קו ירוק כתב:מסתמא יש להקב"ה צער על בריה שברא בעולמו שהפסיד כל אשר לו, אבל אינו אוהבו יותר.
סגי נהור כתב:קו ירוק כתב:מסתמא יש להקב"ה צער על בריה שברא בעולמו שהפסיד כל אשר לו, אבל אינו אוהבו יותר.
הקב"ה בוודאי מצטער על השטויות שאתה כותב, אבל בלי ספק עדיין ממשיך לאהוב אותך למרות זאת.
רמב"ם הלכות אבל פרק א הלכה י
כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן [כשאר האומות] וכן האפיקורוסין [והמומרים] והמוסרין כל אלו אין מתאבלין עליהן, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשין לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שהרי אבדו שונאיו של הקדוש ברוך הוא, ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא.
קו ירוק כתב:הרב ונתנו ידידים
לא מקובל כשדנים בדע' גדולים, להוסיף פרשנות מסוג "אבל אחר שכבר מת בודאי נשמת ישראל גדולה מן הגוי. וכבר כתב התנא באבות "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, וזה מדבר על אפי' רשעים כמבואר במפרשים, ומקרבן לתורה".
שהרי הגמ' בר"ה כוללת את רשעי אוה"ע ורשעי ישראל בחדא מחתא, וע"ז ממשיכה הגמ' שירבעם בן נבט וחבריו נידונין לדורי דורות, ושכחתי לצטט את סוף דברי הגמ' "גיהנם כלה והם אינם כלים" (היינו הם ימשיכו להיענש לעולם).
ממילא מה שייך שנשמתן גבוהה מן הגוי. אין לו יותר תקווה. תינח לפני מיתתם הקב"ה מחכה לו - אבל אחר מיתתו אין לו יותר תקווה, כמו שאמר האלטער מקלם, וכמו שהתבטא הח"ח על אותו משכיל אדה"כ.
השנאה - לא אני המצאתי. הלא משנאיך גו' תכלית שנאה שנאתים גו'. וגם אם מייחלים בחייהם שיחזרו, שזו ממדרגת האהבה, וגם מפאת כבוד שמים בחזרתן לצורם,
מסתמא השנאה היא גם בשביל לרחקם, ומסתמא מי שאוהב השם וככל שדרגתו גבוהה יותר, שונאו לרשע יותר ברגשי נפשו, מפאת כבוד יוצרו. לכן אצל דהמע"ה זה 'תכלית שנאה'.
מה שיש להקב"ה צער, א"ז אומר אהבה. הרי הקב"ה אמר מעשה ידי טובעים בים ואתם ואמרים שירה, וגם צער היה לו על דור המבול כברש"י שם; האם הקב"ה אוהבם למצרים, או לדור המבול ? מסתמא גם כוונת המכתב היא לא לאהבה של קורבה - שבזה ודאי תכלית נשאה שנאתים אלא על הצער והייחול לשיבתן.
יחד עם זאת תימה רבתא, מה שייך לומר כן על מי שמת.
עקביה כתב:כמדומני שאיננו מצווים על חילוקים דקיקים של שנאת הרע ולא האדם עושה הרע, שאל"כ קשה להבין מה מקומה של הלכה זו:רמב"ם הלכות אבל פרק א הלכה י
כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן [כשאר האומות] וכן האפיקורוסין [והמומרים] והמוסרין כל אלו אין מתאבלין עליהן, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשין לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שהרי אבדו שונאיו של הקדוש ברוך הוא, ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא.
מ"ש בגמ' שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו, היינו בחבירו בתורה ומצות וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות ואעפ"כ לא שב מחטאו, כמ"ש בס' חרדים.
אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו, הנה ע"ז אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראים בשם בריות בעלמא צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה'. והן לא, לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים.
וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם, שמצוה לשנאותם, מצוה לאהבם ג"כ, ושתיהן הן אמת, שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחי' הטוב הגנוז שבהם שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם המחיה נפשם האלקית.
וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחי' גלות בתוך הרע מסטרא אחרא הגובר עליה ברשעים, והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם [ולא אמר דהע"ה תכלית שנאה שנאתים וגו' אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלהי ישראל כדאיתא בגמרא ר"פ ט"ז דשבת].
ממכתבו של הגאון הגדול ר' יעקב אדלשטיין שליט"א נשמע שיש מצוה לאהוב אפילו שונאי הדת כמש"כ ואנו חייבים לדבוק במדותיו, וחלילה וחלילה איננו בר פלוגתא דיליה ולא באתי אפילו לקרסולי רגליו, אבל תורה היא וללמוד אני צריך, הרי מבואר כמה פעמים בחז"ל שאפילו מי שעובר עבירה אחר אין מצוה לאהוב אותו, וכ"ש שונאי ישראל מומרים להכעיס שהם בכלל מורידים ולא מעלים כמו בן גוריון שר"י ימש"ו ומצוה להרוג אותם ולאבדם מהעולם הלא עליהם נכתב הלא משנאיך ה' אשנא ועליהם אנו מתפללים כרגע יאבדו מהרה יכרתו וכו' וכו' וצע"ג.
נוטר הכרמים כתב:בשולי הדיון החשוב, נקודה שכמדומני שלא נידונה עדיין. הדיון עד כה נסוב אודות 'מצוות השנאה' לרשעים, עד היכן היא אמורה, ומה היחס בין פושעי ישראל המסיתים והמדיחים לרשעי אומות העולם האומרים להכחיד את עמנו ולא יזכר שם ישראל עוד. ברצוני לעורר על רגש השנאה הטבעי. ואתן דוגמא פשוטה, משום מה כאשר מדובר על חוג / מפלגה יריבה מתוך הציבור החרדי, אנשים שבכלל הנהגתם הינם יראים ושלמים כפי שהיה עד לפני שנים מספר, ובעוון השתייכות שונה דמם הותר לגמרי על סמך אמירתו של גדול פלוני או איך שהובן מדבריו של צדיק אלמוני. האם רגשי השנאה והתיעוב בכגון דא הם מצד 'מצות השנאה' של 'משנאיך ד' אשנא'??
למה אותם אלו המדברים גבוהה גבוהה על 'אהבת ישראל' כלפי מסיתים ומדיחים, אפיקורסים ורשעים להכעיס כנגד השי"ת, לא מתעוררים לחשוב לאהוב את אלו שלכל היותר הם מסיתים וכו' וכו' כנגד ה'גדול' שלהם??
היכן הוא רגש התיעוב והשנאה הטבעי כלפי אלו שמסיתים ומדיחים מעל ד', והכריתו דורות שלמים מן היהדות?? כבוד הקב"ה פחות מכבוד רב פלוני, גדול ככל שיהיה?
היכן ה'לימוד זכות' נעלם כאשר מדובר בזה, וכל זה כמובן, לפי תפיסתם של השונאים והנלחמים, שאכן כל המשתייכים לקבוצה המסויימת הינם קמים נגד משיח ד'. עובדה שיש לדון בה כשלעצמה.
כואב מאוד.
סגי נהור כתב:[מ"ש בגמ' שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו, היינו בחבירו בתורה ומצות וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות ואעפ"כ לא שב מחטאו, כמ"ש בס' חרדים.
אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו, הנה ע"ז אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראים בשם בריות בעלמא צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה'. והן לא, לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים.
וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם, שמצוה לשנאותם, מצוה לאהבם ג"כ, ושתיהן הן אמת, שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחי' הטוב הגנוז שבהם שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם המחיה נפשם האלקית.
וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחי' גלות בתוך הרע מסטרא אחרא הגובר עליה ברשעים, והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם [ולא אמר דהע"ה תכלית שנאה שנאתים וגו' אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלהי ישראל כדאיתא בגמרא ר"פ ט"ז דשבת].
