פלגינן כתב:מזה זמן תמהתי מאוד על שיטת רב פלוני [שהנני אוחז ממנו מאוד] שעל כל צרה ותקלה יש לומר: תודה. ובזכות שאומרים תודה על כל דבר, יוצאים מכל הבעיות והקשיים.
לשיטתו נמצא לבסוף שכל אחד שיאמר 'תודה', בעומק לבו הוא בעצם מתכוון לומר: אנא הושיעה. בעצם זו שפה חדשה לבקשת ישועה וצע"ג.
[מלבד זאת שזה נסתר לכאו' מכל מקורות חז"ל על תפילה ובקשת ישועה בעת צרה, ודחוק לתרץ שמדובר בדרגה גבוהה יותר ואכמ"ל.]
יהודה בן יעקב כתב:שמעתי אומרים כי יש סגולה לצאת מהצרה, ע"י שיעשה הודאה [אולי: סעודת הודאה] כאילו הישועה כבר נעשתה.
לענ"ד יש בזה סילוף של המושג "הודאה", מלבד השקר שבדבר שאיך יכול להודות להשי"ת בזמן שהוא עדיין בצרה, וא"כ כל דבריו הם מהשפה ולחוץ שהרי בתוכו עדיין כלוא בצרה שלו, ויש כאן רק דבר שפתים, וכי גם ע"ז יש את הסגולה???
מדברי הגרי"ז עה"פ "ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך" ודאי מבו' שאין כזה דבר להודות לפני הישועה.
היודע פרטים או מקורות, ולחילופין אם יש כבר שעוררו ע"ז והתנגדו לדבר, אשמח אם ישתף את כולנו.
ביליצר כתב:דוקא מאותו פסוק מבאר השפת אמת להיפך ,דרגת הודאה קודם הישועה
'שפת אמת', בשלח תרנ"א, ד"ה בפסוק ויאמינו.
איש גלילי כתב:יש נוסח אשכנזי קדום שנהג המהרי"ל לומר בליל/ערב שבת: מודה אני וכו' ואשר אתה עתיד לעשות עמי.
איש גלילי כתב:הגמ' בתענית (דף כה:) קובעת ש'שבחו של צבור' הוא כשהגשם יורד בשעת אמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם", ולא כשזה מתקיים לאחר הבקשה "ותן טל ומטר".
איש גלילי כתב:ועיין עוד ברש"י ברכות (דף יב.) ד"ה שנאמר להגיד בבקר חסדך.
יהודה בן יעקב כתב:המעיין בדברי רש"י שם רואה דהוא ראייה לסתור, דהתם מבו' דבבוקר שהוא כנגד זמן הגאולה מודים ומשבחים להקב"ה על הניסים שעשה לנו ביציאת מצרים, וע"ז נא' "להגיד בבוקר חסדך", ואילו הלילה שהוא רמז לגלות רק "ואמונתך בלילות" על מה שאנו מאמינים שיעשה לנו בגאולה העתידה במהרה בימינו.
איש גלילי כתב:יהודה בן יעקב כתב:המעיין בדברי רש"י שם רואה דהוא ראייה לסתור, דהתם מבו' דבבוקר שהוא כנגד זמן הגאולה מודים ומשבחים להקב"ה על הניסים שעשה לנו ביציאת מצרים, וע"ז נא' "להגיד בבוקר חסדך", ואילו הלילה שהוא רמז לגלות רק "ואמונתך בלילות" על מה שאנו מאמינים שיעשה לנו בגאולה העתידה במהרה בימינו.
רש"י לא מזכיר כלל את הענין שהלילה הוא רמז לגלות, הוא רק מציין שבלילה מודים על נסים שיקרו ולכן זה נקרא 'ואמונתך'.
והנה דברי ה'באר משה' בו מבואר כדברינו, בתוספת ראיות אחרות:
איש גלילי כתב:מה שהקשית עתה, היא קושיא אמתית כמו שכבר כתבתי למעלה. כי אם האדם יודה בשביל שתתקיים הודאתו - הרי ודאי לא תהיה הודאתו בלב שלם.
מעין זה אפשר להקשות על מאמז"ל כל המתפלל בעד חברו הוא נענה תחילה, אם יתפלל על חברו כדי שתעשה בקשתו, הרי אינו מתפלל באמת על חברו.
מ"מ נראה לי שאפשר ל'התמודד' עם זה.
צדיק613 כתב:בחלק הסגולי יתכן שהישועה פועל שכשמודה להקב"ה על שאר הדברים הטובים שיש לו גורם שלמעלה ירצו לעשות לו עוד דברים טובים.
יהודה בן יעקב כתב:איש גלילי כתב:מה שהקשית עתה, היא קושיא אמתית כמו שכבר כתבתי למעלה. כי אם האדם יודה בשביל שתתקיים הודאתו - הרי ודאי לא תהיה הודאתו בלב שלם.
