הודעהעל ידי אוצר החכמה » ד' אוגוסט 31, 2016 1:54 am
ראו מאמר מאת הגרי"ח סופר שליט"א בספרו הדר יעקב חלק ג' סימן כד
בענין לא מצינו מורה הוראה אלא משבט לוי ויששכר
דברים (ל"ג ח'): "וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך וגו', יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל".
ופירש רש"י ז"ל: "יורו משפטיך, ראוין אלו לכך", ורש"י ז"ל בפירושו לספר ירמיה (י"ח י"ח) כתב: "תורה מכהן, שעל הכהנים להורות תורה שנאמר יורו משפטיך ליעקב", ובפירושו לספר הושע (ד' ד') כתב רש"י ז"ל: "הכהנים היו בני הוראה כמו שנאמר יורו משפטיך ליעקב", ובפירושו לספר מלאכי (ב' ז') כתב רש"י ז"ל: "כי שפתי כהן, עליהם מוטל לשמור דעת למה שהרי תורה יבקשו מפיה שכבר דבר זה מסור להם יורו משפטיך ליעקב" ע"ש.
והרד"ק ז"ל שם: "כי שפתי כהן ישמרו דעת, כי כן יאות לכל כהן שישמרו שפתיו דעת המצות והחקים להורותם בשפתיו לישראל, כמו שאמר בתורה ולהורות את בני ישראל את כל החקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה, ונאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך יבקשו ישראל תורה מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא, כי הוא שליח האל יתברך להורות דברי האל ב"ה", והן הם דברות הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות שמיטה (ס"פ י"ג), עיין שם. [ועיין שו"ת חתם סופר או"ח (סימן ר"ח)].
והגאון אדמו"ר רבי צדוק הכהן מלובלין ז"ל בהרבה מקומות האריך בזה, וננקוט לדוגמא, בספרו רסיסי לילה (סימן נ"ז) כתב: "הכהנים הם שורש התורה דבני ישראל כמו שנאמר יורו משפטיך וגו', ונאמר שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, שהדעת שהוא דרגא דמשה רבינו ע"ה", ובספרו פרי צדיק (ראש חדש כסלו סימן ה') כתב: "משה ואהרן רבותיהם של ישראל, משה רבינו הוריד התורה שבכתב, ואהרן שורש התורה שבעל פה דכתיב, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו", ושם מאמרי חנוכה (סימן א') כתב: "ועיקר כח הארת תורה שבעל פה ניתן לאהרן הכהן וכמו שנאמר, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" ע"ש.
וזו לשון הגאון נצי"ב ז"ל בהעמק דבר דברים שם: "יורו משפטיך ליעקב, ברכם עוד שיהיו מורי הוראה, כי כבר הבדיל ה' את כל שבט הלוי להיות נושאי ארון ברית ה' היינו כח התורה כמו שביארנו לעיל (פרשת עקב).
וברכה זו היא בשני אופנים, האופן הראשון, הוראה הפשוטה, מה שכבר נגמר הדין על פי משפטי הקודמים ומחוקקי ישראל, יבאו המה שבט לוי ויורו הלכה למעשה לכל שואל. וזהו "ליעקב".
והנה אהרן לבדו נתברך מפי ה' במה שאמר ולהורות את בני ישראל, ועתה ברך משה את כל שבט לוי וכדאיתא ביומא (כ"ו א') לא אתי דאורי אלא משבט לוי. וביבמות (פ"ו ב') איתא דבראשונים כתיב ושוטרים הלוים לפניכם.
והאופן השני "ותורתך לישראל", עוד יורו לתלמידים המכונים בשם "ישראל", איך לעשות הלכות מחודשות וכמו שאמר יאשיהו המלך בספר דברי הימים ב' (ל"ה ג') ללוים המבינים לכל ישראל וגו' עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל. וביארנו (ס"פ בא, ור"פ דברים) שהזהירם להרביץ תורה ומשום הכי אמר להלוים המבינים לכל ישראל". ועוד עיין לנצי"ב ז"ל בהעמק דבר דברים (י' ח') עיין שם.
יומא (כ"ו א'): "אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי, או משבט יששכר, לוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב, יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. ואימא יהודה נמי דכתיב יהודה מחקקי, אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא".
ופירש רש"י ז"ל: "דמורי, שמורה הוראות בישראל: אליבא דהילכתא, להורות כדת וכהלכה".
