הודעהעל ידי אוהב ציון » ד' יוני 29, 2016 1:37 pm
בס"ד
אמנם עדיין אני מתכתב עם עצמי... אבל יישר כח לצופים.
כ. תוד"ה תמתגלגל.
פ"ה דמספקא ליה אי בתר אכילה אזלינן ואי בתר לקיחה וקשה דלקמן (דף כא:) גבי כלב שנטל חררה והלך לגדיש פשיטא לן דאי אכליה בגדיש דעלמא דפטור ועוד דלשון מתגלגל לא משמע הכי עכ"ל.
ושמא י"ל שרש"י יסבור שהספק הוא אי מיירי התם שלקח הכלב מרה"ר או מרה"י. ויש לעיין.
כ:
תוד"ה והוא שהניחה ע"פ ארובה.
מתוך פירוש הקונטרס משמע דמיירי בגדר שבין שדהו לשדה ניקף וקשה דהיכי חשיב ליה זה נהנה וזה אין חסר הואיל שכל אותו הגדר לא נעשה אלא להפסיק בין שדותיו לשדה ניקף ועוד דהוה ליה למימר את גרמת לי כל זה ההיקף דהקיפא יתירתא משמע שגרם ליה להרבות , עכ"ל.
קושיא א', שמא י"ל שרש"י סובר שדעת תוס' זו אליבא דאמת התשובה של הגמ' (לפי המ"ד פטור) שהפנימי גרם לו את כל הד' (להלן ביישוב קושיא ב'), אבל בהו"א גדר זנוזל"ח הוא, שהנאתו בלבד היא הגורמת את החיסרון. כלומר כך: ב' אנשים דרים סמוכים זל"ל וחיסרון שניהם הוא שוה, חסרונן הממון בגדר שעושה, משום טובתו שלו אע"פ שגרמת שניהם היא, לא נחשב הנהנה כמחסיר. משא"כ בדר בחצר חבירו, הנאתו בלבד גורמת לחבירו את החיסרון.
וקושיא ב' נראה שרש"י עצמו יישב קושיא זו: "דאי לאו שדה של שמעון בין שדותיו הוי סגי ליה במחיצות חיצונות והוו כל שדותיו גדורים והלכך חסר הוא בשבילו", עכ"ל. כלומר ה'יתריתא' מתייחס על היתור מהמחיצות החיצוניות.
בעז"ה
כא.
תוד"ה והוא שהניחה ע"פ ארובה. פ"ה דלא קבעה בבנין דלא הוי שינוי הלכך לא מעל עד שידור תחתיה ותימה כי קבעה נמי לא קני דשינוי החוזר לברייתו הוא כדאמר בהגוזל קמא (לקמן צו:) האי דגזל נסכא מחבריה עבדיה זוזי לא קני בשינוי מ"ט דהדר עביד להו נסכא.עכ"ל.
ונראה ליישב שרש"י כתב לפי דברי רב יוסף (לקמן סו ע"ב): אלא אמר רבא האי מילתא קשי בה רבה לרב יוסף עשרין ותרתין שנין, ולא איפרקה עד דיתיב רב יוסף ברישא ופרקה שינוי השם כשינוי מעשה דמי, שינוי מעשה מאי טעמא, התם מעיקרא עצים השתא כלים, שינוי השם נמי, מעיקרא קרו ליה משכא והשתא אברזין. והרי מריש דאיכא שינוי השם, דמעיקרא כשורא והשתא טללא, ותנן על המריש הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו, מפני תקנת השבים; טעמא מפני תקנת השבים, הא לאו הכי הדר בעיניה, אמר רב יוסף מריש שמו עליו, דתניא צלעות הבית אלו המלטטין, והעובים אלו המרישות. רבי זירא אמר שינוי החוזר לברייתו בשינוי השם לא הוי שינוי. ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו מי הוי שינוי, והרי צינור, דמעיקרא קציצתא והשתא צינורא, ותניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה; ואי אמרת שינוי השם מילתא היא, אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי ליפסל, שאני שאיבה, דמדרבנן היא. אי הכי, אפילו דרישא נמי, התם איכא תורת כלי עליו בתלוש, הכא אין תורת כלי עליו בתלוש. מיתיבי הגנב, והגזלן, והאנס הקדישן הקדש, ותרומתן תרומה, ומעשרותן מעשר, אמרי התם איכא שינוי השם, דמעיקרא טיבלא והשתא תרומה, הקדש מעיקרא חולין והשתא הקדש. ע"כ.
