רשב"ם ב"ב צד:
הכי השתא - התם גבי בית כור עפר מדה בחבל אני מוכר לך בדין הוא דמחזיר לו את כל הרבעים דמעיקרא לא אקני ליה מוכר מידי בייתור על מדת החבל אלא משום דאמר ליה בהדיא הן חסר הן יתר אבל מסתמא לא הוה קני יתר על הבית כור ואפי' כל שהוא הלכך כיון דאיכא דבר גדול כל כך יתר מרובע לסאה לא הוה מחילה כלל דקרקע חשוב הוא בפני עצמו דלהכי אהני מאי דא"ל בית כור והאי דקאמר ליה הן חסר הן יתר מיהו להכי אהני דאי לא הוה יתר על המדה כי אם רובע הוא מחיל ליה אבל יתר מרובע לא הויא מחילה כלל והדר
והוא הדין לחסרון דרובע נמי הוי מחילה יתר מרובע לא הוי מחילה "והדר ללוקח" אבל גבי רובע טנופת דאף על גב דלא אמר ליה הן חסר הן יתר הויא מחילה מסתמא דהא שכיח טנופת רובע ולעולם אימא לך כי איכא נמי יתר מרובע הויא רובע מחילה ויחזיר המותר דאם בא לנפות אינו מנפה את כולו
ועיין הגהות הב"ח אות ב "והדרה מלוקח"
ותמוה טובא, דהנה אם נתאנה הלוקח אז צריך המוכר לחזור ללוקח ולא הלוקח להמוכר. ומדוע כתב הב"ח שצ"ל ברשב"ם והדרה מלוקח וצ"ע
שו"ר שכן תמה בבארות המים ובספר יברך ישראל
ועיין ליקוטים נפלאים (אלפי יהודה)
וע"ע בפרנס לדורו עמוד 131