עדיאל ברויאר כתב:בחז"ל ברור שיש דין ביטול ברוב. כל כך ברור עד שלא צריך להשמיע את הדבר המחודש הזה. מסתבר שהראשונים ניסו להבין איזה מקור ברור ומפורש יש בנושא, וזה המקור שהם מצאו.
ואגב, יתכן שהבנה מעמיקה בנושא של הכרעת הדיינים עפ"י הרוב תבהיר שבעצם ההשלכה לעניין תערובות היא דווקא פשוטה ומחוורת.
עדיאל ברויאר כתב:ואגב, זו לא הדרשה היחידה שמתחילה בראשונים או בגאונים. יש עוד "גשרים" שכאלו. מה שבאמת מחודש ומפליא זה לראות גם מקורות שבהם התחדשו דינים גמורים על בסיס דרשות, ולא רק "גשר" בין ההלכה ובין המקור שלה.
בברכה המשולשת כתב:עדיאל ברויאר כתב:ואגב, זו לא הדרשה היחידה שמתחילה בראשונים או בגאונים. יש עוד "גשרים" שכאלו. מה שבאמת מחודש ומפליא זה לראות גם מקורות שבהם התחדשו דינים גמורים על בסיס דרשות, ולא רק "גשר" בין ההלכה ובין המקור שלה.
בזמנו בדקתי ואין הרבה מקרים כאלה (ויעויין ביד מלאכי ערך דרשות מעצמנו ובשד"ח בערך הנ"ל)
עדיאל ברויאר כתב:בברכה המשולשת כתב:עדיאל ברויאר כתב:ואגב, זו לא הדרשה היחידה שמתחילה בראשונים או בגאונים. יש עוד "גשרים" שכאלו. מה שבאמת מחודש ומפליא זה לראות גם מקורות שבהם התחדשו דינים גמורים על בסיס דרשות, ולא רק "גשר" בין ההלכה ובין המקור שלה.
בזמנו בדקתי ואין הרבה מקרים כאלה (ויעויין ביד מלאכי ערך דרשות מעצמנו ובשד"ח בערך הנ"ל)
כוונתך רק לסוג השני (דרשות שגם מחדשות הלכה) או אף לסוג הראשון (דרשות שרק מסבירות הלכה פסוקה)?
עדיאל ברויאר כתב:בברכה המשולשת כתב:עדיאל ברויאר כתב:ואגב, זו לא הדרשה היחידה שמתחילה בראשונים או בגאונים. יש עוד "גשרים" שכאלו. מה שבאמת מחודש ומפליא זה לראות גם מקורות שבהם התחדשו דינים גמורים על בסיס דרשות, ולא רק "גשר" בין ההלכה ובין המקור שלה.
בזמנו בדקתי ואין הרבה מקרים כאלה (ויעויין ביד מלאכי ערך דרשות מעצמנו ובשד"ח בערך הנ"ל)
כוונתך רק לסוג השני (דרשות שגם מחדשות הלכה) או אף לסוג הראשון (דרשות שרק מסבירות הלכה פסוקה)?
הלמד מכל אדם כתב: לראשון
האם יש עוד דוגמה מעין זו, על דרשה שכל רבותינו האחרונים דשים ומעיינים בה, כיצד נלמדות הלכות אלו מהדרשה הנ"ל?
הלמד מכל אדם כתב:לראשון
האם יש עוד דוגמה מעין זו, על דרשה שכל רבותינו האחרונים דשים ומעיינים בה, כיצד נלמדות הלכות אלו מהדרשה הנ"ל?
עדיאל ברויאר כתב:הלמד מכל אדם כתב:לראשון
האם יש עוד דוגמה מעין זו, על דרשה שכל רבותינו האחרונים דשים ומעיינים בה, כיצד נלמדות הלכות אלו מהדרשה הנ"ל?
לא זכורה לי דוגמה מובהקת שכל הראשונים מסבירים אותו דבר. אבל עצם חידוש דרשה להסביר דין קיים ניתן למצוא במקומות נוספים.
