יצג כתב:לפום ריהטא ברי"ץ גיאות אמנם מביא את השיטות שהיחיד מתפלל רק ז', אבל במסקנתו שם דף ל סובר להלכה שגם היחיד מתפלל ט' ברכות (וכן מבואר בשמו בדרשת הרמב"ן לר"ה, וכתב שם שהמנהג השתנה לומר ט' ע"פ הרי"ץ גיאות), וכתב בשערי שמחה שם, וז"ל:
"הוה ליה פסקא, מי שהוא בקי מתפלל ט' ברכות בין ביחיד בין בצבור, ביחיד לצאת ידי חובתו ושומע תקיעות שלא על סדר ברכות, בצבור1 כדי להסדיר שליח צבור את תפלתו עם תפלת הצבור2, ועוד, מתוך שאין ברכות הללו שגורין בפי המתפלל חיישינן שמא בא לידי שבוש, לפיכך שליח צבור יורד ומוציא ידי חובת בקי וכל שכן מי שאינו בקי 3, ועוד כדי שיהיו שומעין תקיעות על סדר הברכות 4 דהא ק"ל דחבר עיר דהיינו צבור שומעין על הסדר ועל סדר ברכות ושלא בחבר עיר שומעין על הסדר ושלא על סדר ברכות, נמצא שליח צבור מוציא ידי חובת העומדין אחריו בבית הכנסת שהתפללו ושאינן בקיאין להתפלל"5
ומ' קצת מלשונו שהש"ץ מוציא את אלו שהתפללו בענין זה של שמיעה על סדר הברכות.
ורבן גמליאל סבר כל אחד ואחד מתפלל שבע ואין אומר מלכיות זכרונות ושופרות אלא שליח צבור אומרן ומוציא את השומעין ידי חובתן. ופסיקא הלכה כרבן גמליאל וכן המנהג. וצריך יחיד לכוין את לבו לש"צ מתחלת ירידתו מאבות עד סוף התפלה כדי שיהא עומד אחריו כמו שהוא עומד בתפלה.
ומ"מ מה שהובא בשם הגרי"ז בקונטרס המועדים מתורת בריסק שע"פ דברי הריצ"ג, יש לשמוע כל החזרת הש"ץ מתחילה כדי לצאת חובת תקיעות על הסדר עי"ש, הוא תמוה מאד, דהריצ"ג לא מיירי לענין התקיעות אלא לענין לצאת חובת תפילה
ועוד, מתוך שאין ברכות הללו שגורין בפי המתפלל חיישינן שמא בא לידי שבוש, לפיכך שליח צבור יורד ומוציא ידי חובת בקי וכל שכן מי שאינו בקי, ועוד כדי שיהיו שומעין תקיעות על סדר הברכות דהא ק"ל דחבר עיר דהיינו צבור שומעין על הסדר ועל סדר ברכות ושלא בחבר עיר שומעין על הסדר ושלא על סדר ברכות נמצא שליח צבור מוציא ידי חובת העומדין אחריו בבית הכנסת שהתפללו ושאינן בקיאין להתפלל "
איש_ספר כתב:ובודאי מי שהביא דברי הריצ"ג לגרי"ז לא סיימו קמיה ומכאן מצא הטעות מקום לנוח.
איש_ספר כתב:כיון שדברי הב"ח סתומים, שהרי אף דבר"ה הלכה כר"ג דגם הבקיאים יכולים לצאת ע"י הש"ץ, מ"מ אחר שהתפללנו בעצמינו אין לנו צורך בחזרת הש"ץ טפי מכל השנה כולה, הרי שלא מצאנו חידוש בחזרת הש"ץ דשחרית ר"ה יותר מכל השנה, (ומה שהשמיע הטור הדין גם כאן אינו קשה כ"כ כמובן, אטו לא מצאנו בטור דברי מוסר וכיבושין, והב"י לא הרגיש כלל בקושי כאן) ופשוט לכל בר דעת שאי אפשר לחדש דין שאין לו טעם מדיוק זה בלבד.
בשיטת הרז"ה הרמב"ם והרמב"ן בתקיעת שופר וברכתו.
א. בדברי הבעהמ"א בר"ה בדפי הרי"ף י, עמוד ב, ויב עמוד ב, יש כמה חידושים בעניני תקיעות, אחד, וכו'.
