הערה בדין חצי שיעור בנוגע להקל הקל
א) מובא בשם הגרא"ג (גליון יוה"כ תשע"ו) שנסתפק בחולה שיש לפניו ב' אפשרויות ביוה"כ או לאכול ככותבת [יותר משלשים סמ"ק להגר"ח נאה] או לשתות משקין בשיעור מלא לוגמיו [יותר מארבעים סמ"ק לשיטה הנ"ל] מה יעשה, והביא דמהמג"א (סי' שכח סק"ט) מבואר דלשיטת הר"ן דכמה כזיתים של לאו חמורים משיעור אחד במקום חיוב סקילה, כמו"כ זית אחד חמור מפני שיש בה כמה חצאי זיתים, והחקרי לב חולק דבשיעור שלם אין לדון כמה חצאי שיעור, ולכן הסיק הגרא"ג דאם יש לפניו מעט פחות מככותבת (30 סמ"ק) וקצת פחות ממלא לוגמיו (40 סמ"ק) חייב לאכול האוכל, משום שיש בזה פחות חצאי שיעור לכו"ע, ואם יש לפניו שיעור מצומצם של שניהם לפי החקרי לב יעשה מה שירצה, ולפי המג"א יקח האוכל. ולכאורה לפי דבריו גם אם יש שני שליש מלא לוגמיו (דהיינו 27 סמ"ק) ושלשת רבעי כותבת (דהיינו 23 סמ"ק) ג"כ יאכל האוכל מהאי טעמא שיש בזה פחות.
ב) אכן נראה שיש מקום לדון בזה, ומקודם נראה להסתפק מה הדין אם גודל השיעור השתנה באמצע אכילתו, דהנה בגמ' (יומא פ, ב) מבואר דמלא לוגמיו דנים בכל אחד ואחד במלא לוגמיו שלו, וא"כ מה הדין במי ששתה חצי מלא לוגמיו וגדל, ושתה עוד חצי מהמלא לוגמיו החדש, דהסה"כ של שני השתיות אינו מלא לוגמיו של הגוף בגודלו עתה, האם הוא חייב. ויש לצייר הספק גם לפי הסוברים דהשיעורים משערין לפי הזית של כל דור ודור. והנה לא נתברר לי מתי חל השינוי, האם דנים רוב הזיתים המחוברים באילנות או התלושים או כולם, אבל עכ"פ ברור שיש רגע אחד שהשיעור משתנה. וא"כ מה הדין במי שאכל מחצית הזית, וגדל השיעור ואח"כ גמר אכילתו במחצית השיעור החדש, דנמצא שאין לו כזית שלם של עכשיו משתי האכילות יחד, האיך דנים השיעור בזה. ולפו"ר היה נראה שחצי כזית מצטרף עם חצי כזית וכל חצי דנים בשעתו, וצ"ע בזה וכשהרצתי הדברים לפני הגרד"ל לא הכריע בזה.
{ובהנידון במה תלוי השיעור של כזית לאותם שיטות, בזה הכריע שבודאי אינו תלוי בזיתים התלושים. ולא היה ברור לי האם דנים ע"פ רוב הזיתים המחוברים, או לפי הטבע של עצי הזיתים עכשיו, האיך יגדלו רוב הזיתים. דהיינו אם בר"ח תמוז ירדה חולשה לעולם, זה לא יגרום שהזיתים שגדלו כבר יקטנו, אף שהם על האילנות (ואפילו אם הם מוגדרים עדיין צריכים לאילן), אבל מה שיהיה שכל מה שיצמח מעכשיו יגדל בשיעור יותר קטן. אם כן עכ"פ בסוף העונה, רוב הפירות שהם על האילן יהיו יותר גדולים ממה שבטבע האילנות להוציא עכשיו, וא"כ צריך לדון מה השיעור כזית עכשיו, האם דנים עם השיעור הגדול לפי רוב פירות המחוברים הנמצאים עכשיו באילנות, או דנים עם השיעור הקטן לפי מה שרוב עצי זית יוציאו עכשיו, ולענ"ד נראה שהצד השני מסתבר טפי. ועוד לפי הצד הראשון, האיך דנים בתקופת השנה שאין זיתים מחוברים כלל (דהיינו אחרי שמסקו כל הזיתים ועדיין לא חנטו החדשים), וצ"ל דלפי הזמן האחרון שהיו זיתים מחוברים וזה דוחק, וגם מה יהיה הדין אם מסק הזיתים הגדולים והשאיר הקטנים, האם אמנם זה יקבע שהשיעור הוא כזית הקטן, ולא מסתבר.}
ג) והנה בסוגיא ביומא (דף פ, א) מבואר דהיסוד בהא דחצי שיעור אסור מן התורה היינו מסברא משום דחזי לאצטרופי, ובתוס' שם איתא דהאמת דילפינן מקרא ד'כל חלב' לרבות חצי שיעור, אלא שהסברא מכרעת לדרוש הפסוק כן, ולפי"ז היה נראה לכאורה דעצם התורת חצי שיעור אינו תלוי בהאפשרות להצטרף, אבל עיין בנוב"י (או"ח תניינא סי' נג) וברעק"א (קמא סי' קנד) שנקטו שהאוכל חצי זית באופן שאינו יכול להצטרף אין בו איסור מדאורייתא. וביותר עיין בשאג"א (סי' עד) שכתב דלהסוברים שהרבה חומץ נחשב ראוי לאכילה , א"כ אף שמעט חומץ אינו נחשב ראוי לאכילה מ"מ אסור לאכלו, ואע"פ שאכילת דבר שאינו ראוי מותר לכתחילה מדאורייתא, מעט חומץ שאני דהוי כמו חצי שיעור, כיון שכל היסוד של איסור חצי שיעור אינו מצד השיעור שהוא אוכל אלא משום שע"י צירוף יהיה בו איסור, ה"ה במעט חומץ אף שבשיעור שאכל עתה אינו ראוי לאכילה, כיון דאם יאכל הרבה יהיה ראוי לאכילה, יש בזה איסור דאורייתא. מבואר בדבריו דכל האיסור של חצי שיעור אינו כלל מצד החפצא דאיסורא של 'חצי שיעור' אלא רק מחמת הצירוף.
