פרי יהושע כתב:נראה שאם התחיל הנתינה אין כאן הפסק כלל, ויש כאן חוב כלפי כהן זה ואפי' היה נותן לו אחר הרבה שנים, כך שפסק זה נראה על פניו תמוה עד מאד!
עוד יהודי כתב:פרי יהושע כתב:נראה שאם התחיל הנתינה אין כאן הפסק כלל, ויש כאן חוב כלפי כהן זה ואפי' היה נותן לו אחר הרבה שנים, כך שפסק זה נראה על פניו תמוה עד מאד!
מה השייכות? הרי הוא התכוון בברכה רק לנתינה שנותן בשעת מעשה, אז נכון שהכל המשך אחד אבל הברכה לא חלה רק על מה שהתכוון, מלבד שכבר הסיח דעתו מקיוםן המצוה, אז איך הברכה תעלה על הנתינה השניה.
אלא שיש לדון האם מעשה מצוה שמורכב משני נתינות ולא בירך על הנתינה השניה האם זה מחייב ברכה בפני עצמה.
[דוג' אדם בדק חמץ, ושוב נזכר שצריך לבדוק מקום נוסף שלא היה בדעתו בשעת הברכה וכבר הסיח דעת מהברכה, האם נאמר שהברכה תעלה גם על הבדיקה הנוספת?].
רון כתב:לכבוד הרה"ג פרי יהושע שליט"א
חן חן על דבריך הבהירים בכל פעם!
יש לי כמה הערות על מה שכתבת לתמוה על מה שפסק מורי ורבי הגאון ר' מרדכי גרוס שליט"א.
הנה ידוע מה שבחידושי הגר"ח בסטנסיל הסתפק מה היה לולא ההלמ"מ דכדי אכילת פרס מצטרף, האם היינו צריכים לאכול בבת אחת, או שהיה מועיל לצרף כל מה שיאכל גם בזמן גדול דהא אין שיעור זמן שיגביל. והדברים עתיקים ויש בזה סתירה בגמרות וגם בספרי הארכתי בזה בס"ד.
והנה להצד שמועיל היה לצרף גם לזמן גדול לשיעור כזית, האם נימא שגם אם אכל חצי זית של איסור, והלך לעסקיו ושכח מהענין, ושוב אכל חצי זית, מי נימא דיצטרף? מסברא נראה לי שודאי שלא יצטרף, לפי שאם הסיח דעת מהאכילה, הרי שאח"כ נחשב לאכילה חדשה. ורק אם עדיין נמצא באמצע האכילה בזה הוא דהיה מצטרף גם לזמן גדול. [ויש לבע"ד מקום לחלוק, ואינו מוחלט אצלי אך כל יותר דעתי דעת עני נוטה].
והנה לענין ה' סלעים שהתחיל לתת ובאמצע הפסיק, ואח"כ המשיך, נראה ברור שאין זה נחשב המשך למעשה המצוה הקודם שעשה, שהרי הסיח דעת, וכבר אזל לו המעשה הקודם שעשה, ואם המעשה הקודם אינו כלום, הרי שלא עשה שום מעשה מצוה. דבשלמא אם היה כונתו להמשיך כגון שכעת אין לו את הסלע החמישי, בזה מסתבר דהוי המשך אחד. אבל בגונא דמורי ורבי הגר"מ גרוס שליט"א ודאי שאינו כלום ושפיר חייב לברך שוב.
ו[color=#000000]מה שכתבת בלשונך[/color] ויש כאן חוב כלפי כהן זה ואפי' היה נותן לו אחר הרבה שנים, איני יודע זו מנין לך, וכי איזה מחוייבות יש לתת לכהן זה דוקא, וכל שלא נתן כל הה' סלעים הרי הוא כמי שלא נתן כלום ויכול לחזור בו ולתת לכהן אחר את הסלעים, וזה נראה פשוט כביעתא בכותחא. ואף מצד מחוסרי אמנה מסתבר שאין בזה.