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:ואען עוד בזה,
סכנת הציונות הנובעת מזה שהציבו שאיפה חדשה ומסלול חדש לחיי היהודי, אשר במקום שיהיה עבודת ה' בראש מגמתו, מהיום יהיה ה'עם' ועניינים לאומיים מרכז ותכלית עבודת היהודים בתור כלל, דבר זה הביא ממילא לעזיבת הדת.
חיים ושלו' כתב:מה ביאור דברי קדשו לאהוב ולשנוא ביחד? איך עושים את זה? אני בעניי לא יודע, אבל בודאי שצריך להיות באופן שירתיח לו השנאה שבוגד בה' לפחות כמו מי שבוגד באביו.
גם יש לעיין אם גם על אלו שמצוה לאבדם מן העולם ומורידים ולא מעלים האם גם עליהם יש מצוה לאוהבם?
ראה נאום ר' משה שינפלד מתשרי תשי"א שנדפס בדגלנו, וצולם בהשקפתינו חלק א' בני ברק תשל"ח עמ' 59
הוא בכלל מחטיאי הרבים שדרכי התשובה ננעלו לפניהם. בהזדמנויות רבות הטיח מר בן גוריון בנאומיו דברים כלפי מעלה שהיו בגדר של חירוף וגידוף ממש. בפני ועידת פא"י הכריז על עצמו כעל אדם חופשי מדת הפורק מתוך עיקרון עול תורה מעל עצמו והכותב על קרן השור כי אין לו חלק באלקי ישראל...
סגי נהור כתב:חיים ושלו' כתב:מה ביאור דברי קדשו לאהוב ולשנוא ביחד? איך עושים את זה? אני בעניי לא יודע, אבל בודאי שצריך להיות באופן שירתיח לו השנאה שבוגד בה' לפחות כמו מי שבוגד באביו.
גם יש לעיין אם גם על אלו שמצוה לאבדם מן העולם ומורידים ולא מעלים האם גם עליהם יש מצוה לאוהבם?
הנקודה היא פשוטה. כמו שהתורה אהובה ויקרה אצל הקב"ה, כך בני ישראל אהובים ויקרים אצל הקב"ה, ועוד יותר, כמפורש בחז"ל (ראה תדבא"ר פי"ד, ב"ר פ"א, ד).
מי שממהר לפעור פיו על בניו של ה', כביכול מתוך דאגה לכבוד השי"ת ולכבודה של תורה, מה הועיל - הרי מתוך שבא להגן על תורתו של הקב"ה, פגע בישראל עם קרובו, שהנוגע בהם כנוגע בבבת עינו, ועליו מכריז הקב"ה ואומר: רצוץ פה למי שאמר דיליטוריא על בני! (וכידוע לא היו ישראל שבאותו הדור צדיקים גדולים).
וכשם שיש להיזהר מאוד שלא לומר דבר שפוגע בכבודה של תורה, כך צריכה להיות הזהירות כשמדברים בגנותם של ישראל, ויש לשקול בפלס כל דבר שנאמר, כי אמירה לא זהירה הרי היא פגיעה בבבת עינו של הקב"ה. ומי שמפריח ובודה מלבו ללא מחשבה אמירות כגון שהקב"ה לא אוהב יהודי פלוני, הריהו כמי שמפטפט ואומר שחלק זה שבתורה לא ניתן מסיני וכדומה.
וכאן נקודת הטעות הרווחת והכואבת, שאנו חוששים לעלבונה של תורה ואין אנו חוששים לעלבונם של ישראל, וזה אף זה הרי הם עלבונו של מקום.
אום אני חומה כתב:ליטוואק פון בודאפעסט כתב:ואען עוד בזה,
סכנת הציונות הנובעת מזה שהציבו שאיפה חדשה ומסלול חדש לחיי היהודי, אשר במקום שיהיה עבודת ה' בראש מגמתו, מהיום יהיה ה'עם' ועניינים לאומיים מרכז ותכלית עבודת היהודים בתור כלל, דבר זה הביא ממילא לעזיבת הדת.
