עושה חדשות כתב:ראובן זרק חץ על שמעון, וכיוון לאיזור הראש כדי להורגו. רוח/בע"ח וכד' הסיטו את החץ ממסלולו, אבל בכל זאת הוא פגע בשמעון, לא בראשו כי אם בליבו, ושמעון מת. האם ראובן נהרג כדין רוצח?
ומה הדין כשההטייה נעשתה ע"י אדם שלישי, האם המסיט נידון כרוצח? ומה הדין באופן ששינוי מסלול החץ קירב את מיתתו של שמעון במספר רגעים?
ומה קורה במזיק כה"ג, כשנתחלפו שני חפצים של אותו אדם. דהיינו החץ נזרק לעבר המכונית של ראובן, סטה ממסלולו ופגע לו בפרתו. האם יש מקום לפטור את הזורק, (באופן שאין לחייבו כי אם על מזיד גמור, ולא מסיבות אחרות).
היות וכת"ר לא ביקש מקורות, אני משלה את עצמי שסברות כרס יספיקו.
ובכן:
בספק הראשון - מדוקדק מדברי כת"ר שלא הסתפק מה הדין אם זרק לכיוון איזור אחד של המוח וסטה ממסלולו ופגע באיזור השני. האם זה משום שסיבת המוות לא השתנתה, משא"כ במוח ולב? לענ"ד הסיבה היא אחרת: הסטיה בין איזורי המוח פירושו של דבר שלא היה די בשינוי הכיוון בשביל לשנות את התוצאה. אבל בסטיה בין המח ללב, גודל הסטיה היה אמור להציל את שמעון, אלא שנעבאך גם שם לא היה לו מזל וזה פגע לו בלב. נמצא שאין קשר בין מה שראובן כיוון למוח לבין מה שהלב נפגע, ולכן נלע"ד שראובן פטור.
במקרה השני, ודאי ראובן פטור והמסיט חייב, ולפו"ר איני רואה שום ספק בזה. ויש להסתפק בבע"ח שהסיט, שלכאורה הבע"ח נהרג כדין שור שהמית אדם.
וממילא מסתבר שראובן פטור. והרי זה דומה למי שזרק אבן לחבירו, והלה לקח את האבן וזרק אותה על אחר והרגו. ומה שכח התנופה הוא של ראובן לא מספיק.
ויש לדקדק כדברי מדבריו הידועים של החזו"א על הטית חץ, שמבואר ממנו שהטית חץ נחשבת כמעשה רציחה אלא שהתיר משום שנחשב כפעולת הצלה. אבל כמובן שלא נחת לזה, ועיקר דבריו שייכים גם באופן שיש פעולה מובהקת של רציחה, אף שלא עולה לי כרגע דוגמאהספק השלישי, לכאו' הדין כמו בספק הראשון, דמאי שנא נזיקין מרוצח.