אקרוסטיכון חסר

[זקן ששכח]

קינה ל' שבקינות לתשעה באב הפותחת ב'מעוני שמים', נתחברה על ידי רבי מנחם בן רבי יעקב מוורמייזא, שגם חתם שמו בראשי האותיות.
שמו מנחם חתום באופן כפול, היינו שני בתים הפותחים באות מ', שנים באות נ' וכן הלאה, לאחר מכן 'בר יעקב', בית אחד לכל אות.
אולם מה שמוזר הוא שהאות ע' לא זכתה משום מה לבית בפני עצמו.
היש מקבילות לתופעה זו? ומה טעמה?

[ישראל אליהו]

באפשר. ראה מדרש רבה שיר השירים פ"א אות ז'.

[מה שנכון נכון]

מצינו עוד כה"ג.
ויודגש שהע' לא נעלמה לגמרי, אלא היא מחוברת לי' ב"יען".

[זקן ששכח]

מצינו עוד כה"ג.
ויודגש שהע' לא נעלמה לגמרי, אלא היא מחוברת לי' ב"יען".

חיבור שכזה חזון נפרץ הוא?
איזו סיבה בעצם יש למחבר להשתמש בחיבור שכזה? הרי לא מסתבר שהיתה לו בעיה לחבר בית על אות זו.

[הסרפד]

כעין זה נמצא לרוב, ואינו חידוש ולמה נטריח את הפייטן לחבר עוד בית חינם? עי' לדומגא ביוצרות של ר' מאיר ש"ץ ור' מנחם בן מכיר, שהשתמשו הרבה בשיטה זו של אקרוסטיכון.

[זקן ששכח]

כעין זה נמצא לרוב, ואינו חידוש ולמה נטריח את הפייטן לחבר עוד בית חינם? עי' לדומגא ביוצרות של ר' מאיר ש"ץ ור' מנחם בן מכיר, שהשתמשו הרבה בשיטה זו של אקרוסטיכון.

נמצא לרוב, כלומר אין בו חידוש. הבנתי.
אבל הטענה 'ולמה נטריח את הפייטן', אינה טענה, כיון שאם טרח באותיות שמו, וחיבר על כל אחת מהן שני בתים ולא אחד, מדוע בשם אביו החסיר בית אחד?
ובכל אופן אם זה מצוי, הרי מצוי הוא ואינה טענה.

[מה שנכון נכון]

אבל הטענה 'ולמה נטריח את הפייטן', אינה טענה, כיון שאם טרח באותיות שמו, וחיבר על כל אחת מהן שני בתים ולא אחד, מדוע בשם אביו החסיר בית אחד?

האם עיין מר במדרש שציין הרב ישראל אליהו.
[ובלא"ה, למה באותיות שמו כפל הטורים, ואח"כ כתב רק טור אחד לכל אות].

[זקן ששכח]

אבל הטענה 'ולמה נטריח את הפייטן', אינה טענה, כיון שאם טרח באותיות שמו, וחיבר על כל אחת מהן שני בתים ולא אחד, מדוע בשם אביו החסיר בית אחד?

האם עיין מר במדרש שציין הרב ישראל אליהו.
[ובלא"ה, למה באותיות שמו כפל הטורים, ואח"כ כתב רק טור אחד לכל אות].

שהש"ר א ז: ד"א לדרוש ולתור לתור ולהותיר הדין פייטנא כד עביד אלפא ביתא זמנין מחסל לה וזמנין דלית מיחסל לה.
לדעתי אינו קשור לגמרי לנידונינו, שהרי כאן בא לפרש את שמו.
כפל הטורים עדיין יש לומר שבא לכתוב שמו, אלא שכדי שלא יטעו באדם אחר כתב אף שם אביו, אלא שעיקר החשיבות זה שמו על כן שמו כפל ושם אביו לא כפל, אולם החסרת טור טעונה הסבר.

[מה שנכון נכון]

מאי נ"מ, סוכ"ס רואים משם שאין לפייטן אוצר בלתי נדלה של טורים, או שאינו חש תמיד להתאמץ. בנדוננו שמו ושם אביו מפורשים בצורה מספיקה.
רמיזת השם באקרוסטיכון היא לא סגולה, ואי"ז מוסיף למחבר הפיוט כלום אם שמו כפול.
הסיבה הסבירה יותר לשנות את הפיוט מצורתו שבהתחלה היא שבתחילת הפיוט משקיעים יותר, ותל"מ.
[כאמור זה קיים גם בפיוטים אחרים, ומצאנו שסוטים לפעמים מהצורה הקבועה גם כשהנרמז בסוף הוא שם מחבר הפיוט].

[כתב ומכתב]

לענ"ד יש כאן שיגיון קל בהתייחסות הראויה לענקי הרוח ובעלי הפיוטים.

להבדיל כמה הבדלות הגונות מכותבים בימינו שמקבלים הוראות מהעורך בנוגע למספר המילים הדרושות, תוכן, סגנון וכדו', הרי שבעלי הפיט לא חיפשו להנציח את שמם או למלא את העמוד. היה להם מסר להעביר ואותו הם חרזו ביתדותיהם ותנועותיהם, ומשנגמר התוכן אותו רצו לכתוב, שוב לא חיפשו להוסיף דברים שאינם קשורים רק כדי שיוכלו להוסיף עוד אות באקרוסטיכון.

