פלתי כתב:שמעתי פעם מסבירים, שאע"פ שבסנהדרין הסברא נותנת שהרוב נוטים יותר לאמת, מ"מ הרי מכלל ספק לא יצא, ואמנם התורה נתנה לו דין "ודאי רוצח" והורגים את הנדון על פי הרוב.
וזו כבר אינה סברא אלא גזירת הכתוב גמורה שהולכים אחר הרוב לעשותו כודאי. ומזה ילפינן לגבי תערובת.
פלתי כתב:וזה לשון הסטענסיל בשם ר' חיים:
מנחם-כהן כתב:פלתי כתב:וזה לשון הסטענסיל בשם ר' חיים:
על פניו דבריו צ"ב.
בסברא, נראה שאתי שפיר רק לגבי רוב בדיינים, ואילו לגבי רוב במציאות הדברים לא כ"כ מסתברים.
שהא גופא שהתורה רואה אוטומטית את דעת המיעוט ל'כמי שאינו', יסודה הוא כיון שבמציאות יש רק אמת אחת, ונמצא שחלק מסברות הדיינים מתאימים לאמת וחלק מסברות הדיינים אינם מתאימים לאמת.
ההכרעה מי מהדיינים סברתו מתאימה לאמת נמדדת עפ"י הרוב - 'אחרי רבים להטות' - אם משום שמצד השכל הרוב קולע לאמת (כדברי המנח"ח ), או שזה פסיקה שרירותית, זהו חידוש התורה מגזירת הכתוב לתת משקל לדעת הרוב, כך או כך, התורה חידשה שיש לנו לברר את המציאות עפ"י דעת הרוב, וא"כ דעת המיעוט מתבטלת אחר שהתורה אמרה שהדרך שלנו לדעת מהי המציאות היא עפ"י דעת הרוב.
במילים אחרות: פסק התורה 'אחרי רבים להטות' תוכנו הוא שבספק בדעות, הדעה הנכונה (במובן זה שמשקפת את האמת המציאותית) מתבררת עפ"י דעת הרוב, ולכן המיעוט הוא 'כמי שאינו' בספקות כגון אלו, אמנם בספקות הקשורות למציאות העובדתית כגון בספק של 'רובא דאיתא קמן' לא מצאנו שהתורה תחדש שהמיעוט המציאותי הוא 'כמי שאינו'.
גם לגופו של חידוש, אין שום סיבה להניח שהתורה הצריכה שמספר הדיינים יהיו כולם מזכים פה אחד, אדרבה, מספר הדיינים נלמד מכך שצריך 'עדה שופטת ועדה מצלת (סנהדרין, ב, א). היינו, שבעיקרו של דבר מניין הדיינים מיוסד על כך שיהיו דיינים שיזכו את הנאשם ויהיו דיינים שיחייבו את הנאשם
וראה ב'טל חיים' בענייני ביטול ברוב שקשה עוד על חידוש זה עשרה קושיות. עיי"ש.
מנחם-כהן כתב:קשה לי הלימוד בין סנהדרין לחתיכות.
סנהדרין המיעוט 'כמי שאינו' שכן הרוב זהה לאמת (לא משנה הסיבה), וא"כ המיעוט דובר שקר ולא תואם למציאות. משא"כ בחתיכות אינני מבין כיצד במציאות שכו"ע לא פליגי שיש איסור אזי האיסור מתבטל?! - כיצד למדו זאת מסנהדרין?!
---
וראה גם בתומים סי' כה.
פלתי כתב:מנחם-כהן כתב:קשה לי הלימוד בין סנהדרין לחתיכות.
סנהדרין המיעוט 'כמי שאינו' שכן הרוב זהה לאמת (לא משנה הסיבה), וא"כ המיעוט דובר שקר ולא תואם למציאות. משא"כ בחתיכות אינני מבין כיצד במציאות שכו"ע לא פליגי שיש איסור אזי האיסור מתבטל?! - כיצד למדו זאת מסנהדרין?!
---
וראה גם בתומים סי' כה.
מהיכא תיתי שהמיעוט דובר שקר? מהיכא תיתי שאין המיעוט צודק? זהו גזירת הכתוב בעלמא ותו לא, שהרי ברור שיש צד שגם המיעוט צודק ואילו הרוב טועה, רק שהתורה אמרה להכריע לפי הרוב ולראות את המיעוט כמי שאינו, ולכן אנו מכריעים שהוא רוצח בודאי ולא ספק רוצח. וה"נ גבי תערובת כל חתיכה וחתיכה שבתערובת הולכים אחר הרוב להכריע שהיא מן רוב הכשירות.
מנחם-כהן כתב:פלתי כתב:מנחם-כהן כתב:קשה לי הלימוד בין סנהדרין לחתיכות.
סנהדרין המיעוט 'כמי שאינו' שכן הרוב זהה לאמת (לא משנה הסיבה), וא"כ המיעוט דובר שקר ולא תואם למציאות. משא"כ בחתיכות אינני מבין כיצד במציאות שכו"ע לא פליגי שיש איסור אזי האיסור מתבטל?! - כיצד למדו זאת מסנהדרין?!
---
וראה גם בתומים סי' כה.
מהיכא תיתי שהמיעוט דובר שקר? מהיכא תיתי שאין המיעוט צודק? זהו גזירת הכתוב בעלמא ותו לא, שהרי ברור שיש צד שגם המיעוט צודק ואילו הרוב טועה, רק שהתורה אמרה להכריע לפי הרוב ולראות את המיעוט כמי שאינו, ולכן אנו מכריעים שהוא רוצח בודאי ולא ספק רוצח. וה"נ גבי תערובת כל חתיכה וחתיכה שבתערובת הולכים אחר הרוב להכריע שהיא מן רוב הכשירות.
זו באמת הנקודה.
בסנהדרין - סביר להניח שהרוב צודק, הנאשם, הוא הרוצח. בתערובות - כאשר אוכל את כל התערובות בוודאי אכול איסור!
וא"כ מה הדמיון?!
[ושוב, בסנהדרין המיעוט הוא 'כמי שאינו' שברי סביר להניח שהרוב צודק, וכיון שיש אמת אחת אז הדעה הנגדית כנראה דוברת שקר ולכן היא 'כמי שאינו', משא"כ בתערובות במציאות וודאי שיש חתיכת איסור בתערובות וא"כ כיצד ניתן לומר שזה "כמי שאינו" - וכבר ציינתי לדברי התומים עיי"ש].
מנחם-כהן כתב:תודה על דבריך. אבל עדיין קשה לי.
בסנהדרין אכן סביר להניח שהרוצח הוא רוצח - רק שהתורה עשתה זאת לא כקרוב לוודאי אלא כוודאי ממש.
אבל בתערובות גם החתיכות שהם וודאי אסור נהפכו למותר לכתחילה (עכ"פ לדעת הרא"ש) - עניין זה צ"ב כיצד נלמד מסנהדרין.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 135 אורחים