אבל עיקר החידוש של הרז"ה הוא שאין לתקוע התקיעות דמיושב שאנו נוהגין קודם התפילה, אלא לחולים לבד, דכתב וז"ל ואם אותם שתוקעין מיושב הם לערבב את השטן האיך מתחילין בהן ומברכין עליהן עכ"ל, דהרז"ה אוסר מנהגנו שאנו נוהגין בתקיעות דמיושב, דלתקוע קודם מלכיות זכרונות ושופרות הוא כמו קורא שמע בלי ברכותיה שאסור רק אם חשש שיעבור זמן ק"ש (ועיין בגר"א או"ח סימן מ"ו ובב"י שם ובוה"ל שם שחוקר אם חייב לקרותו בברכותיה אפילו יפסיד תפילה בציבור), ונראה דהרמב"ם בפ"ג ח משופר תירץ טעם הבעהמ"א וז"ל, הציבור חייבין לשמוע התקיעות על סדר הברכות עכ"ל הרמב"ם, דלהרמב"ם יש חיוב מיוחד לתקוע בציבור במיושב ועם הברכות, וחייב ב' פעמים, וכמו בשמו"ע שיש תפילה בלחש ותפילת הציבור בקול רם, ולא שייך להקשות דכבר י"ח בתפילה בלחש, דהוא מחיובי התפילה להתפלל פעמיים תפילה בציבור ותפילת הציבור, כמו כן יש תקיעות בציבור במיושב ותקיעת הציבור על סדר הברכות. וזהו התקנה לערבב השטן לתקוע, פעמים ביושב ומעומד.
ה. פרק ג הלכה ז'. "הצבור חייבין לשמוע התקיעות על סדר הברכות" עכ"ל. ברמב"ם כתוב חידוש ששופר יש בו חיוב ציבור ושונה משאר מצוות כלולב ותפילין ומצה שאין בהם חובת ציבור אלא כל יחיד ויחיד חייב בפ"ע.
ומקורו הוא מהא דאיתא חובת תקיעות במקדש שנראה שהיא חובת ציבור, וכן משמע מהפסוק של בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ד'. דבמקדש היו תוקעים ביחד עם חצוצרות. וחצוצרות הוא בודאי קיום ציבור, ומוכח דגם שופר במקדש דהוא חובת ציבור. ובזה מיושבת התמיהה. דאיך תוקעין במיושב כדי לערבב השטן. והלא יוצא המצוה בלי הברכות דמלכיות זכרונות ושופרות ורק אח"כ תוקעין על סדר הברכות, הלא בק"ש שיש ג"כ מצוה של ק"ש עם ברכותיה אסור לקרותה קודם הברכות כדי שלא לצאת קודם, (עיין בטור הלכות ק"ש), ולפי הרמב"ם שחובת תקיעות דמעומד הוא חובת ציבור אתי שפיר, שקודם במיושב לא יצא אלא חובת היחיד ולא נחשב לתקיעות בציבור אלא במה שהתפללו בלחש ויש עוד תפילת הציבור, דבמה שמתפללים הכל ביחד תפילה בלחש מיקריא תפילה בציבור אך עדיין אין שם תפילת הצבור עד חזרת הש"ץ, וה"נ י"ל בנוגע לתקיעות.
ובעיקר דין תפלת צבור נ"ל לדייק מהר"מ פ"ח ופ"ט מהלכות תפלה דתפלת לחש של הצבור לא חשיב תפלת צבור כלל ואין תפלת צבור כ"א בחדא מתרי גווני, או כולם מתפללים בקול רם מלה במלה או הש"ץ בקול רם וכולם אחריו או כולם שומעים.
וכ"כ להדיא בחידושים של רבנו אברהם בן הרמב"ם הנדפסים בסוף הרמב"ם שכתב ז"ל, לפי שתפלת יחיד כל אחד מפלל לעצמו ותפלת צבור כולם אחר ש"צ.
תולעת ספרים07 כתב:ובנוגע למה שהקשה ר' אברהם שהב"ח היה רגיל לדייק מדברי הטור – לדעתי יש לחלק בזה.
שלא דייק הב"ח דברים מחודשים מדברי הטור ולבטח שלא ממה שכתב הטור להביא טעמי המצוות וכדו'.
דרך משל:
מה שכתבת ר' אברהם להביא ממה שכתב הב"ח בהלכות סוכה וכו' הדבר פשוט שלא דייק הב"ח מלשון הטור דין מחודש אלא הוכרע ליה כך, מדברי הגמ' והראשונים ומצא לה אסמכתא בדברי הטור.
וראה לגבי סוכה שאמרו בתחילת סוכה "מנה"מ אמר רבה דאמר קרא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה.