בדין טבילה לנדה מדאורייתא דנו הגאונים והראשונים מה המקור לחובה זו. ויש מהם שחידשו דרשות מסברתם, לכאורה. הנה:
כתבו ר"י, רשב"א, מרדכי ורא"ש שמדרשתו של רבי עקיבא, בנדתה תהא עד שתבא במים, למדנו שנדה צריכה טבילה מהתורה. והראשונים כתבו בשם בה"ג ורב האי גאון דנפקא לן בקל וחומר ממגעהּ. ורבינו תם והיראים כתבו שנפקא לן מדרשת הגמרא בעבודה זרה (ע"ה ב'): מה תלמוד לומר במי נדה? מים שנדה טובלת בהן. הוי אומר ארבעים סאה. והרמב"ם למד מ"וְרָחֲצוּ בַמַּיִם" בנין אב לכל טמא, שהוא בטומאתו עד שיטבול. ובחידושים על התורה המיוחסים לרבינו תם (כת"י, הו"ד בהערות וביאורים על תוספות ר"י הזקן ותלמידו, שבת ס"ד ב', הוצ' מכון אופק, סוף הערה 74) כתב שבתשובות בשר על גחלים למד מהפסוק: "והדוה בנדתה והזב את זובו" – "אתקשא נדה לזב – מה זב צריך ביאת מים, דכתיב ביה בהדיא, אף נדה". דרשה דומה לזו האחרונה נמצאת בתנא דבי אליהו רבה (פט"ו בדפוסים; פט"ז מהד' איש-שלום): "אמר לי, זב חמור או נידה חמורה? אמרתי לו, בני, נידה חמורה מזב. אמר לי, והלא לא למדנו טבילה לנידה אלא מן הזב". וכן כתב הרמב"ן (שבת י"ג ב' ד"ה בימי) מדעתו. אך בהלכותיו (ריש פ"ח, ועי' עוד בהמשך דבריו בחי' לשבת) כתב כדעת הרמב"ם.
עדיאל ברויאר כתב:הלמד מכל אדם כתב:לראשון
האם יש עוד דוגמה מעין זו, על דרשה שכל רבותינו האחרונים דשים ומעיינים בה, כיצד נלמדות הלכות אלו מהדרשה הנ"ל?
לא זכורה לי דוגמה מובהקת שכל הראשונים מסבירים אותו דבר. אבל עצם חידוש דרשה להסביר דין קיים ניתן למצוא במקומות נוספים.
בדין טבילה לנדה מדאורייתא דנו הגאונים והראשונים מה המקור לחובה זו. ויש מהם שחידשו דרשות מסברתם, לכאורה. הנה:
כתבו ר"י, רשב"א, מרדכי ורא"ש שמדרשתו של רבי עקיבא, בנדתה תהא עד שתבא במים, למדנו שנדה צריכה טבילה מהתורה. והראשונים כתבו בשם בה"ג ורב האי גאון דנפקא לן בקל וחומר ממגעהּ. ורבינו תם והיראים כתבו שנפקא לן מדרשת הגמרא בעבודה זרה (ע"ה ב'): מה תלמוד לומר במי נדה? מים שנדה טובלת בהן. הוי אומר ארבעים סאה. והרמב"ם למד מ"וְרָחֲצוּ בַמַּיִם" בנין אב לכל טמא, שהוא בטומאתו עד שיטבול. ובחידושים על התורה המיוחסים לרבינו תם (כת"י, הו"ד בהערות וביאורים על תוספות ר"י הזקן ותלמידו, שבת ס"ד ב', הוצ' מכון אופק, סוף הערה 74) כתב שבתשובות בשר על גחלים למד מהפסוק: "והדוה בנדתה והזב את זובו" – "אתקשא נדה לזב – מה זב צריך ביאת מים, דכתיב ביה בהדיא, אף נדה". דרשה דומה לזו האחרונה נמצאת בתנא דבי אליהו רבה (פט"ו בדפוסים; פט"ז מהד' איש-שלום): "אמר לי, זב חמור או נידה חמורה? אמרתי לו, בני, נידה חמורה מזב. אמר לי, והלא לא למדנו טבילה לנידה אלא מן הזב". וכן כתב הרמב"ן (שבת י"ג ב' ד"ה בימי) מדעתו. אך בהלכותיו (ריש פ"ח, ועי' עוד בהמשך דבריו בחי' לשבת) כתב כדעת הרמב"ם.
עושה חדשות כתב:הביאור הישיבתי המקובל בנוגע לשאילה זו, כי לענין הליכה אחר הרוב בדיינים לא מספיק הליכה אחר הרוב בעלמא, אלא נצרך בזה דין "ביטול" לבטל דעת המעטים לרבים, דאל"ה אין כאן את מספר הדיינים הנצרך.
הלמד מכל אדם כתב:עדיאל ברויאר כתב:הלמד מכל אדם כתב:לראשון
האם יש עוד דוגמה מעין זו, על דרשה שכל רבותינו האחרונים דשים ומעיינים בה, כיצד נלמדות הלכות אלו מהדרשה הנ"ל?
לא זכורה לי דוגמה מובהקת שכל הראשונים מסבירים אותו דבר. אבל עצם חידוש דרשה להסביר דין קיים ניתן למצוא במקומות נוספים.
