איך לעיתים מנהג מבטל הלכה?

[גאולה בקרוב]

בשו"ת מהרי"ק שורש ט כתב דברי רב האי גאון, שמותר לרקוד בשמחת תורה, מפני שמנהג העשוי לכבוד התורה דוחה שבות דרבנן, ועיי"ש שהאריך מעט.
וצ"ע בסברא, איך יש כח למנהג ישראל, עם כל חשיבותו,ואפילו לכבוד תורה, לבטל גזירת חכמים? מה ההבנה בזה?

[כותב]

עי' כאן באריכות.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?145271&&page=160

[חכם באשי]

גאולה בקרוב,
בנוגע ל'מנהג מבטל הלכה' (שמקורו, אגב, בירושלמי) - עסקו רבים וטובים, הרבה הרבה. לדוגמא, ד' שפרבר, מנהגי ישראל, בכרך הראשון (לזכרוני, פרק גדול ורחב). ושם ציונים למקורות נוספים.
בנוגע למנהג הספציפי הזה (בשמחת תורה) - בדקת בספרו של אברהם יערי 'תולדות חג שמחת תורה'? (מצוי באוצר)

[ערער בערבה]

והראיה המפורסמת ל'מנהג מבטל הלכה' הוא ממנהג השמטת כספים המבטל בכל יום את מצות פריעת בע"ח, כדבדחו בדחנייא.

[מורה צדק]

יעויין בספר עין יצחק, בכללי המנהגים.

[מורה צדק]

מקור מ"ש שמנהג מבטל הלכה הוא בירושלמי פרק הפועלים ובפרק מצות חליצה.
וכתב המרדכי פרק הפועלים רמז שס"ו דהיכי דמי, מנהג וותיקים, אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה, אינו אלא כטועה בשיקול הדעת (וכ"כ בתומת ישרים סי' קך ומהרי"ק שורש ט'), וכן הביא מהרח"פ בספר החפץ חיים סי' כ', וכתב בזה כמה כללים.
א. מקום שעוברים ע"ד תורה [בנימין זאב סי' קנ"ט ושס"א ומשאת משה יו"ד סי' כז].
ב. מנהג במקום חזקה וחזקה דאורייתא [אורים גדולים לימוד קמו].
ג. מנהג שהוקבע ע"י חכמי המקום, נוהגים אף שנוגד את ההלכה [מהרי"ק שורש ט', ויל"ע].
ד. בממון מנהג מבטל הלכה אף שאין לו ראיה מה"ת דהפקר ב"ד הפקר [תומת ישרים סי' קכ], ש"מ דבאיסור לא אמרינן מנהג מבטל הלכה כיון שאין לו ראיה מן התורה [מהרי"ק שורש ט' ונ"ד וגנת ורדים כלל ג' סי' יג וכ"כ בבאר שבע בתשו' סי' כב בשם מהר"א שטיין].
ה. אין חילוק בין מנהג שהוקבע במקום א' למנהג שנהגו בכל המקומות [מהרי"ק שורש ט' וגנת ורדים יו"ד סי' יג].
ו. יש לחזק ידי עושה מצוה שלא יתרשלו [מהרי"ק שם], אך נגד כבוד תורה ת"ת קודם.
ז. יש לגעור במנהג שהוא אסור כדאיתא בר"ה טו, אמנם אם לא ישמעו לו המורים מוטב שיהיו שוגגים [ריב"ש סי' קכב].
ח. גם אם נהגו ביחיד נגד רבים, לא שבקינן להו זולת אם הוא במקום רבם דוקא [רשב"ץ ר"ה טו].
ט. אף באיסור דרבנן לא אמרינן מנהג מבטל הלכה [פר"ח או"ח סי' תצו ס"י].
י. אין חילוק בין מנהג קבוע למנהג שתם [מהרי"ק שורש נד].
יא. אם יכול לקיים שתיהם לכו"ע אין מנהג מבטל הלכה [שורש יוסף כללי מיגו דף יא].
יב. כל שיכול לקיים הענין בלתי איסור, לא אמרינן מוטב שיהיו שוגגים [רדב"ז ח"ג פיורדא סי' תקכ"ז].
יג. לא אמרו מנהג מבטל הלכה אלא דוקא כשההלכה רופפת ולא בהלכה ברורה [ריב"ש ס"ס שמה, רשב"ץ סי' קסו, רשב"ש סי' תקס"ה ותקס"ח ושורש יוסף כללי מיגו דף יא].
יד. הא דאין שומעים לאליהו כיון שהוקבע המנהג [יבמות קב ומנחות לב], היינו כשהוא בדרך נבואה [ודלא כדברי יוסף].
טו. מנהג אינו עוקר ירושה מן התורה [חק"ל חו"מ ח"ב סי' מט, דף פד ע"ד].
טז. אין משנים מנהג מפורסם בשביל פוסק יחיד [מהרי"ק שורש נד].
יז. מנהג שלא נמצא יסודו בשום ספר לא שבקינן דברי הרמב"ן והירושלמי וליקום בארור חלילה [כנה"ג או"ח סי' לז, ע"ש].
יח. אין ראיה ממנהגים שנתפשטו מדלת העם שלא ע"פ מורה הוראות [שיו"ב או"ח ס 'י תנו].
יט. מנהג הלועזים, מהיכי תיתי לילך אחריהם, ועוד דטפי יש לנו לילך אחר מנהג התורגמים שאנו תחת ידם [חק"ל חו"מ ח"א סי' סה, והיינו גבי ממונות].
כ. אין מנהג לעבור עבירה, ואפי' יהיה מועיל לחייב את בני העיר בצדקה [מהריט"ץ סי' מד דף מט ע"ד].
כא. מנהג שהונהג מחוסר ידיעה לא מקרי מנהג [ב"ד של שלמה יו"ד סי' יט וסמיכה לחיים סי' א' ובהשמטות דף קלו].
כב. מנהג שלא כדין ורוצה לבטל, צריך שיהיה בעצת חכם בעל הוראה [נודע ביהודה ח"א יו"ד סי' נד].
כג. מנהג שנהגו הסוחרים ושלא בידיעת דייני העיר לא מיקרי מנהג [סמיכה לחיים סי"ה].
כד. אם גזר מלך בפירוש לבטל המנהג דינו דין [חקקי לב ח"ב בי' ו'].
כה. מנהג שנהגו באנוסים לא מקרי מנהג, דכיון שיש סכנה אם ינהגו כדין תורתינו אין זה מנהג כיון דנהגו כן באונס [בעי חיי חו"מ ח"ב סי' עט וסי' רז וכן בפני משה ח"ג סי' סב וסג].