לענ"ד מלבד החתמת הפיוט בזיהוי מחברו (השערה שהועלתה כאן והשראתה מאגדת הפיוט 'יום שבת קודש הוא') ושאר ענינים שהובאו להסביר את התופעה, הסברה ההגיונית היא כי ראשי התיבות נועדו לסייע בזיכרון סדר הבתים. יסוד דמופיע בעוד פיוטים רבים שבנויים על פי סדר לוגי שכבר מונח בראש כל אחד.
בכל מקרה, ברי הוא כי האקרוסטיכון נוצר אחר התוכן ולא להיפך.

[זקן ששכח]

לענ"ד יש כאן שיגיון קל בהתייחסות הראויה לענקי הרוח ובעלי הפיוטים.

להבדיל כמה הבלות הגונות מכותבים בימינו שמקבלים הוראות מהעורך בנוגע למספר המילים הדרושות, תוכן, סגנון וכדו', הרי שבעלי הפיט לא חיפשו להנציח את שמם או למלא את העמוד. היה להם מסר להעביר ואותו הם חרזו ביתדותיהם ותנועותיהם, ומשנגמר התוכן אותו רצו לכתוב, שוב לא חיפשו להוסיף דברים שאינם קשורים רק כדי שיוכלו להוסיף עוד אות באקרוסטיכון.

לענ"ד מלבד החתמת הפיוט בזיהוי מחברו (השערה שהועלתה כאן והשראתה מאגדת הפיוט 'יום שבת קודש הוא') ושאר ענינים שהובאו להסביר את התופעה, הסברה ההגיונית היא כי ראשי התיבות נועדו לסייע בזיכרון סדר הבתים. יסוד דמופיע בעוד פיוטים רבים שבנויים על פי סדר לוגי שכבר מונח בראש כל אחד.
בכל מקרה, ברי הוא כי האקרוסטיכון נוצר אחר התוכן ולא להיפך.

הרבה יש לדון בדבריך, אבל לעת עתה ארצה לדעת רק אודות ענין זה, מניין הודאות?

[כתב ומכתב]

הרבה יש לדון בדבריך, אבל לעת עתה ארצה לדעת רק אודות ענין זה, מניין הודאות?

השכל האנושי אומר שהמטרה היא התוכן ולא הנצחת המחבר, אף אם לגבינו אין זה כך, הרי דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים
(אמנם כתבתי 'ברי' ומובן הוא שזה 'ברי לי' כי כל דבר הנכתב נובע מהשקפת והסתכלות הכותב)

אחר כל זאת עדיין מתלבטני כי יכול להיות ואכן קודם נוצר האקרוסטיכון ולתוכו נוצקו המילים, ועיין מחלוקת משה רבינו ובצלאל בענין משכן תחילה או כלים תחילה ואכמ"ל
אך עדיין סבורני כי אף אם יקדום האקרוסטיכון בסדר היצירה, ואף אם הוא גם מטרה, הרי זו מטרה משנית, וכנ"ל.

[ישראל אליהו]

לענ"ד יש כאן שיגיון קל בהתייחסות הראויה לענקי הרוח ובעלי הפיוטים.

להבדיל כמה הבדלות הגונות מכותבים בימינו שמקבלים הוראות מהעורך בנוגע למספר המילים הדרושות, תוכן, סגנון וכדו', הרי שבעלי הפיט לא חיפשו להנציח את שמם או למלא את העמוד. היה להם מסר להעביר ואותו הם חרזו ביתדותיהם ותנועותיהם, ומשנגמר התוכן אותו רצו לכתוב, שוב לא חיפשו להוסיף דברים שאינם קשורים רק כדי שיוכלו להוסיף עוד אות באקרוסטיכון.

מחילה, אבל דבריך תמוהים. אם כדבריך, מדוע הפייטן הכפיף עצמו לא'ב', או לר"ת של שמו, היה לו להתחיל בית מכל אות שהכי מתאימה עתה.
וכי אלו שסיימו כל הא'ב', בדיוק נגמר להם התוכן בדיוק אחרי 22 בתים?
ואיני רואה בזה שום חיסרון ברבותינו. כי הם יכלו לכתוב חיבור על נושא מסויים, ושם אינם כפופים לכללים. אולם אם הם החליטו לכתוב שיר, ממילא חייבו עצמם למסגרת מסויימת של חרוזים וכו', ורמיזת השם באקרוסטיכון הוא חלק מהכללים.

[זקן ששכח]

להבדיל כמה הבדלות הגונות מכותבים בימינו שמקבלים הוראות מהעורך בנוגע למספר המילים הדרושות, תוכן, סגנון וכדו', הרי שבעלי הפיט לא חיפשו להנציח את שמם או למלא את העמוד. היה להם מסר להעביר ואותו הם חרזו ביתדותיהם ותנועותיהם, ומשנגמר התוכן אותו רצו לכתוב, שוב לא חיפשו להוסיף דברים שאינם קשורים רק כדי שיוכלו להוסיף עוד אות באקרוסטיכון.

טענה זו היתה יכולה להיטען לוא היה מחסיר אות אחרונה, אולם כשהחסיר אות אמצעית, כיצד נגמר התוכן וכיצד נוסף שוב תוכן לאחר מכן?
ואולי רומז שלא היתה העי"ן נשמעת בהיגוי וממילא לא חש לה.

[משה גרוס]

הש"ך כתב שיר על יו"ד וחסר החרוז על הלכות תערובות, אשמח אם ידוע למישהו מה הסיבה