בדין טבילה לנדה מדאורייתא דנו הגאונים והראשונים מה המקור לחובה זו. ויש מהם שחידשו דרשות מסברתם, לכאורה. הנה:
כתבו ר"י, רשב"א, מרדכי ורא"ש שמדרשתו של רבי עקיבא, בנדתה תהא עד שתבא במים, למדנו שנדה צריכה טבילה מהתורה. והראשונים כתבו בשם בה"ג ורב האי גאון דנפקא לן בקל וחומר ממגעהּ. ורבינו תם והיראים כתבו שנפקא לן מדרשת הגמרא בעבודה זרה (ע"ה ב'): מה תלמוד לומר במי נדה? מים שנדה טובלת בהן. הוי אומר ארבעים סאה. והרמב"ם למד מ"וְרָחֲצוּ בַמַּיִם" בנין אב לכל טמא, שהוא בטומאתו עד שיטבול. ובחידושים על התורה המיוחסים לרבינו תם (כת"י, הו"ד בהערות וביאורים על תוספות ר"י הזקן ותלמידו, שבת ס"ד ב', הוצ' מכון אופק, סוף הערה 74) כתב שבתשובות בשר על גחלים למד מהפסוק: "והדוה בנדתה והזב את זובו" – "אתקשא נדה לזב – מה זב צריך ביאת מים, דכתיב ביה בהדיא, אף נדה". דרשה דומה לזו האחרונה נמצאת בתנא דבי אליהו רבה (פט"ו בדפוסים; פט"ז מהד' איש-שלום): "אמר לי, זב חמור או נידה חמורה? אמרתי לו, בני, נידה חמורה מזב. אמר לי, והלא לא למדנו טבילה לנידה אלא מן הזב". וכן כתב הרמב"ן (שבת י"ג ב' ד"ה בימי) מדעתו. אך בהלכותיו (ריש פ"ח, ועי' עוד בהמשך דבריו בחי' לשבת) כתב כדעת הרמב"ם.
לא זו היתה שאלתי
כל הנ"ל הם דרשות שמובנות בהחלט
אבל על הדרשה הנ"ל הרי נלאו כל רבותינו האחרונים להבינה, כיצד ניתן ללמוד שהאיסור נהפך למותר מכח הכתוב הנ"ל שכל עיקרו בא ללמד על קביעת ההלכה על פי הרוב
ובזה אני מתקשה כיצד רש"י מעצמו דרש כן מהכתוב, ולא מצאתי לו חבר
שומע ומשמיע כתב:לא הבנתי את כל הדיון. אין כאן דרשה מיוחדת, אלא הרחבה של דין. והאחרונים לא הבינו בפשטות, והראשונים כן.
למה אם הגמ' הייתה אומרת את זה בפשטות, והאחרונים לא היו מבינים היה ניחא לך?
יש לך מד למדידת כוחם של הראשונים לפי דרשות מסויימות?
והריני להמליץ על יישובו של מו"ר הרב טל בספר ט"ח בב"ח ותערובות: download/file.php?id=30282 סי' ט
יבנה כתב:יש שתי דרשות מחודשות לענין ספירת העומר. הלקח טוב חידש את הדרשה של בקמה בקומה להצריך לברך על ספירת העומר מעומד, ואז חידש ג"ש של לכם להצריך עמידה בברכות מילה לולב וציצית. .
בברכה המשולשת כתב:יבנה כתב:יש שתי דרשות מחודשות לענין ספירת העומר. הלקח טוב חידש את הדרשה של בקמה בקומה להצריך לברך על ספירת העומר מעומד, ואז חידש ג"ש של לכם להצריך עמידה בברכות מילה לולב וציצית. .
זה לא בה"ג?
שיר ורננים כתב:עושה חדשות כתב:הביאור הישיבתי המקובל בנוגע לשאילה זו, כי לענין הליכה אחר הרוב בדיינים לא מספיק הליכה אחר הרוב בעלמא, אלא נצרך בזה דין "ביטול" לבטל דעת המעטים לרבים, דאל"ה אין כאן את מספר הדיינים הנצרך.
רש"י ריש סוכה לגבי "חמתה מרובה מצילתה" כתב : המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו. ובקה"י האריך בזה טובא לבאר שיש שני דינים: 1. דין ביטול ברוב הנלמד לשי' רש"י והרא"ש בחולין מקרא דאחרי רבים להטות. 2. דין רובו ככולו שנאמר ברוב סימנים ובפרוץ מרובה על העומד. עיין שם ותרווה נחת
שיר ורננים כתב:רש"י ריש סוכה לגבי "חמתה מרובה מצילתה" כתב : המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו. ובקה"י האריך בזה טובא לבאר שיש שני דינים: 1. דין ביטול ברוב הנלמד לשי' רש"י והרא"ש בחולין מקרא דאחרי רבים להטות. 2. דין רובו ככולו שנאמר ברוב סימנים ובפרוץ מרובה על העומד. עיין שם ותרווה נחת
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 419 אורחים