משמע מדברי רבא בשם רב יוסף, שדווקא במריש אמרינן ששמו עליו, אבל באבן שודאי מאבד שמו כשקובעו נחשב שינוי השם שקונה.
תוד"ה ובמחזרת. פי' בקונטרס דדוקא במחזרת אבל אכלה בלא חיזור כגון שצידי הרחבה בולטין ואכלה מאותה בליטה משלמת מה שנהנית בפי' אחר של רש"י פירש דמחזרת חייבת משום קרן דמשונה הוא וקשה לפירושו דלעיל אמרינן כיון דאורחיה למיכל ליפתא אורחיה נמי לסרוכי ולמיסק הכא נמי אורחיה לחזור ואפילו לעלות בצידי רחבה ועוד דמשלמת מה שהזיקה משמע נ"ש ועוד דמשמע בסמוך דחיובא דמקצה מקום לרה"ר כחיוב מחזרת ונראה לר"י דצידי רחבה חשיבי חצר הניזק שכל אחד יש לו רשות להניח פירותיו כנגד פתח ביתו בצידי רחבה ולרב אפילו במקום שיכול לאכול בחיזור חשיב חצר הניזק וחייבת נזק שלם מטעם שן ולשמואל מקום שיכולה לאכול בחזרה חשיב לה כרשות הרבים, עכ"ל.
קושיא א' נראה ליישב שיש חילוק בין סריך וסליק למחזרת, ששם באכילה עצמה אין שינוי אלא שבדרכה לאוכל משברת, וזה אורחי', אבל במחזרת סבר רש"י שבאכילה עצמה יש שינוי כי אין דרכה של בהמה לחזר.
קושיא ב'. י"ל עפ"י דברי הגמ' לעיל (כ.) אמר אילפא: בהמה ברשות הרבים, ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה – חייבת, ושם ביאר רש"י חצי נזק (ושם כו"ע יודו לו).
קושיא ג', היא לקוצר דעתינו קשה טובא מרש"י עצמו, כי הרי רש"י עצמו ביאר בהמשך הגמ' שתוס' מביא, שכל מחלוקת בין רב ושמואל הוא לגבי רשויות.
ונראה ליישב דרש"י ביאר במשנה לפי המשך הגמ' בעמוד ב'. וזה לשון הגמ': לימא מחזרת תנאי היא דתניא אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית, מצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה, דברי ר"מ ורבי יהודה, רבי יוסי ור"א אומרים אין דרכה לאכול אלא להלך; ר' יוסי היינו תנא קמא אלא מחזרת איכא בינייהו, ת"ק סבר מחזרת נמי משלם מה שנהנית, ורבי יוסי סבר משלמת מה שהזיקה לא, דכולי עלמא מחזרת אי כרב אי כשמואל, והכא בביער בשדה אחר קא מיפלגי, מר סבר ובער בשדה אחר ולא ברה"ר, ומר סבר ובער בשדה אחר ולא ברשות המזיק. ברשות המזיק, לימא פירך ברשותי מאי בעי אלא, דאילפא ורבי אושעיא איכא בינייהו, עכ"ל הגמ'. ועיין שם בתוס' אי כרב.
עכ"פ לפי המסקנא שחולקים באילפא שם ודאי המחלוקת היא לגבי חצי קרן. וממילא לפי הצד הזה בגמ' המחלוקת היא אם דרכה להלך דוקא או גם לחזר. לגבי שינוי.