ובתוספות ישנים שם הקשו: "דכתיב יהודה מחוקקי, הכי נמי הוי מצי לאתויי מחוקק מבין רגליו. אי נמי הוי מצי למימר בנשיא ובראש הגולה שבאו מדוד כדדרשינן בסנהדרין (ק"ד ב'), ודוד נמי מלוי קא אתי" עכ"ל.
תחילה וראש יש להעיר שהמציין שציין לסנהדרין ק"ד ב', לא הבין כוונת התוספות ואין כוונתם לשם, אלא לסנהדרין ה' א' דשם דרשו קרא דמחוקק מבין רגליו לנשיא וראש גולה, עיין ותבין.
ותו בגליון התלמוד מודפסת הגהה שמה שכתבו התוספות ודוד מלוי אתא, הוא טעות וצריך לומר ודוד מיהודה אתא עיין שם.
והנה זה ידוע ומפורסם שבתוספות ישנים דיומא רבו גם רבו השגיאות הטעויות והשיבושים, וכמו שכתב הגאון רבי רפאל חזן ז"ל בספר חקרי לב יו"ד (קונטרס כונן לחקר דשי"ז ע"א): "תוספות ישנים דמסכת יומא נודע שהוחזקו כמשובשים בטעויות", וכן כתב הגאון חיד"א ז"ל בספר שם הגדולים חלק הספרים (מערכת ת' אות י"ט סקי"ג) ע"ש, אבל כאן דברי התוספות ישנים נכונים ואינם צריכים הגהה, ואיני יודע ממי יצאה הגהה זו, אבל חושבני שלא ירד לכוונת רבותינו בעלי התוספות ז"ל ואין להגיה כלל, כי אכן התכוונו לומר שדוד בא מלוי, והוא ועל פי מאמרם במסכת סוטה (י"א ב'): "ויעש להם בתים, רב ושמואל, חד אמר בתי כהונה ולויה, וחד אמר בתי מלכות, מאן דאמר בתי כהונה ולויה אהרן ומשה, ומאן דאמר בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי דכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב ודוד בן איש אפרתי", ועיין פירוש רש"י ז"ל שם, הרי שדוד המלך אכן מלוי בא ודוק היטב.
ומצאתי בחידושי הריטב"א ז"ל יומא שם: "ובתוספות פירשו דדוד נמי מלוי אתי שבא ממרים, כדאיתא במסכת סוטה", והיינו כדכתיבנא בס"ד ודוק. [ועיין לגאון שאגת אריה ז"ל בספרו גבורות ארי יומא שם ודוק].
עוד כתב הריטב"א ז"ל שם: "אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא אמרינן. פירוש להורות הלכה למעשה כדכתיב בלוי יורו משפטיך ליעקב. וביששכר בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל".
ורבינו הגאון בעל שדי חמד ז"ל בספרו מכתב לחזקיה יומא שם הביא דברי הגאון רבי חיים פאלאג'י ז"ל בספרו ראה חיים (פרשת ויחי) שעמד מדוע דוקא שבט לוי ויששכר זכו לזה, וכתב משום שהטרדות הזמן גורמות שכחת התורה, כאומרם ז"ל, אבל שבט לוי שזכה לכ"ד מתנות כהונה, ושבט יששכר שזבולן החזיקו לא היו טרודים, וזאת הסיבה שזכו להיות מורים הוראות בישראל ע"ש, ועיין שם במכתב לחזקיה מה שהעיר עליו, ומה שכתב בכל ענין זה עש"ב.
וספר ראה חיים אינו תחת ידי, אבל איני מבין היטב, דלטעמו מאי פריך תלמודא משבט יהודה ואימא יהודה וכו', והרי שבט יהודה אכן היו טרודים וכו', ועיין.
ועיין לגאון רבי חיים פאלאג'י ז"ל בספרו החפץ חיים (סימן ג') שבא לו בארוכה למאד, ובעשרים וחמשה סעיפים, בירר כשמלה דברי רבא הללו דמורי הוראה באים משבט לוי ויששכר, ועיין לו גם בספרו תנופה חיים (דס"ה ע"ב, ודקי"ד ע"ד, ודקנ"ג ע"ד), ובספרו צדקה חיים (דל"ז ע"ג) ואכמ"ל.