מעין זה אפשר להקשות על מאמז"ל כל המתפלל בעד חברו הוא נענה תחילה, אם יתפלל על חברו כדי שתעשה בקשתו, הרי אינו מתפלל באמת על חברו.
מ"מ נראה לי שאפשר ל'התמודד' עם זה.
בהרגשת הלב ישנו חילוק גדול
ולדוגמא: חולה השוכב במחלקה אונקולוגית יכול להתרכז ולהשתתף בצערו של חברו השוכב במחלקה זו ולהתפלל על כאביו ויסוריו מחמת שרוצה שחבירו יתרפא, על אף שיודע שעי"ז אף הוא עצמו יזכה לישועה ותפילתו שעל עצמו תתקבל.
אך ודאי שאינו יכול להודות כראוי להקב"ה על שריפא אותו, שהרי הוא עדיין מסובל ביסורים נוראיים מחמת מחלתו.
אך ודאי שיכול להודות באופן כללי על כל החסדים שהקב"ה עושה עמו, ואף בשעה זו בתוך יסוריו הוא מסובב בחסדים גדולים.
וזו גם הדחיה לראייה מתפילת מהרי"ל? "מודה אני לפניך על כל החסד וכו' ואשר אתה עתיד לעשות עמי", דכיון שאין כאן הודאה פרטית על חסד מסויים, ודאי שאפשר להודות להשי"ת על החסדים שעתיד לעשות עמי, שהרי ודאי שהקב"ה ייטיב עמי בהרבה דברים, וכן גם בברכהמ"ז "הוא ייטיב" אי"ז הודאה על טובה מסויימת אלא באופן כללי. אך להודות על טובה פרטית ומסויימת, לכא' נראה כחוכא ואיטלולא.
ובכלל דברי יש דחייה להרבה מן הדברים שכתב "איש טבעי", עיין היטב. ומה שהביא מדברי הנביאים, וכפי הכותרת שבהודעתו, כבר הוא עצמו תברא לגזיזיה, דכיון שהובטחו ע"י נביא שוב יכולים לומר שירה ע"ז, ובפרט שהרי נבואה לטובה אינה חוזרת, וע"כ הוצרכו לומר שירה שעי"ז יבואו לדרגת אמונה גדולה ויזכו לישועה.
אך כאמור מדברי רש"י בתהלים הנ"ל ישנו מקור חזק להנהגה זו.
חד ברנש כתב:תמיהני שלא הזכירו את הסגולה המפורסמת המיוחסת לריה"ח, לומר 'נשמת' בשעת הצרה כדי להיוושע.
חד ברנש כתב:אינני יודע.
אך מה טעם לחלק בין זה לזה?
חד ברנש כתב:תמיהני שלא הזכירו את הסגולה המפורסמת המיוחסת לריה"ח, לומר 'נשמת' בשעת הצרה כדי להיוושע.
יהודה בן יעקב כתב:שמעתי אומרים כי יש סגולה לצאת מהצרה, ע"י שיעשה הודאה [אולי: סעודת הודאה] כאילו הישועה כבר נעשתה.
מדברי הגרי"ז עה"פ "ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך" ודאי מבו' שאין כזה דבר להודות לפני הישועה.
היודע פרטים או מקורות, ולחילופין אם יש כבר שעוררו ע"ז והתנגדו לדבר, אשמח אם ישתף את כולנו.
יהודה בן יעקב כתב:הרב בקרו טלה
אשמח לדעת היכן הם דברי הגר"א.
בקרו טלה כתב:יהודה בן יעקב כתב:הרב בקרו טלה
אשמח לדעת היכן הם דברי הגר"א.
הנ"ל הוא מחידושי וביאורי הגר"א ברכות (וכן באמרי נועם) דף כח:
עושה חדשות כתב:על מרים הנביאה והתוף, אני ממש מוכרח להזכיר את הווארט של הגר"מ סולבייציק זצ"ל.
לכאו' צ"ע מהו דכתיב ותיקח את התוף, והול"ל ותיקח תוף.
והנראה ע"פ לש' הרמב"ם "לפיכך בני הנביאים לפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והם מבקשים הנבואה", וא"כ מרים שהיתה נביאה, הן היה מזומן אצלה תוף מעיקרא.
אבל ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים קשיא, וע"ז כ' רש"י "מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים והוציאו תופים ממצרים", כי היו צדיקות אבל לא נביאות. ומדוק' דרש"י לא כ"כ על מרים הנביאה, אלא רק על כל הנשים.
נפלא.
פשיסחא כתב:הצד השני של אותו מטבע, צעקה אף לאחר ידיעת הישועה
ויש בעניין זה עוד כ"פ בשפ"א ואיני זוכר כעת
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 149 אורחים