נראה שזו שורש טעותך. כבר ייסד מרנא הגר"ח סולובייצ'יק שזה לא שהם רצו מדינה וממילא נעזבה הדת, אלא אדרבה, הם רצו לעקור את הדת ולשם כך חלמו על מדינה.
וכשנפל היסוד, ממילא נפל הבניין שבנית.
לספר בשבחי המדינה בימים קשים אלו שהאידישקייט מותקפת מכל כיוון אפשרי - שבת, רפורמים, חינוך, ושאר דברים שלא ניתן להזכירם בבית המדרש - אין עליכם, אמריקאים!
הרב נוטר, ייש"כ על הקב חומטין! :)
ברשותך שאלה הפוכה,
מדוע ראש ישיבה בריסקאי חשוב שמעז לחשוב בעניין ציבורי מסוים קצת פחות 'קנאות' מהמצופה ממנו ישר נהפך להיות 'עמלק, עוכר ישראל, ליצן, יפה נפש, מקרר את המערכה' ושאר תארים וכינויים? מדוע חברי כנסת שפועלים בהוראת רבותיהם גדו"י עמודי העולם 'הלואי שימותו'? מדוע התארים 'מרן שר התורה' וכו' כלפי גדו"י הפחות קנאיים הם 'תוארים מוגזמים ומדומיינים'? מדוע אין מחאה כשרב ביכנ"ס מתבטא על רבותינו רוח אפינו שהם 'ראשי הדור העמלקיים כמסורת הגר"א'? איך זה ששבוע שעבר עמדו אלפי אחיכם לדעה ולמאבק וצעקו במשטמה 'הרב --- יימח שמו' ואין פוצה פה? למה אין מחאה על מעשי ונדליזם בפתחי בתי גדו"י וראשי ישיבות?
ככה זה כשקיימת שנאה מזוקקת.
כואב מאוד.
שבילי דנהרדעא כתב:יקירי! המינים והאפיקורסים אינם נכללים בתוך עם ישראל ואפילו מומו לתיאבון בכלל אינו עושה מעשה עמך ואין מצוה לאהוב אותו ולכבדו אם הוא אביו וכ"ש המומרים להכעיס, וידוע לכל פסק הרמב"ם שאנו ששים ושמחים במיתתם ויש מצוה לאבדם מהעולם, וכל המלמד עליהם זכות הרי חכז"ל מכחישו שיש ללמד עליהם חובה ולרודפם ולשנאותם עד חרמה, ואדרבה מי שאוהב בוגדי הקב"ה הרי זה עלבונו של מקום, ודברים אלו מפורשים בכתובים ובנ"ך ולדוגמה עיין פרק ק"ט בתהילים, ואמרו חז"ל גדול המחטיאו יותר מההרגו.
ואין אני מכניס ראשי בין ההרים חלילה אבל הנ"ל כ"כ פשוט כביעותא בכותחא לכל מי שמבין, וכשיטת הראב"ד שליט"א, וכוונת הגאון הגדול הגרי"א שליט"א איני מבין.
רמב"ם הלכות אבל פרק א הלכה י וכן בשו"ע יו"ד סי' שמ"ה ס"ה כתב:כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן [כשאר האומות] וכן האפיקורוסין [והמומרים] והמוסרין כל אלו אין מתאבלין עליהן, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשין לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שהרי אבדו שונאיו של הקדוש ברוך הוא, ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא.
סגי נהור כתב:מיהו הראב"ד שליט"א (?)
סגי נהור כתב:שבילי דנהרדעא כתב:יקירי! המינים והאפיקורסים אינם נכללים בתוך עם ישראל ואפילו מומו לתיאבון בכלל אינו עושה מעשה עמך ואין מצוה לאהוב אותו ולכבדו אם הוא אביו וכ"ש המומרים להכעיס, וידוע לכל פסק הרמב"ם שאנו ששים ושמחים במיתתם ויש מצוה לאבדם מהעולם, וכל המלמד עליהם זכות הרי חכז"ל מכחישו שיש ללמד עליהם חובה ולרודפם ולשנאותם עד חרמה, ואדרבה מי שאוהב בוגדי הקב"ה הרי זה עלבונו של מקום, ודברים אלו מפורשים בכתובים ובנ"ך ולדוגמה עיין פרק ק"ט בתהילים, ואמרו חז"ל גדול המחטיאו יותר מההרגו.