וכתב הגאון חיד"א ז"ל בספרו פתח עינים בבא קמא (י"ז א') שמה שאמרו דלא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא משבט לוי ויששכר, היינו בלא שום סגולה, שאין בו אלא תורה, אך אם יעשה לו סגולה כמו צדקה וגמילות חסדים וענוה, בודאי יזכה לכוין אל האמת.
והגאון רבי יוסף שאול נתנזון ז"ל בהקדמתו לספרו המופלא שואל ומשיב עמד לבאר דברי רבא דלעיל ד"לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר", דטעמא דמילתא יובן עם דברי הרמב"ם המפורסמים בסוף הלכות שמטה ויובל "שבט לוי הובדל לעבוד את ה' ולשרתו להורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים" וכו' ע"ש, וכן שבט יששכר היה מובדל ומפורש לה' כי זבולון היה מפרנסו, והיינו דפריך ואימא יהודה דכתיב יהודה מחוקקי, והיינו שיהודה היה מלך כמבואר בספר דברי הימים א' (פרק ה'), וגם הוא זכה לתורה וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות רוצח (פ"ב ה"ד) והלכות מלכים (פ"ד ה"י), והיינו דמשני תלמוד אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, על דרך שכתב הר"ן בדרשותיו דבית הדין מורים המשפטים הנהוגים בכל עת, אבל המלך אין לו רשות רק למגדר מילתא ועיקרו של מלך הוא משפטי המלחמה ותיקון המדינה עכת"ד.
וגם זאת בעניותי איני מבין היטב, חדא שהרי הרמב"ם ז"ל שם כתב "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש מבאי עולם וכו' ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני אדם וכו' הרי זה נתקדש קדש קדשים" וכו', ולפי דברים אלו משכחת צורבא מרבנן דמורי אף דלא אתי משבט לוי או משבט יששכר, ותו קושיית התלמוד מיהודה אינה ממלך יהודה דוקא אלא מכלל שבט יהודה, וזה אינו מיושב, ועיין.
ומעניינים מאד דברות הגאון הגדול רבי יוסף שאול נתנזון ז"ל שם בהקדמתו שכה כתב: "אנכי הצעיר מצעירי הלויים שבשבט לוי הנני, ורוב מבארי השלחן ערוך היו הכהנים הלויים, סמ"ע וש"ך היו כהנים, ט"ז ומגן אברהם, ושל"ה היו לויים, ובזמנינו אלו הנודע ביהודה וההפלאה היו לויים, וקצות החשן היה כהן, כולם זכרם לברכה" ע"ש.
והנה בברכת משה לשבט לוי בפרשת וזאת הברכה (דברים ל"ג ח' ואילך) כה אמר: "וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך וגו', יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", וראיתי לגאון הצדיק רבי שאול בראך ז"ל בספרו כהיום תמצאון (סימן ר"ד) שכה כתב: "יורו משפטיך ליעקב, מרמז שעל שלחן ערוך חושן משפט יהיו המבארים משבט לוי, סמ"ע וש"ך כהנים, וט"ז משבט לוי" עכ"ל.
ולפי דרכו יש להוסיף ולרמוז דהיינו יורו משפטיך ליעקב, שהשלחן ערוך בנוי ומיוסד על ארבעה טורים שחיבר רבינו יעקב ודוק.
עוד אכתוב שבס"ד ראיתי שתיבות "יורו משפטיך ליעקב", עולים בגימטריא כחשבון: "והם סמ"ע ט"ז ש"ך מגן אברהם", והוא פלא, וקצת באופן אחר תיבות "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", עולה בגימטריא "הלא הם חכמינו מאירת עינים, טורי זהב, שפתי כהן, ומגן אברהם", וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא ודוק היטב.
ודע כי ראיתי לגאון המובהק רבי שמעון פאללאק ז"ל בספרו שו"ת שם משמעון ח"א (חו"מ ס"ס ו' דקע"ה סע"ב) שכתב: "בדיינים שלנו שלא נסמכו, ודאי שיש לחזר ולהדר שיהיו מכהנים ולויים דאתו משבט לוי שיודעים להורות כדין וכהלכה, ולפי זה נולד לנו עוד פנים חדשות שגם במחלוקות הפוסקים אהדדי, כמו בפלוגתא בין הטורי זהב למגן אברהם, או במחלוקת הקצות והנתיבות וכדומה, יש להכריע כמעט כטורי זהב נגד המגן אברהם כיון שהיה לוי, וכן כקצות נגד הנתיבות כיון שהיה כהן, והוא דבר חדש ומחודש שראוי לשים לב עליו" עכ"ל. [ועיין שם מה שכתב לבאר דברי רבא דלעיל, וזכה לכוין לדברי הגאון חיד"א ז"ל בספרו מראית העין סנהדרין (ה' א') ע"ש].
