עושה חדשות כתב:רשב"ם ב"ב קיז.
ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ - כלומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ כפי חשבון של יוצאי מצרים שנטלוה בתורת ירושה מאבותיהם דלפי חשבון הראשון שנמנו בשנה שניה לצאתם ממצרים נתחלקה הארץ כאילו ירשוה הן עצמן ומי שהיה לו עתה בביאת הארץ בן אחד נטל כל חלקו ומי שהיו לו עשרה בנים נמי לא נטלו בין כולם אלא חלק אחד.
כבר עמדו בזה
(עי' רש"ש) שהרשב"ם תלה הדבר במנין של השנה השנית ולא במה שהיה ביציאת מצרים ממש, וכן כבר הביאו מכמה ראש' שכ' להדיא ל"כ,
אבל רצוני לדעת, מה טעם, דהיינו מה המשמעות המיוחדת של חשבון הראשון דשנה שנייה שהארץ תיחלק דוקא לאלו שנכחו בו.
בפשטות נראה לענ"ד בביאור דברי רשב"ם, שבאמת מצד הדין, היה ראוי שתתחלק הארץ לאותם שנכנסים אליה. הם אלו שמקבלים את הארץ בפועל, והארץ צריכה להתחלק ביניהם, ומה הטעם שתתחלק לפי אבותם?
אלא, שסובר מאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שמאחר והארץ היתה אמורה להתחלק בפועל ליוצאי מצרים, שהרי היו אמורים להכנס בשנה השניה לארץ, ורק מחמת חטא המרגלים לא נכנסו, ראתה התורה שלא להתחשב בשינוי זה, אלא רק כלפי הכניסה בפועל, אבל כלפי הזכות, הזכות לא נלקחה מהם, אלא בניהם ירשו את זכותם מהם.
וכל זה כלפי אותם שינויים שארעו מחמת מה שנשנתה הכניסה לארץ, שבמקום להכנס לארץ בשניה השניה נכנסו בשנת הארבעים. אבל השינויים שחלו בין יציאת מצרים לבין המנין השני, אינם נחשבים, כי כך היה צריך להיות באמת, שהארץ תתחלק לפי המצב הקיים בזמן שנכנסים אליה.