וברש"י שם ד"ה למען ידעו. עשה סוכה שישיבתה ניכרת וכו' הרי לך להדיא שיש לדעת ולהרגיש שיושב הוא בסוכה.
הוי אומר הב"ח לא דייק דברים מחודשים מלשון הטור אלא הסמיך את דברי הגמ' והראשונים ללשונו של הטור.
כנלע"ד.
איש_ספר כתב:יצג כתב:לפום ריהטא ברי"ץ גיאות אמנם מביא את השיטות שהיחיד מתפלל רק ז', אבל במסקנתו שם דף ל סובר להלכה שגם היחיד מתפלל ט' ברכות (וכן מבואר בשמו בדרשת הרמב"ן לר"ה, וכתב שם שהמנהג השתנה לומר ט' ע"פ הרי"ץ גיאות), וכתב בשערי שמחה שם, וז"ל:
"הוה ליה פסקא, מי שהוא בקי מתפלל ט' ברכות בין ביחיד בין בצבור, ביחיד לצאת ידי חובתו ושומע תקיעות שלא על סדר ברכות, בצבור1 כדי להסדיר שליח צבור את תפלתו עם תפלת הצבור2, ועוד, מתוך שאין ברכות הללו שגורין בפי המתפלל חיישינן שמא בא לידי שבוש, לפיכך שליח צבור יורד ומוציא ידי חובת בקי וכל שכן מי שאינו בקי 3, ועוד כדי שיהיו שומעין תקיעות על סדר הברכות 4 דהא ק"ל דחבר עיר דהיינו צבור שומעין על הסדר ועל סדר ברכות ושלא בחבר עיר שומעין על הסדר ושלא על סדר ברכות, נמצא שליח צבור מוציא ידי חובת העומדין אחריו בבית הכנסת שהתפללו ושאינן בקיאין להתפלל"5
ומ' קצת מלשונו שהש"ץ מוציא את אלו שהתפללו בענין זה של שמיעה על סדר הברכות.
בקריאה ראשונית דברי הריצ"ג הבאים כאן לא מבוארים וכמובן אי אפשר להוציא משפט אחד מתוך קטע שלם. אשמח להבהרת הדברים:
1. מה הכונה 'בציבור'? הקהל שבציבור או שליח ציבור? ראה בסמוך.
2 משמע שמדבר על הש"ץ, שאומר בלחש ט' ברכות כדי להסדיר וכו'.
3 להדיא, שאין הקהל מתפללים ט' ברכות, שהש"ץ מוציא גם את הבקיאים, או שכונתו דחיישנן שמא הבקיאים שהתפללו נשתבשו בתפילתם ולכן ש"ץ מוציאם?
4. אם אין הקהל מתפללין ט' ברכות, אז כאמור אין ראיה כלל לנידו"ד.
5 לאור כל הנ"ל משמע שעוסק כאן בהלכות תפילה ולא בהלכות תקיעות. והכל צריך תלמוד
עיינתי במו"ז והוא לא מציין מקור לדברי הריצ"ג, וקשה לדקדק בדבריו.
עכ"פ בררתי קצת את מקור השמועה ומסתבר איפוא שהראשון הוא הגרמ"ש שפירא זצ"ל בקונטרס הביאורים סי' ח' שם מופיע כך:
ובכן 'כתבים' אלו אינם אלא כתבי הגרמ"ש עצמו, ככה"נ מתקופת מיר, מתוך מחברתו נדפס הקטע בחי' הגר"ח 'סנטנסיל'.
ברור שגם מכאן אי אפשר לדקדק דברים ככתבן, אבל בציטוט דברי הריצ"ג ('צריך לעמוד אחרי הש"ץ וכו') מובן שהכונה לדברי הריצ"ג בשערי שמחה דף כח:ורבן גמליאל סבר כל אחד ואחד מתפלל שבע ואין אומר מלכיות זכרונות ושופרות אלא שליח צבור אומרן ומוציא את השומעין ידי חובתן. ופסיקא הלכה כרבן גמליאל וכן המנהג. וצריך יחיד לכוין את לבו לש"צ מתחלת ירידתו מאבות עד סוף התפלה כדי שיהא עומד אחריו כמו שהוא עומד בתפלה.
ואכן במהדורה החדשה של הגר"ח 'סטנסיל' (שם השאירו את דברי הגרי"ז שקנו מקומם שם) הביאו בגליון לשון ריצ"ג זו, אלא שהשמיטו הקטע הראשון המגלה כי ריצ"ג עומד כאן בשיטת המתפללים שבע בלבד וממילא אין להוראתו שום שייכות למנהגינו שכל או"א מתפלל ט. וככל האמור לעיל.
