אפרקסתא דעניא כתב:לדבריך כשכתוב בראשונים לכוון לצאת ידי חובה אין הכוונה לכוון לקיים את החובה, אלא לכוון להיפטר מן החובה. מי אומר שזו כוונה ראויה למ"ד מצוות צ"כ?
הגהמ כתב:גם אני אתקן הנוסח. בודאי ברבות הימים נתגלגל הדבר ומובנו של הביטוי בהקשרו הרגיל אכן הוא 'קיום מצוה', אבל דבריי אמורים על מוצאו המקורי של הביטוי.
צופר הנעמתי כתב:כל עיקר הקושיא מהלשון חוב ולא חיוב הוא קושיא מהלשון שלנו על לשון חז"ל, ואינו קושיא כלל. בלשון חז"ל הלשון הנוהג בכל מקום הוא "חוב" כמו חובת היום, לעולם בהם תעבודו רשות ר"ע אומר חובה, מה חובתי ואעשנה וכהנה רבות (אינני יודע אם יש בכלל בלשון חז"ל "חיוב", ואין בר אילן תחת ידי לבדוק).
אפרקסתא דעניא כתב:צופר הנעמתי כתב:כל עיקר הקושיא מהלשון חוב ולא חיוב הוא קושיא מהלשון שלנו על לשון חז"ל, ואינו קושיא כלל. בלשון חז"ל הלשון הנוהג בכל מקום הוא "חוב" כמו חובת היום, לעולם בהם תעבודו רשות ר"ע אומר חובה, מה חובתי ואעשנה וכהנה רבות (אינני יודע אם יש בכלל בלשון חז"ל "חיוב", ואין בר אילן תחת ידי לבדוק).
במשנה מצינו "חייב" ו"חב", ו"חב" ל' ירושלמי הוא דנקט לישנא קלילא. נראה שבהשפעת הארמית - חיובא - נקטו בד"כ בצורה "חייב".
אפרקסתא דעניא כתב:איך אתה מסביר את הגמרא בר"ה "מאי לאו אם כוון לבו לצאת" - מה זה לכוון לצאת?
כשמתבוננים בדבר קשה להסביר גם שאר המילים. מה ענין 'יציאה' לכאן?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 79 אורחים