ואין אני מכניס ראשי בין ההרים חלילה אבל הנ"ל כ"כ פשוט כביעותא בכותחא לכל מי שמבין, וכשיטת הראב"ד שליט"א, וכוונת הגאון הגדול הגרי"א שליט"א איני מבין.
מיהו הראב"ד שליט"א (?) איני יודע, אבל לצערי הקלות שבה אתה נהנה להוציא אחרים מכלל ישראל ממחישה היטב מה שכתבתי.
שבילי דנהרדעא כתב:סגי נהור כתב:שבילי דנהרדעא כתב:יקירי! המינים והאפיקורסים אינם נכללים בתוך עם ישראל ואפילו מומו לתיאבון בכלל אינו עושה מעשה עמך ואין מצוה לאהוב אותו ולכבדו אם הוא אביו וכ"ש המומרים להכעיס, וידוע לכל פסק הרמב"ם שאנו ששים ושמחים במיתתם ויש מצוה לאבדם מהעולם, וכל המלמד עליהם זכות הרי חכז"ל מכחישו שיש ללמד עליהם חובה ולרודפם ולשנאותם עד חרמה, ואדרבה מי שאוהב בוגדי הקב"ה הרי זה עלבונו של מקום, ודברים אלו מפורשים בכתובים ובנ"ך ולדוגמה עיין פרק ק"ט בתהילים, ואמרו חז"ל גדול המחטיאו יותר מההרגו.
ואין אני מכניס ראשי בין ההרים חלילה אבל הנ"ל כ"כ פשוט כביעותא בכותחא לכל מי שמבין, וכשיטת הראב"ד שליט"א, וכוונת הגאון הגדול הגרי"א שליט"א איני מבין.
מיהו הראב"ד שליט"א (?) איני יודע, אבל לצערי הקלות שבה אתה נהנה להוציא אחרים מכלל ישראל ממחישה היטב מה שכתבתי.
איזה קלות? מה שכתבו חכז"ל והרמב"ם ובשו"ע סי' קנח ביורה דעה הם נר לרגלי, הלזאת יקרא קלות, הלא זאת הוא התורה שקיבלנו ממשה מסיני, ואם זה לא מוצא חן בעיניך אתה מוזמן לקהילת הרפורמים המשנים את התורה כשזה לא מוצא חן בעיניהם אבל אל תקרא לזה "קלות".
סגי נהור כתב:[מי רפורמי, אהרן הכהן? הלל הזקן? בעל ספר חרדים? בעל התניא? ואולי דוד המלך ע"ה, שהקדים למזמור קט את מזמור קד ובו נאמר יתמו חטאים (ולא חוטאים) מן הארץ? ושאר התנאים והאמוראים, שמדבריהם בעשרות (!) מקומות שאין צורך למנות כי רוכלא למדנו להדיא שהקב"ה אוהב את בניו אע"פ שחטאו ואע"פ שבגדו, כמרז"ל עה"פ וירח את ריח בגדיו (סנהדרין לז, א ועוד).
אלא מאי, אתה משאיר מאמרי רז"ל אלו בצ"ע, ובלבד שתוכל להרחיק בנים מחיק אביהם ולהוציא מכלל ישראל יהודים רבים ככל האפשר. ואומר אתה "אל תקרא לזה קלות", ואני משיב שבוודאי אקרא לזה קלות, ועתידין ליתן את הדין על קלות זו [ומובן שעצם הביטוי "קלות" מעיד שיש מושג של יוצאים מכלל ישראל, והקלות היא המהירות להכניס את הזולת בגדר זה. וכמו שיש מושג של ממזרים, אבל הממהר לפסול את זרע ישראל ולעשותם ממזרים "קל" יקרא לו. וכבר דרשו על כך שמטעם זה מצינו בהלכות צרעת שאף שחכם רואה את הנגע, המטמא אינו אלא כהן (ואפילו ע"ה), כי ההחלטה להוציא אדם מחוץ למחנה ניתנה רק לכהן איש החסד המברך את עמו ישראל באהבה].
