לוי יצחק כתב:נודעת שיטת רש"י נדה נ"ד ב' שכלים נטמאים במשא, היינו שאם מונחת טומאה על כלים נטמאים הכלים במשא [כך היא פשטות דבריו, וכך נקטו בדבריו הגרע"א והמנ"ח], ובתפא"י כלים פ"א מ"ב מביא מו"מ שהי' לו עם הגרע"א בנדון זה ע"ש, ובתוך הדברים כ' הגרע"א שבגב כלי חרס אין טומאת משא, דכשם שאין נטמא כל"ח במגע, כך אין נטמא ג"כ במשא.
ויל"ע בדבריו, הלא גם תוכו של הכלי נושא את הטומאה המונחת על גב הכלי, וצ"ע.
אשמח לתשובה מניחה את הדעת, כמו גם למידע אם יש מי שחולק על ד' הגרע"א [מלבד התפא"י שם].
קושייתך בכלל קושייתו התפא"י שם
אמנם במחכה"ר דברים אלו הם מגדל הפורח באויר....ותו דהרי בנדה (דמ"ב ב') אמרינן בפירוש בבית הסתרים נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהו מטמא
ושם הוא משום שלא רק בית הסתרים נושא אלא כל גופה נושא את הנבילה.
בתבונה כתב:בפשטות בכלי חרס יש רק טומאת אוויר גם לא טומאת מגע, גם מגע תוכו נטמא מדין אויר כלי חרס ולא מדין טומאת מגע בכלים.
הדברים שכתבתי אינם כה פשוטים אבל יסודם בר' חיים הלוי על הרמב"ם [הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ח הלכה ד] שביאר שטומאת תוך בכלי חרס אינו מפרשת טומאת מגע אלא הוא גדר קבלת טומאה חדשה ששמה
טומאת תוך, כמו שיש טומאת מגע, טומאת משא, כך יש טומאת תוך ש
המטמא נמצא בתוך חלל הכלי חרס ואינו תוך מקום קבלת הטומאה.
אמנם יל"ע בדבריו שברמב"ם שם כתב "
זב שהכניס ידו או רגלו לאויר כלי חרס הואיל ולא נגע בו מתוכו ולא הנידו הרי זה טהור שאין הנדה וכיוצא בה מטמאין לאיברים
ומשמע שיש בכלי חרס דין טומאת מגע, ולפי דברי ר' חיים קשה מנ"ל שיש טומאת מגע בכלי חרס שלא נתפרש בתורה, שממ"נ או שיטמא מגע גם מגבו או שגם מתוכו לא קבל טומאה במגע
דבשלמא אם
התוך הוא המקבל טומאה ,אם כן נטמא במגע כשאר כלים והגב דומה לדין מגע בית הסתרים, אבל אם הוא צורת קבלת טומאה חדשה של כלי חרס, מנ"ל שבשאר טומאות רק התוך הוא המקבל טומאה, וממ"נ או שמגע מגבו יטמא כשאר כלים או שמגע לא יטמא כלל גם מתוכו,
וא"כ כשם שזב שהכניס ידו לכלי חרס הכלי טהור כך כשנגע בתוכו הכלי יהיה טהור. וצ"ע
ומצאתי בשם משמעון לר' שמעון סטרליץ ז"ל כן גם בדעת רש"י שבת פד ע"ב שאין טומאת מגע בכ"ח כלל, רק טומאת תוך, וביאר שלדעת רש"י אין טומאת מגע וטומאת היסט בכל כלי חרס .
וכן ביאר כיסודו של ר' חיים ברמב"ם ומדבריו עלה שגם לפי הרמב"ם אין כלל טומאת מגע שגם זב שנגע בכלי חרס מתוכו שטמא, הוא מדין טומאת תוך ואינו מטומאת מגע אלא שאינו בכלל המיעוט של טומאת איברים ולא זכיתי להבין דבריו.
ע"ש
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=293לגבי דין היסט בכלי חרס מצאנו ארבע שיטות
שכל כלי חרס טהורים מטומאת היסט [כן מצאתי בשם משמעוןבדעת רש"י] /רק מוקף צ"פ [כך פי' תוס' בדעת רש"י]/רק פכים קטנים [תוס' שם]/ גם פכים קטנים נטמאים בהיסט [ר"ח הלוי בדעת הרמב"ם משכב ומושב ח' ד']
בגמ' בשבת פ"ד ע"ב
ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורין בזב וכו'
וברש"י שם ד"ה "ודין הוא... ובהיסט לא - דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה, דכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא בהיסט"
וכן שם ברש"י ד"ה מי לא עסקינן - מי לא משמע במקרא דאפילו ייחדו לאותו כלי לאשתו נדה לישב עליו כל ימיה אמר קרא דמציל על מה שבתוכו באהל המת, ואי טמא מדרס - היכי מציל, והא כל דבר טומאה אין חוצץ בפני הטומאה, אלא שמע מינה: דאין מדרס בכלי חרס, הלכך: כלי חרס המוקף צמיד פתיל - טהור מכלל טומאה, ובהיסט נמי לא מטמיא ליה, כדפרישית לעיל: דכל שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא, לפיכך מציל על מה שבתוכו.
וברש"י אפשר להבין שכוונתו שרק צמיד פתיל אינו נטמא בהיסט , ואפשר שכוונתו שבצמיד פתיל אינו נטמא מתוכו וכל כלי חרס טהור מהיסט שכלי חרס מקבל רק טומאת תוך ואינו מקבל טומאת מגע, והיסט נאמר רק כשיש טומאת מגע.
ובתוספות שם הבינו ברש"י שרק במוקף צמיד פתיל טהור מהיסט
וז"ל בד"ה שטהורין בזב- "במוקף צמיד פתיל טהור מכל טומאה ובהיסט נמי לא מיטמא דכ"ד שלא בא לכלל מגע אינו בא לכלל משא ואין נראה דודאי מטמא בהיסט כלי חרס מוקף צמיד פתיל כדמוכח בנדה (ה:) ובגיטין (סא:)
ובתוספות הרא"ש שם "והא דאמרינן בגיטין ובנדה דמטמא בהיסט פירש ה"ר יעקב בר שמשון דהיינו אוכלין שבתוכו לפי שכשהוא מסיט הכלי מסיט נמי מה שבתוכו אבל הכלי בעצמו טהור כדמשמע בשמעתין"
וברמב"ן שם ד"ה מי לא - ...וי"א לעולם הכלי עצמו טהור שאלמלא כן אינו חוצץ אבל מה שבתוכו טמא בהיסט שהרי ניסט,
ואינו נכון בטעם לפי שאם בא לכלל מגע קרית ליה מפני שעתיד ליפתח שניהן טמאין ואם לאו שניהן אינן באין לכלל היסט וא"כ שיטת ה"ר יעקב בר שמשון קשה
ובשם משמעון מיישב יפה דבאמת תוכו נטמא כי הוא מסיטו כנוגע , אמנם כלי חרס אין בו טומאת מגע כלל ולכן אין לו טומאת היסט.
וכפי יסודו של הר"ח הלוי, אמנם ברש"י הדברים פשוטים יותר שאין טומאת מגע שהרי לדעתו לא מצינו כלל היכ"ת שיהיה נ"מ בין נגע באויר לנגע בדופן, שרש"י לא חילק בין נגע באווירו לנגע בתוכו ופירש דין זה שלנידה אין טומאה לאיברים היינו שאיברי נידה אינם מטמאים מדרס.