בודאי יתכן שהשומעים לא דקדקו, והגרי"ז רק הזכיר ריצ"ג ולא ציטט לשונו והשומעים על דעתם סברו שכונתו לדברים הנזכרים ובאמת אין כונתו אלא לדברים שהביא יצ"ג. אך כאמור לא הבנתי את הנאמר שם ובל"נ ננסה ללמוד את הדברים בישוב הדעת.
תודה מאד על ההפניה למאמרו החשוב והמקיף של הגאון ר' אליהו גרינצייג, כאשר באמנה איתו לכתוב בהיקף נפלא. והנני מעתיק פה את דבריו בעמ' תמ"ה שהם כמו שנכתב כאן:ומ"מ מה שהובא בשם הגרי"ז בקונטרס המועדים מתורת בריסק שע"פ דברי הריצ"ג, יש לשמוע כל החזרת הש"ץ מתחילה כדי לצאת חובת תקיעות על הסדר עי"ש, הוא תמוה מאד, דהריצ"ג לא מיירי לענין התקיעות אלא לענין לצאת חובת תפילה
[אברהם יקירנו. לא חסרים סיבות שבגינם יש לשמוע חזרת הש"ץ כל השנה וגם בר""ה, וידוע דלאריז"ל הוא כמעט חובה וכו', ועכשיו אתה מוסיף דברי הב"ח (הסתומים מאין ביאור) אישר חיילה לאורייתא, אכן חכמ"י שוקלים בפלס שכר מצוה וכו', ולדעתם אריכות תפילת הלחש עולה על כל מעלות אלו, אלא שהשמועה בשם הגרי"ז באה כמחייב מעיקר הדין, בגין ביטול תקיעות דמעומד על הסדר, ועל של זה באתי].
צבי וחמיד כתב:, מנהג זה במודים היה בתקופתי בכל תפילות החול ולאו''ד בר''ה, מחמת שיטת מו''ר הגרמ''ש שהובאה לעיל בקצרה שחזרת הש''צ היא היא הנקראת תפילה בציבור ולא די בעשרה שמתאגדים להתפלל יחד בלחש.
צבי וחמיד כתב:עוד ידיעה בענין זה, הגרמ''ש היה מתחיל שמונ''ע בקביעות לפני החזן, כך שאפי' לא דקדק להתחיל בשוה לחש.
לעומקו של דבר כתב:צבי וחמיד כתב:עוד ידיעה בענין זה, הגרמ''ש היה מתחיל שמונ''ע בקביעות לפני החזן, כך שאפי' לא דקדק להתחיל בשוה לחש.
כלומר?
שומע ומשמיע כתב:צבי וחמיד כתב:, מנהג זה במודים היה בתקופתי בכל תפילות החול ולאו''ד בר''ה, מחמת שיטת מו''ר הגרמ''ש שהובאה לעיל בקצרה שחזרת הש''צ היא היא הנקראת תפילה בציבור ולא די בעשרה שמתאגדים להתפלל יחד בלחש.
מה זה שייך לגדר חזרת הש"ץ. גם בלי גדר מיוחד ברור שהש"ץ צריך להשמיע לעשרה את תפילתו. ועיין בהליכות שלמה על זה.
צבי וחמיד כתב: מחמת שיטת מו''ר הגרמ''ש שהובאה לעיל בקצרה שחזרת הש''צ היא היא הנקראת תפילה בציבור ולא די בעשרה שמתאגדים להתפלל יחד בלחש.
עוד ידיעה בענין זה, הגרמ''ש היה מתחיל שמונ''ע בקביעות לפני החזן, כך שאפי' לא דקדק להתחיל בשוה לחש.
גימפעל כתב:צבי וחמיד כתב: מחמת שיטת מו''ר הגרמ''ש שהובאה לעיל בקצרה שחזרת הש''צ היא היא הנקראת תפילה בציבור ולא די בעשרה שמתאגדים להתפלל יחד בלחש.
עוד ידיעה בענין זה, הגרמ''ש היה מתחיל שמונ''ע בקביעות לפני החזן, כך שאפי' לא דקדק להתחיל בשוה לחש.
לדעתו אפשר לומר חזרת הש"ץ (כשיש עשרה שומעים) גם כשלא היה עשרה שהתפללו יחד שמו"ע בלחש ?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 29 אורחים