רמב"ם הלכות אבל פרק א הלכה י וכן בשו"ע יו"ד סי' שמ"ה ס"ה כתב:כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן [כשאר האומות] וכן האפיקורוסין [והמומרים] והמוסרין כל אלו אין מתאבלין עליהן, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשין לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שהרי אבדו שונאיו של הקדוש ברוך הוא, ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא.
נוטר הכרמים כתב:אום אני חומה,
איני רואה בדבריך שום התייחסות עניינית המזקיקה תגובה פומבית, ובכלל, השאלה הונחה לפתחו האישי של מישהו שאתה מגיב בהאשמות נגדיות? דובר לפי התפיסה הקיצונית ביותר לפיה החוג היריב הינו קהל מסיתים ומדיחים וכו', והובעה התמיהה העצומה, למה היחס כלפיהם חמור בהרבה מהיחס לאדם כמו בן גוריון שר"י שההגדרה עליו היא 'רוצח המונים', דורות שלמים ועדות מפוארות נכחדו מן היהדות על עברם המפואר בעקבות פעילותו הישירה!!
על טענותיך הלא ענייניות קבלת תגובה באישי.
סגי נהור כתב:מי רפורמי, אהרן הכהן? הלל הזקן? בעל ספר חרדים? בעל התניא? ואולי דוד המלך ע"ה, שהקדים למזמור קט את מזמור קד ובו נאמר יתמו חטאים (ולא חוטאים) מן הארץ? ושאר התנאים והאמוראים, שמדבריהם בעשרות (!) מקומות שאין צורך למנות כי רוכלא למדנו להדיא שהקב"ה אוהב את בניו אע"פ שחטאו ואע"פ שבגדו, כמרז"ל עה"פ וירח את ריח בגדיו (סנהדרין לז, א ועוד).
הרמב"ם כתב:וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם ונתברר בה אמונתו בהם - הוא נכנס בכלל ישראל, ומצוה לאהבו ולרחם עליו ולנהוג עמו בכל מה שצוה השי"ת איש לחבירו מן האהבה והאחוה. ואפי' עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאוה והתגברות הטבע הגרוע הוא נענש כפי חטאיו אבל יש לו חלק לעוה"ב והוא מפושעי ישראל.
וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורס וקוצץ בנטיעות ומצוה לשונאו ולאבדו, ועליו נאמר הלא משנאיך ה' אשנא
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:הרמב"ם מדבר שאין להצטער על מיתתו, שאין מיתתו הפסד גדול מאחר שאינו מהציבור. הוא לא כתב שאחרי מיתתו יש לשנוא אותו כאילו אין לו חלק ונחלה אתנו כלל.
ומדברי החזו"א נראה שלמד בכל הדברים האלו שאינם פסקים החלטיים על האיש הזאת שהוא שנאוי בכל מציאותו, כ"א דרך להתמודד עם פורקי עול. שידע כל אחד שאם יפרוק עול התורה, נביט עליו כעל נכרי, ועי"ז ישאר אתנו. כאשר אנו חיים במצב כזה, שהרשעים נשאו ראש, ואנחנו דווים וסחופים ונרמסים ומנסים לבנות חיי התורה על אף כל הזרמים והרוחות אשר סביבותינו, אין שום תועלת בזה שנכריז על איש מסויים שאיננו חלק מהכלל. וכאמור כל הדינים האלו הם משום התועלת שבו, לא דינים עצמיים.
