הרב היקר שליט"א
אין לי ידיעה עד כמה התיר הרב מטעפליק זצ"ל
וגם איני יודע עד כמה החמיר מרן זצ"ל
עכ"פ עד כמה שידוע לי לא אמר שאסור לסמוך עליו
הרב היקר שליט"א
אין לי ידיעה עד כמה התיר הרב מטעפליק זצ"ל
וגם איני יודע עד כמה החמיר מרן זצ"ל
עכ"פ עד כמה שידוע לי לא אמר שאסור לסמוך עליו
שלוכט"ס
אין לפרש כונה אחרת ממה שכתבתי בפירוש
עד כמה שידוע לי אין בתלמידיו מי ששימש את מרן ז"ל במראות
ואלו הקרואים תלמידיו נהגו כפי הנראה להם
אבל אין לי ידיעה עד כמה החמיר מרן ז"ל ולכן כתבתי מש"כ
פרנקל תאומים כתב:האם מרן הגר"נ קרליץ שליט"א לא שימש אצל דודו במראות?
אם לא , אז אצל מי הוא שימש?
גבול ים כתב:פרנקל תאומים כתב:האם מרן הגר"נ קרליץ שליט"א לא שימש אצל דודו במראות?
אם לא , אז אצל מי הוא שימש?
כפי המקובל הוא שימש את אביו
אצל החזו"א גם אם שאלו על מראות השואלים היו בודדים ולא היה שייך שימוש
עיקר הנושא הוא תלוי בכל מהלך דרך הלימוד, היוצא מהסוגיות והיחס לאחרונים וכו', ולכן לתלמידי החזו"א מהלך מסויים שהוא בהשראת רוחו ולא משימוש בפועל.
מצד שני המכתבים יצאו לציבור לפני שנים בעקבות מעשה ב"ד של גט מסויים, ואכמ"ל.
חברא כתב:שלמה בן חיים כתב:השיטה של החזון איש בזה, זה שאין בזה מסורת. וזו שיטת הגרנ"ק
איש_ספר כתב:ברור שהחזו"א היה לו דעה בעניני מראות וכתמים כמו שהיה לו דעה בכל דבר. השאלה אם היה לו שיטה שלימה שנוגעת לשאלות רבות ושונות, כמו שמייחסים לאחרים (ולו) או לא. הידיעה שהיתה לו דעה בהוראה כזו או אחרת היא פשוטה ואינה צריכה לפנים.
לעומקו של דבר כתב:מעט דבש, וממילא היה יכול שתהיה מסורת מהחזו"א כפי שמצוי בין המורים מסורות שקיבלו מגדולי הרבנים.
ואמר הגר"י שפירא שמהחזו"א אין כזה דבר. הא ותול"מ.
יוצא פוניבז' כתב:ועלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה, לפנינו עדות אחד מגדולי הדור, שאף אחר ה"שימוש" וקבלת ה"מסורת" הנשגבה לא זכה להנצל מן הטעות: "וקבלתי מהגאון מהר"ש וואזנער שליט"א, שבתחילת כהונתו בע"ת בני ברק הקיל מאד במראה ברוין, אך במשך הזמן נתברר לו ע"פ נסיון גדול, שכמה פעמים בא מן הדם" (נטעי גבריאל נדה ח"ב עמ' תתרה).
"וכן נראה מהנסיון שאין להקל במראה גמור של חום, כי אפילו דם אדום ממש, לאחר זמן נהיה כעין חום שהמקילים היו מטהרים, דמזג האויר וחום וקור משנים את הצבע לפעמים אפילו לחום בהיר יותר מכערמונים... ולמעשה אין מקילים בחום, אלא בבהיר מאד שדומה יותר לצהוב" (שיעורי שבט הלוי יו"ד קפח, א)
"ועכ"פ כדי לסמוך ע"ז לטהר האשה, צריך להיות בקי מאד במראות, וקשה להקל בבדיקות שהם דאורייתא, ולהכריע שזה בדיוק כמראה הקאו"י, ובכתמים יש להקל אם אפשר לקבוע שזה כמראה הקאו"י"
"שמעתי ממרן הגריש"א זצ"ל, שמראה ה'חום' הינו המראה הקשה ביותר להכרעה, וזאת משום הגוונים הרבים שיש לצבע זה".
