א. חז"ל אומרים, שביקש בלעם לברך את ישראל והקב"ה השיבו 'כי ברוך הוא' שאינו רשאי לברכם.
והרי בסוף כן ברכם?
ב. היכן אמרו שברכותיו נהפכו לקללות?
יאיר1 כתב:מעניין לא חשבתי על זה.
אבל המשמעות במפרשי המדרש לא כך.
מהרז"ו מדמה לענין לבן, ושם מבואר בחז"ל שטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, ושם גם הוזהר מפורש שלא ידבר כלל.
וכן מה שידעו שייהפכו הברכות לקללות.
יבנה כתב:לא הבנתי כוונתך במשפט האחרון.
יאיר1 כתב:יבנה כתב:לא הבנתי כוונתך במשפט האחרון.
עיין במפרשי המדרש, מהרז"ו כתב שידעו לבן ובלעם שברכותיהם יהפכו לקללות.
וידי משה גם כתב כן, וכתב בכוונת המדרש אינם צריכים לברכתך שעל ידי ברכתך יהפכו לקללה. וכן אומרים לצרעה שבברכתך יהיה עוקץ.
[אתה רואה את הדבש כמוצר שנמכר במכולת, אבל מי שהולך לקחת את הדבש סופג גם את העקיצות...]
ומה באמת המקור לכך שנהפך לקללה?
יאיר1 כתב:מעניין לא חשבתי על זה.
אבל המשמעות במפרשי המדרש לא כך.
מהרז"ו מדמה לענין לבן, ושם מבואר בחז"ל שטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, ושם גם הוזהר מפורש שלא ידבר כלל.
וכן מה שידעו שייהפכו הברכות לקללות.
יאיר כתב:מסתמא נאסר עליו לברכו כרצונו אך כאן בסוף היתה זו ברכה בלשון שה' מסר לו ובעל כרחו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 106 אורחים