שבילי דנהרדעא כתב:סגי נהור כתב:[מי רפורמי, אהרן הכהן? הלל הזקן? בעל ספר חרדים? בעל התניא? ואולי דוד המלך ע"ה, שהקדים למזמור קט את מזמור קד ובו נאמר יתמו חטאים (ולא חוטאים) מן הארץ? ושאר התנאים והאמוראים, שמדבריהם בעשרות (!) מקומות שאין צורך למנות כי רוכלא למדנו להדיא שהקב"ה אוהב את בניו אע"פ שחטאו ואע"פ שבגדו, כמרז"ל עה"פ וירח את ריח בגדיו (סנהדרין לז, א ועוד).
אלא מאי, אתה משאיר מאמרי רז"ל אלו בצ"ע, ובלבד שתוכל להרחיק בנים מחיק אביהם ולהוציא מכלל ישראל יהודים רבים ככל האפשר. ואומר אתה "אל תקרא לזה קלות", ואני משיב שבוודאי אקרא לזה קלות, ועתידין ליתן את הדין על קלות זו [ומובן שעצם הביטוי "קלות" מעיד שיש מושג של יוצאים מכלל ישראל, והקלות היא המהירות להכניס את הזולת בגדר זה. וכמו שיש מושג של ממזרים, אבל הממהר לפסול את זרע ישראל ולעשותם ממזרים "קל" יקרא לו. וכבר דרשו על כך שמטעם זה מצינו בהלכות צרעת שאף שחכם רואה את הנגע, המטמא אינו אלא כהן (ואפילו ע"ה), כי ההחלטה להוציא אדם מחוץ למחנה ניתנה רק לכהן איש החסד המברך את עמו ישראל באהבה].
אני לא מתכוין להגיב להבלים שלך שוב.
שבילי דנהרדעא כתב:אבל כל מה שנפסק ברמב"ם ובשו"ע הוא הלכה למעשה והוראה לדורות, וכמו במקום שנפסק על איסור שבטל בס' אתה לא תגיד שזה קלות, כן הדבר הזה.
שבילי דנהרדעא כתב:ואם מצאת מאמרי חז"ל הסותרים את זה, אתה צריך ללמוד מדוע הרמב"ם לא פסק כן, והאמת שאין שום קשיא שכל אלו מדברים על מומרים לתיאבון ולא להכעיס כמו בן גוריון או ביבי נ. (שהלה אף העיז לקרוא לו ידיד ה' ר"ל) דשבקי היתירא ואכלי איסורא.
סעדיה כתב:סגי נהור כתב:מי רפורמי, אהרן הכהן? הלל הזקן? בעל ספר חרדים? בעל התניא? ואולי דוד המלך ע"ה, שהקדים למזמור קט את מזמור קד ובו נאמר יתמו חטאים (ולא חוטאים) מן הארץ? ושאר התנאים והאמוראים, שמדבריהם בעשרות (!) מקומות שאין צורך למנות כי רוכלא למדנו להדיא שהקב"ה אוהב את בניו אע"פ שחטאו ואע"פ שבגדו, כמרז"ל עה"פ וירח את ריח בגדיו (סנהדרין לז, א ועוד).הרמב"ם כתב:וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם ונתברר בה אמונתו בהם - הוא נכנס בכלל ישראל, ומצוה לאהבו ולרחם עליו ולנהוג עמו בכל מה שצוה השי"ת איש לחבירו מן האהבה והאחוה. ואפי' עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאוה והתגברות הטבע הגרוע הוא נענש כפי חטאיו אבל יש לו חלק לעוה"ב והוא מפושעי ישראל.
וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורס וקוצץ בנטיעות ומצוה לשונאו ולאבדו, ועליו נאמר הלא משנאיך ה' אשנא
ותל"מ
סגי נהור כתב:הדוגמא המתאימה היא ממזרות. הרי אנו מוצאים אנו שכל הפוסקים עושים כל טצדקי על מנת להתירם, ולמה לא נאמר בפשטות שכך נפסק בתורה שהם ממזרים, וזה רצון השי"ת?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 19 אורחים