יוצא פוניבז' כתב:אעתיק מש"כ באשכול אחר:
ומה שהוזכר מענין ה"מסורת המורים" הנוקטת גישה מקילה בכל תחום זה - הנה "מסורת" זו לא ידוע מה היתה במקורה ואיפה בדיוק היא אוחזת כיום ולהיכן עוד תגיע בעתיד, מה שברור שכל "מסורת" זו מבוססת על חכם אחד שהביא אותה מאוקרייאנה ולא ידוע ממי קיבל ודרך מי עברה מסורת זו במשך כל הדורות, ומדוע לא זכתה מסורת חשובה זו להשתמר בקרב חכמי ישראל ופוסקי הדורות שבשאר כל העולם, עד שמחמת שלא נגה עליהם אור המסורת כתבו שגם נשים פקחות רואות דם בזמן הזה, ושאם נסתפק הדבר אזלינן בתר רוב בני אדם (דברי חיים ח"ב יו"ד סי' פא), ושאין חילוק עכשיו בין חכם לאינו חכם (חכמ"א שער בית הנשים בינת אדם אות ה).
ובס' טללי טוהר (ריש פ"ג): "ודע שבדור הקודם היו פוסקים שהתירו מראות שנוטים לאדום, משום שכך קבלו במסורת, ומו"ר הגרב"צ אבא שאול זצ"ל והגר"י מוצפי זצ"ל גאב"ד העדה החרדית הספרדית וכל שאר הפוסקים הספרדים אסרו דבר זה באיסור מוחלט, כיון שמסורת פשוטה בידינו שכל שיש איזה נטייה קלה לאדמומית המראה אסור וכדעת השו"ע. ומו"ר הגרב"צ זצ"ל היה מורה שאין לבני ספרד לשאול מראות מאותם רבנים שמקילים במראות הנוטים לאדמומית". וכבר האריך בזה בס' טהרה כהלכתה, והדברים עתיקים.
ועלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה, לפנינו עדות אחד מגדולי הדור, שאף אחר ה"שימוש" וקבלת ה"מסורת" הנשגבה לא זכה להנצל מן הטעות: "וקבלתי מהגאון מהר"ש וואזנער שליט"א, שבתחילת כהונתו בע"ת בני ברק הקיל מאד במראה ברוין, אך במשך הזמן נתברר לו ע"פ נסיון גדול, שכמה פעמים בא מן הדם" (נטעי גבריאל נדה ח"ב עמ' תתרה).
מעט דבש כתב:יוצא פוניבז' כתב:ועלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה, לפנינו עדות אחד מגדולי הדור, שאף אחר ה"שימוש" וקבלת ה"מסורת" הנשגבה לא זכה להנצל מן הטעות: "וקבלתי מהגאון מהר"ש וואזנער שליט"א, שבתחילת כהונתו בע"ת בני ברק הקיל מאד במראה ברוין, אך במשך הזמן נתברר לו ע"פ נסיון גדול, שכמה פעמים בא מן הדם" (נטעי גבריאל נדה ח"ב עמ' תתרה).
הציטוט אין לו קשר לענייננו.
נראה מדבריך כאילו מראה ברוין הוא קולא של הרב וואזנר, על פי המסורת שקיבל - ולא היא.
מראה ברוין נחלקו בו האחרונים, האם נחשב 'נוטה לאדום' או לא, ובפתחי תשובה (קפח, א) הביא המקילים, וכמו שכתב בקריינא דאגרתא שהבאתי לעיל.
מחלוקתם אינה משום 'מסורת', אלא מסברא בעלמא, וכמבואר בדבריהם.
והרב וואזנר רק הוסיף, שאף לפי המקילים יש להזהר בזה, לפי שפעמים שהוא באמת דם שהשתנה (וכמו שבאמת יש ששגו בזה בפועל - ראה כאן)
אתה טוען שכל האחרונים שהתירו ברוי"ן לא ידעו את מה שיודע הגר"ש מן? מה ההסבר שלך?יוצא פוניבז' כתב:ואם המציאות היא כפי שהעיד הגר"ש מן הנסיון, שיש ברוין שהוא דם ממש, ובכל זאת "בעלי המסורה" לא ידעו ללמד זאת (במקרה הטוב...), מדוע אין זה מהוה גריעותא לכל "מסורת" זו?
ברשותך, הסדר עדיין אינו כ"כ מסודר לי.מעט דבש כתב:הבה נעשה סדר:
אבן זועקת כתב:ברשותך, הסדר עדיין אינו כ"כ מסודר לי.
הלכה פסוקה היא שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ולא יאמר אילו היה לח היה מראה טמא. אמנם, עינינו הרואות שדם שנתייבש נעשה מראהו חום ויש להשיב על זה כמה תשובות:
א. מראה ברוי"ן טמא ודלא כדעת האחרונים הנ"ל.
ב. מראה הדם לאחר שנתייבש עדיין נוטה לאדמומית ואין זה המראה שהתירו האחרונים הנ"ל. איני בקי כלל במציאות האם אכן מראה דם שנתייבש נוטה לאדמומית יותר משאר אדומים, אבל נדמה לי שזו היתה הטענה באשכול שלונקק לעיל.