חילך לאורייתא בברכת כהן באהבה
אליהו בן עמרם כתב:כתב הרב פרי יהושע שליט"א:
אולי סברתכם שאין הברכה כלפי פריעת החוב שלא מצאנו בה חיוב ברכה, אלא על מעשה הפדייה, ואם אכן ננקוט שיש כאן פדיה שידוע הגר"א שולל זאת, אולם עכ"פ אפשר שלכו"ע יש כאן מעין צורת פדיה, ועל כך מברכים ולפי זה צדק המורה שיש לברך שוב, ואצא שוב בברכה לאוהבי תורתיך.
אולי קצת ראיה שהברכה איננה על פריעת החוב או קיום מצות מתנות כהונה, שכן למיטב זכרוני הרשב"א בתשובות מבאר למה לא מברכים ברכה על מצות צדקה, כי אולי לא יקבל העני ואז נמצאת ברכתו לבטלה. לפ"ז קשיא, אם נאמר שמברך ברכת פדיון הבן על מצות הנתינה לכהן, מי יימר שיקבל, ונמצאת ברכתו לבטלה.
אך אם נאמר שהברכה קאי על מעשה הפדיון, או "מעין צורת פדיה" כפי שכתבת, אזי אולי אפשר להבין שזה לכאורה בעיקר מתייחס לאב הפודה, ואולי ואולי אף הכהן מחויב לעזור לו בזה, ולכן אפשר לברך.
ודפח"ח
לעומקו של דבר כתב:לא ראיתי בעיון דבריכם, מ"מ זו חקירה ישנה בכל ברכת המצוות אם הברכה או על המעשה
בספר חידושי הגרי"ד בתחילתו יש סימן על זה
לעומקו של דבר כתב:כמו"כ, האם אין איזה שאלה/מח' על השיעור של ה' סלעים? באופן שיכול לצאת שד' סלעים לשיעור הגדול יצאו ה' סלעים לפי השיעור הקטן. (בפרט שעושים את המטבעות מעיקרא גדולים יותר מהנצרך, כדי שלא יתמעטו מכשיעור עם השנים)
פרי יהושע כתב:לעומקו של דבר כתב:לא ראיתי בעיון דבריכם, מ"מ זו חקירה ישנה בכל ברכת המצוות אם הברכה או על המעשה
בספר חידושי הגרי"ד בתחילתו יש סימן על זה
לא הבנתי ברור החקירה, האם הכוונה על הקיום או על המעשה?
לעומקו של דבר כתב:פרי יהושע כתב:לעומקו של דבר כתב:לא ראיתי בעיון דבריכם, מ"מ זו חקירה ישנה בכל ברכת המצוות אם הברכה או על המעשה
בספר חידושי הגרי"ד בתחילתו יש סימן על זה
לא הבנתי ברור החקירה, האם הכוונה על הקיום או על המעשה?
כן
אליהו בן עמרם כתב:כתב הרב פרי יהושע שליט"א
גם אני חשבתי על ראיה זו, אבל בפריעת חוב יש פחות הסברא הזו, גם כי הכהן עצמו עושה מצוה ובודאי לא ינמע את הנותן מלקיים מצותו, כך שכאן מכל הבחינות סברא זו תופסת פחות
אשתדל להבהיר בכמה נקודות:
א. הצד שהגדרת כביכול שזו פריעת חוב, איננו מדויק לכאורה, כי לפני שהתחיל לתת למה שיהיה פריעת חוב, וכי הוא חייב חוב ממוני כלשהו לכהן זה, וגם לא לשבט הכהונה.
ב. יותר נכון להגדיר את הצד הזה - כמצות "מתנות כהונה".
ג. ואם נאמר כך אין לכאורה טעם יותר חזק שלא יסרב לקבל מאשר מצוות צדקה לעני, שהרשב"א חושש שמא לא יקבל.
ד. אדרבה ואדרבה, אם נניח כדבריך שההגדרה הנכונה יותר כ"פריעת חוב", וכי המלווה בחוב רגיל יש עליו מצוה לקבל במקביל למצות הפורע.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 479 אורחים