חמשים תאנים שחורות וחמשים לבנות ונפלה שחורה השחורות אסורות והלבנות מותרות. נפלה לבנה הלבנות אסורות והשחורות מותרות. כשאינו יודע מה נפלה מעלות זו את זו ובזו ר' אליעזר מחמיר ור' יהושע מקיל כיון ששחורות ולבנות שני מינין הרי גודגדניות אם בירך על האדומות קטנות שהחיינו ואח"כ ראה שחורות צריך לברך עוד על השחורות שהחיינו וכן קדם ובירך על השחורות ואח"כ נזדמנו לו אדומות קטנות יברך שהחיינו אף על פי שטעמן שוה וכ"ש אדומים גדולים ואדומים קטנים או שחורים לפי שישנו שני מינים הם.
תרומת הדשן סי' לג -
שאלה: אכל ענבים חדשים קודם הבציר, ובירך עליהם שהחיינו, כשישתה אח"כ תירוש צריך לברך שנית או לאו? תשובה: יראה, דצריך לברך שנית. וכן שמעתי מאחד מהגדולים שהורה כענין זה, כגון שאם אכל ובירך כבר על הגודגדניות שקורים קירש"ן, חוזר ומברך זמן על אותו שקורין ווייכשל"ן, או אמרעל"ן, וביש ארצות שקורין הכל קירש"ן, אלא לאילו קורין קירש"ן אדומים, ולאלו שחורים, ואפ"ה היה נראה לו לברך, דחשבינהו להו לתרי מיני לענין ברכת זמן. וכן מצאתי בהדיא כהוראה זו בספר חסידים, ומייתי ראייה מפלוגתא דר"א ור"י, בתאנים שחורות ובתאנים לבנות, תרי מיני לענין העלאות תרומה, וה"ה לענין ברכת זמן דגודגדניות. וא"כ, ה"ה נמי לענין ענבים ותירוש, דנמי תרי מיני חשיבי, וקי"ל כרבא דאזלינן בתר שמא, פ' בתרא דע"ז /דף ס"ו ע"א/: וחמרא חדתא בענבי תרי מיני הם. וא"ת נהי נמי דתרי מיני חשובין לענין ביטול, מ"מ אין סברא שיברך עליהם תרי זמני, משום דהתירוש אינו בא אלא מן הענבים, ולא דמי לגודגדניות, דהתם גופים מחולקים הן, וחלוקים נמי בשמן? נראה להביא ראיה, דאין סברא לחלק, מהא דתנן פ' השוכר את הפועלים /ב"מ צא ע"ב/: היה עושה עמו בתאינים, לא יאכל עמו בענבים: ואמרינן בגמרא: אר"נ אמר רבה בר אבוה: פועלים עד שלא הלכו שתי וערב בגת, אוכלין ענבים ואין שותין יין, משהלכו ש"ו =שתי וערב= בגת, אוכלין ענבים ושותין יין, ופרש"י דקודם שהלכו ש"ו, עדיין לא נקרא שם יין על מה שבגת, ונמצאת אין מלאכתן אלא בענבים, ולכך אין שותין מן היין, משום דהוה כעושה ליה במין זה ואוכל במין אחר. הא קמן דהתם נמי היין אינו בא אלא מן הענבים, והו"ל שפיר ממה שאתה נותן לכליו של בעה"ב, שהרי באותן ענבים עצמן שהיין בא מהן הן עושין ואוכלין, אפ"ה אין שותין יין משום דחשיבי תרי מיני, וה"ה לענין ברכת שהחיינו.
שו"ת מהרי"ל סי' קכז -
אלא דבהא מספקא לי דלמא חשיב חד מינ' שמחה ששמחה שנית על היין דחשיב חד מינ', דקי"ל כרבא פרק בתרא דע"ז חמרא חדתא בעינבי בתר שמא אזלינן, ואוכל תרי מיני צריך זמן אפילו ב' מיני אגסים או אגוזי' ותפוחים כדאיתא בספר חסידים דילמא כיון דחד טעמא הוא וא"כ כששמח בראייתו או אכילת ענבים יודע שהיין יוצא ממנו והכל שמחה אחת, אפי' אי הדר שתי ליה אחר מ' יום חשיב חדא, מידי דהוה אלולב דאם בירך בשעת עשייה תו לא הדר בירך בשעת נטילה ואפילו שלא בשעת עשייה כגון יומא קמא דנהגינן באלו הגלילות שלא לברך ביום שני אף על גב דאי יומא קמא חול לא שעת עשייה ולא שעת מצוה הוי כדאיתא בסמ"ק ואפי' זמן דבדיקה וביעור חמץ פי' הרא"ש דנמשך אחר זמן דרגל אף על גב דקודם לו הוא, הכי נמי נימא דנפטר בחדא דהכל שמחה אחת. וכן זמן דקידוש פוטר זמן דלולב לדברי הגאון פרק לולב וערבה ואנן דפלגינן עליה משום דתרי מצות נינהו לגמרי. ומ"מ יש לחלק בכל הני, ודעתי נוטה לפטור יותר מלחייב ומספיקא אני מונע לאכול ענבים עד יום שני דריש שתא.
וע"ע פנים מאירות ח"א סי' ו.