ג. באמת מראה הדם לאחר שנתייבש מראה טהור הוא, אבל כיוון שידעינן שמראה כזה היה טמא כשהיה לח יש לטמאותו [לענ"ד טענה זו האחרונה איננה טענה נגד המו"צים המטהרים שהם עושים כדין לפי בקיאותם]. וצריך בדיקה אם אין מקרים שבהם יוצא מן הגוף מראה שמראיתו כעין דם שנתייבש, דאם כן הוא אפשר שיש לטהר מראה דם שנתייבש דחזקה דהשתא שמתחילתו היה כך.
לאיזה משלושת התשובות כיוונת?
גבול ים כתב:כפי שכבר נכתב לעיל אין מסורת של שימוש אצל החזו"א
אבל יתירה מכך, גם אצל מורי ההוראה של מרן הגר"נ לפחות חלקם לא עשו אצלו שימוש במובן המקובל של המילה, בפרט המבוגרים שבהם, ויודעני מקרה שא' מחשובי הרבנים התיר מראה מסויים וחבירו לא האמין שאי מי התירו.
אבן זועקת כתב:בין כך ובין כך יש להעיר שמבואר בסוגיא שיתכן הדבר שמראה טמא נהפך עם התייבשותו למראה טהור ואעפ"כ מטהרים המראה הטהור ואין אומרים שמא וכו' וא"כ כל נסיונות האברכים הנ"ל נפלו קצת בבירא, אך י"ל דזהו דוקא בזמן שהיו מטמאים רק ד' מיני דמים ולא היום.
מצליח כתב:---
נוטר הכרמים כתב:מצליח כתב:---
השמועה שהביא גאב"ד מלבורן בשם יבלחט"א הגרש"א שטרן, המעשה עם החזו"א, נוהג הגרש"א שליט"א לספר בשיעורי ההלכה שלו, וכן שמעתי מפיו לפני כ17 שנה.
מעט דבש כתב:אבן זועקת כתב:בין כך ובין כך יש להעיר שמבואר בסוגיא שיתכן הדבר שמראה טמא נהפך עם התייבשותו למראה טהור ואעפ"כ מטהרים המראה הטהור ואין אומרים שמא וכו' וא"כ כל נסיונות האברכים הנ"ל נפלו קצת בבירא, אך י"ל דזהו דוקא בזמן שהיו מטמאים רק ד' מיני דמים ולא היום.
בסוגיא (נדה כ:) לא מבואר כן, ופשוט לדינא, שאם ידוע לנו שבשעת יציאתו מן הגוף היה טמא, אף שאח"כ נהפך למראה טהור, דינו שהוא טמא, וכמו שכתב בחוות דעת (יו"ד קפח, ביאורים א), ואין בזה חולקים.
וכוונתך מסתמא לברייתא דתניא (נדה כ:) "לא יאמר חכם אילו היה לח היה ודאי טמא אלא אמר אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות";
אבל מבואר שם ברש"י (ד"ה מפכח), דהיינו דוקא אם לא ידוע לנו מה היה מראהו כשהוא לח, ואז תלינן שמסתמא לא השתנה, ועל זה נאמר 'אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות' (ובלשון המאירי: "היה הדם יבש והוא טהור בעיניו אל יאמר אלו היה לח היה טמא ועכשו נשתנה שהשנוי דבר שאינו מצוי הוא ואין חוששין לו"), אבל אם ידעינן שהיה מראה טמא, שוב לא יועיל מה שנשתנה לטהור.
אך מה שכן עולה מהסוגיא, הוא כמו שכתב בשו"ת שבט הלוי (ג, קכא) "מוכח בנדה כ' ע"ב, דמציאות ההתהפכות מטמא לטהור לא שכיח" (והוא כדברי המאירי הנ"ל "שהשנוי דבר שאינו מצוי הוא ואין חוששין לו").
ובאמת, גם בזמננו, דם לא ייהפך למראה טהור כ"כ מהר, ובתחילה הוא אמנם דהה ונהפך לחום, אבל הוא עדיין נוטה לאדום (אלא שצריך מומחיות להבדיל בינו לבין מראה ברוי"ן המותר לפי הרבה מהאחרונים, וכמו שכתבתי לעיל).
דעת_האברך כתב:נוטר הכרמים כתב:מצליח כתב:---
השמועה שהביא גאב"ד מלבורן בשם יבלחט"א הגרש"א שטרן, המעשה עם החזו"א, נוהג הגרש"א שליט"א לספר בשיעורי ההלכה שלו, וכן שמעתי מפיו לפני כ17 שנה.
אפשר תרגום לאלו שאינם יודעי האידיש...?
פלוריש כתב:סיפור מעניין שסיפר הרב ברוך שרגא (בטקס חלוקת תעודות בבית הוראה מעין טהור, לפני כמה חודשים):
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 381 אורחים