אוצר החכמה כתב:הראשונים שחיו בזמן הופעת הזוהר, קרוב למקומו, כולם כאחד לא ציטטו ממנו, חוץ ממתי מספר. וזו ראיה ניצחת שרובם סברו שהזוהר אינו מרשב"י.
כלומר שאתה סובר שהזהר הוא ספר מזוייף, כי רוב הראשונים (לא ציינת למי התכוונת) סברו שהזהר מזוייף, רק טענה ניצחת ופשוטה זו נתעלמה מעיני כל האחרונים שבחוסר הבנתם לא עמדו עליה. הפלא ופלא!
בימי הראשונים היתה תפוצת ספר שונה לגמרי מכפי שהיא היום. ולא בטוח אם ספר הזוהר נפוץ כל כך הרבה בימי קדם, ולכן אין כל תימה למה הרבה ראשונים לא מצטטים ממנו. וכמו כן לא היו בידי האחרונים הרבה מספרי הראשונים שנמצאים בידינו, ולא בכל מקום הופץ כל ספר. ולכן אי אפשר להביא ראיה לא מהראשונים לגבי איחור הזוהר, ולא מהאחרונים לגבי קדמות הזוהר.
אך דבר תימה מנקר במוחי זה עידן ועידנים. הרי תמיד כשהננו מוצאים איש חפשי מן המצוות השואל אותנו לאמיתות דתנו, אנו משיבים להם בטענה הניצחת, שהתגלות מעמד הר סיני היתה לעיני כל ישראל, ואילו התגלות ה' לישו ולמוחמד (על הצד...) היתה בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה בנפול תרדמה על אנשים, ואי אפשר לומר שאלפי איש סיפרו על דבר שלא היה ולא נברא, ואילו על התגלות מאיש אחד תמיד אפשר לטעון 'דילמא זייף'.
ולכן, מהיכן מתחיל המסורת החזקה על קדמות הזוהר, האם מקולופון שנכתב על כתה"י שבידי רמד"ל? או אולי אמר לו המוכר שמסורת בידו ממי שמכר לו הכת"י שאת הספר כתב רשב"י? או שאולי קרא רמד"ל את התוכן ומתוכו העלה שרשב"י חיבר את החיבור?
אם נקבל את שתי ההנחות הראשונות יוקשה שבעתיים; האם כל כלל ישראל מסתמך אך ורק על קול עלה נידף זה בלבד, ורק מתוכן עדות זו (שכל כך חלשה נגד מסורת י"ג העיקרים שבידינו) אנו מניחים שרשב"י כתב את החיבור, ופוסקים שמי שכופר בזה פסול לעדות ולצירוף למנין וכו'?
ואם נקבל את ההנחה השלישית, הרי אנו גם יכולים לראות מה כתוב בספר (במידה ונמצא בידינו רובו ככולו של הספר שהיה בידי רמד"ל), ולהסיק מסקנות חדשות מאותו מקור שממנו דלה רמד"ל את מקורו. אם כן מה לנו כי נזעקנו כל כך לאמת "מסורת" זו שאין לה כל בסיס. ואם איננו מסוגלים בכלל לכפור במסורות שאין להם יסוד, הרי נפל כל יסוד אמונתנו בי"ג עיקרים מכח המסורת החזקה שבידינו, לבירא?!