[בגולה]

והראיה המפורסמת ל'מנהג מבטל הלכה' הוא ממנהג השמטת כספים המבטל בכל יום את מצות פריעת בע"ח, כדבדחו בדחנייא.

הובא בפרדס יוסף

[גאולה בקרוב]

יישר כח למורה צדק על כל הכללים, וכן לקודמים על הספרים שציינו.

לכאורה אות ג ואות יג בכללים שצינת, סותרים זה את זה?
ועכ"פ ודאי שכללי המנהגים, אלו טובים וחייבים לכת אחריהם, ואלו מנהג שטות ואותיות "גיהנם", צריכים תמיד הכרעה של גדולי הפוסקים.

[מורה צדק]

לא הבנתי מה הסתירה בין ג' לי"ג.

[שמואלביץ]

ועכ"פ ודאי שכללי המנהגים, אלו טובים וחייבים לכת אחריהם, ואלו מנהג שטות ואותיות "גיהנם", צריכים תמיד הכרעה של גדולי הפוסקים.

כל מנהג שקיימוהו חלק מהפוסקים ואישרוהו (ואיני מדבר על אחד או שניים דהוי שיטה יחידאה), אין בו שום בעיה.

[עושה חדשות]

2 שאילות.
- מנחות לב. והא רב אית ליה מנהגא וכו', האם יש בזה שיטות מפורשות בגמ' כאלו דאית להו מנהגא וכאלו דלית להו?
- הכיצד מפרשים את הדין לילך אחר המנהג אף כשאין ראוי לפסוק כך כלל, (נלאיתי לציין דוגמאות).
לא עברתי על המאמרים שצויינו לעיל, שמא אחד היקרים דכאן יעשה עמי חסד, ויתמצת את יסוד הענין. בתומ"ר.

[איש_ספר]

בספר טל אמרתי של הרה"ג ר' טל דואר שליט"א עיינת?

יחיד בתחום זה.

[עושה חדשות]

בספר טל אמרתי של הרה"ג ר' טל דואר שליט"א עיינת?
יחיד בתחום זה.

כעת עיינתי, והתפלאתי מאד שהספר עוסק רק ב"חומרא" של מנהגים, מתי חייבים לנהוג על פיהם ומתי לא וכו', ולא נחית כלל לקולא ולהיתר של מנהגים כנגד ההלכה הפשוטה.
שו"ר בכותרת הספר "טל אמרתי - מנהגי איסור", ודו"ק.

אבל באמת "טל אמרתי - מנהגי היתר" אמור להיות מאתגר הרבה יותר, הכיצד אפשר להקל ע"פ מנהג גם כנגד עיקר ההלכה, ומהם כללי המנהג שמועיל גם להקל, (האם מצרפים גם "קלטער'ס" לקבוע מנהג, וכו', ואין רצוני להאריך בדוגמאות מביכות...)