והנה מלבד שהדברים מאד חדשים, וכמו שהוא ז"ל הרגיש, עוד בה דאיני מבין דבריו, שהרי רבינו המגן אברהם ז"ל אף הוא לוי היה, כמפורסם, ולפיכך מאי קאמר "יש להכריע כמעט כטורי זהב נגד המגן אברהם כיון שהיה לוי", והוא תימה רבה.
ובספר כרם שלמה האס יו"ד (ס"ס רמ"ב אות ט"ז) הביא משם שו"ת עולת שמואל (סימן י"ז): "כבר קבלו לדון על פי המגן אברהם באורח חיים, ועל פי הש"ך ביורה דעה, ועל פי הבית שמואל באבן העזר, ועל פי הסמ"ע בחושן משפט ובכל זה אין למדים מן הכללות וכו' רק שכך נהוג עלמא", ועיין שם בכרם שלמה חו"מ (סימן כ"ה אות י"ב די"ב סע"א), וכתב בשו"ת אבני נזר או"ח (ס"ס תמ"ז אות ח'): "על הוראות המגן אברהם אנחנו סומכין בכל חלק אורח חיים", והגאון אדמו"ר מראדז'ין ז"ל במאמר פתיל תכלת (דף קס"ט) כתב: "סוגיא דעלמא כוותיה דהמגן אברהם ברוב דיני אורח חיים", ועיין שו"ת תשורת שי ח"א (ס"ס כ"ט), והארכתי במקומו בס"ד.
ומצאתי לגאון המובהק בהוראה רבי משה זקן מאזוז ז"ל אב"ד עיר התורה ג'רבה בספרו שו"ת ויען משה (סימן ע"ד) שכתב: "שמעתי שכתב החיד"א ז"ל נתקבל להלכה מה שכתב המגן אברהם ז"ל", ועוד לו שם (סימן ס"ח ד"ה והיה) כתב: "אם כן אין מהר"ש הלוי חולק על המגן אברהם שקבלנו הוראותיו", וכן בספרו ויסמוך משה (די"ג ע"ב) כתב קבלנו הוראות המגן אברהם ע"ש.
ובעניותי זה דבר חדש, ולא שמעתיו מעולם שאנחנו בני ספרד קבלנו הוראות רבינו המגן אברהם ז"ל, וגם נעלם ממני ולא ידעתי כעת היכן כתב כן הגאון חיד"א ז"ל וצ"ע.
ואכתוב כאן כי כלפני כעשרים וחמש שנה שמעתי מהרה"ג רבי א"פ גרוסברג ז"ל שאמר לי בשם אביו הרב ז"ל, ששמע מפה קדשו של השרף מבריסק גאון ישראל וקדשו מהרי"ל דיסקין זצ"ל שאמר בהאי לישנא: "כמעט אין שלש תיבות במגן אברהם בלא חידוש דין", ודוק היטב.
וראיתי שרבים מגדולי גאוני בתראי ז"ל הכתירו את רבינו אברהם הלוי גומבינר ז"ל בעל מגן אברהם בתואר גדול האחרונים, עיין שו"ת הגרע"א מהדורה תנינא (סימן קכ"ה ד"ה זהו), ושו"ת חתם סופר יו"ד (ח"ב סימן ו'), ושו"ת תשובה מאהבה ח"א (סימן מ"ז), ושו"ת אבני נזר (חו"מ סימן נ"ה), ושו"ת ברכת רצ"ה (סימן ע"ח דצ"ט רע"א) ע"ש.
ובספר ארחות רבינו ח"ג הביא משם רבינו מופת הדור החזון איש זצ"ל דהמגן אברהם הוא הגדול שבכל נושאי כלי ארבעת חלקי השלחן ערוך ע"ש, ועיין גם בספר מעשה איש, ובחיבורי על כללי הפוסקים הארכתי למאד מפי ספרים וסופרים במעלת רבינו המגן אברהם זיע"א, השי"ת יעזרני להוציאו לאורה עם כל חידו"ת לתועלת שוחרי תורה ותושיה אמן.