והנה לפי דבריהם לכאורה יוצא שאין הביאור באיסור חצי שיעור, שגם כמות קטנה של איסור אסורה אע"פ שאין בו שיעור, אלא האיסור הוא בזה שאכל חלק משיעור של איסור. וממילא נראה מסברא שה'כמות' של האיסור שאכל תלוי בכמה אחוזים מהשיעור אכל. ושמעתי מחכ"א שלפי השאג"א גם מי שנשבע לא לאכול שיעור מסויים, דפחות מזה הוה מעשה היתר ממש, מ"מ יהי' איסור לאכול חצי שיעור משום חזי לאצטרופי, והסכים לזה הגרד"ל.
והנה לפי"ז נחזי אנן אם ננקוט בספק שנסתפקנו (באות ב) היכא שנשתנה השיעור בין שתי האכילות, ששתי החצאים מצטרפים, ונצייר באופן שאכל 49 אחוז מהכזית הגדול, ואח"כ נתקטנו הזיתים בשליש מגדלם והשלים אכילתו ע"י 51 אחוז מהכזית הקטן, שלוקה משום שביניהם אכל כזית. ונבא לדון באיזה מעשה עשה יותר מעשה איסור, האם בראשון משום שיש יותר כמות במה שאכל או בשני משום שיש באכילתו יותר אחוזים מהכזית, ונראה שלפי מה שביארנו בדברי האחרונים ובפרט בציור של שבועה שאין שום סרך של חפצא דאיסורא באכילת חצי שיעור, וכל האיסור הוא במה שעל ידי צירוף יתהפך המעשה להיות מעשה איסור, לכאורה האכילה השניה של הרוב כזית קטן היא 'יותר איסור' מהקרוב למחצה של הכזית הגדול אף שיש באכילתו שניה פחות כמות. דהא כל האיסור הוא ה'חזי לאצטרופי' שבו, והא קמן שזה מצטרף ליותר מזה.
ואם כן לכאורה גם בכל חמש סמ"ק ההגדרה היא 'שתות מככותבת', ולפי"ז האוכל 23 סמ"ק נחשב שאכל יותר ממי ששתה 27 סמ"ק משקה, משום שזה יותר אחוזים מהשיעור של האיסור, דהראשון אכל ג' רבעים של ככותבת והשני שתה ב' שליש ממלא לוגמיו, ולכך בהאופן שציירנו באות א עליו לאכול ולא לשתות. וכשיש לפניו ברירה בין חתיכה ג' רבעים ככותבת לבין ג' רבעים מלא לוגמיו משקין יעשה מה שירצה דשניהם אותו שיעור, אף דמצד המציאות המאכל הוא הרבה יותר.
ואף אם ננקוט בהספק שבאות ב בנוגע לצירוף כשנשתנה השיעור שאין מצטרפין, וצריך שזה יהיה כזית לפי כל חלקי אכילתו, היינו משום שכלפי זמן שהזיתים היו גדולים אין לדון שבאכילה האחרת היה כחצי זית, אבל אין בזה סתירה לעצם היסוד שבנוגע לחומרת האיסור דנים לפי אחוזים, וכגון בג' רבעי ככותבת מול ב' שלישי כזית, צריך להעדיף הב' שליש שהוא פחות. אכן כשהצעתי הדברים לפני כמה ת"ח נקטו להיפך שאף אם בנוגע לצירוף באמת דנים שהחלק היחסי של השיעור מצטרף לחלק המשלימו אף אם השיעור נשתנה, מ"מ חלקי האיסור תלוי בכמות האוכל ולא בחלקי השיעור, ועיין. ואח"כ שאלתי להגרד"ל, ולא הי' פשוט ליה איך לדון בזה.