פעם שמעתי שהר"י משינאווא התבטא ביחס למופתים של אביו הדברי חיים:
על כל מופת שהצליח לו, שלושה לא הצליחו...
מידי שמיע לכו בהא?
(יש עוד כמה סיפורים על היחסים המעניינים ביניהם, ועל הויכוחים שהיו להם לעיתים)
מרדכי קטן כתב:או על היחס אליו כמי שאינו מסוגל לטעות - על אנושי
מתפעל כתב:חשבתי שהסיפור הראשון מספרים על בנו ר' ברוך מגורליץ שהיה חריף ביותר.
הסרפד כתב:מתפעל כתב:חשבתי שהסיפור הראשון מספרים על בנו ר' ברוך מגורליץ שהיה חריף ביותר.
כך שמעתי גם אני. בנוסח ששמעתי, אמר כן על ספר שהיה כתוב בו מופתי אביו, ואמר שאפשר לעשות ספר עב יותר פי כמה ממופתים שלא הצליחו. כמו"כ יש אמרה ממנו על 'הצלחת' מופתים בשם אביו, קשור לאיזה אירוע על התנהגות ר' ברוך ברעביסטיווע בילדותו דרך שחוק, אך שכחתי את הפרטים.
המעיין כתב:על מה אתה מתפלא? נראה לך שהיום מישהו יתבטא כך על החזו"א, שעל כל מופת שהצליח לו שלושה לא הצליחו, ויקבלו את זה.
ברזלים כתב:מעניין לעניין: שמעתי שפעם שאלה אחותו של האמרי אמת בקשר לשידוך לאחד מילדיה, וענה, שיעשו השידוך. וכבר באמצע שבע ברכות התחיל בלאגן והתגרשו. וכשבאה בתלונה לאחיה למה אמר לה לגמור השידוך. ענה לה בלשונו החריף, לא אמרתי לך מה יהיה, אמרתי מה צריך להיות. (כנראה הכוונה שכך כיוונו משמים שצריך לעבור עליה).
פרנקל תאומים כתב:המעיין כתב:על מה אתה מתפלא? נראה לך שהיום מישהו יתבטא כך על החזו"א, שעל כל מופת שהצליח לו שלושה לא הצליחו, ויקבלו את זה.
בהנחה שכתבת זאת לי, אני לא רואה את הקשר בין דבריך לשאלתי.
אגב, במשפחתי שאלו בשעתו את החזו"א זי"ע בענייני שלום בית שהיו אצל אחת מבנות המשפחה עם בעלה, והוא הורה(עכ"פ לפי המסופר) שלא יתגרשו, והמצב החמיר והחריף והבעל ברח לחו"ל וכו' ולבסוף נאלצו להתגרש אחרי הרבה מפח נפש. כלומר- מרנא החזו"א לא היה הרבש"ע, גם הגר"א ואפי' רש"י והרמב"ם לא היו הרבש"ע.
אני שואל בשנית: האם באמת ישנה גישה כזאת האומרת שהצדיק אינו יכול לטעות(נשמע לי מופרך לגמרי)?
אינני מתכוין לאמירות הנשמעות מדלת העם, אלא לגישה המוצעת עלי ספר של גברא רבא כל שהוא.
המעיין כתב:פרנקל תאומים כתב:המעיין כתב:על מה אתה מתפלא? נראה לך שהיום מישהו יתבטא כך על החזו"א, שעל כל מופת שהצליח לו שלושה לא הצליחו, ויקבלו את זה.
בהנחה שכתבת זאת לי, אני לא רואה את הקשר בין דבריך לשאלתי.
אגב, במשפחתי שאלו בשעתו את החזו"א זי"ע בענייני שלום בית שהיו אצל אחת מבנות המשפחה עם בעלה, והוא הורה(עכ"פ לפי המסופר) שלא יתגרשו, והמצב החמיר והחריף והבעל ברח לחו"ל וכו' ולבסוף נאלצו להתגרש אחרי הרבה מפח נפש. כלומר- מרנא החזו"א לא היה הרבש"ע, גם הגר"א ואפי' רש"י והרמב"ם לא היו הרבש"ע.
אני שואל בשנית: האם באמת ישנה גישה כזאת האומרת שהצדיק אינו יכול לטעות(נשמע לי מופרך לגמרי)?
אינני מתכוין לאמירות הנשמעות מדלת העם, אלא לגישה המוצעת עלי ספר של גברא רבא כל שהוא.
אתה לא יודע שהמימרא כל ההולך בעצת הזקנים אינו נכשל היא יסוד היסודות של היהדות. איפה התחנכת?
אינו נכשל, אינו נכשל!
אולי אנכי ה' אלוקיך יותר חזק מזה.
פרנקל תאומים כתב:אני טועה או שיש בדבריך איזו נימה של ציניות?
לעצם העניין, בחז"ל מפורש על גדולי קדמונינו שבאו לידי טעות, פשוט שכל בן אנוש יכול לטעות.
כמובן שעדיין אנו צריכים לשמוע בקול החכמים (ובוודאי בלעדיהם נבוא לידי טעות עאכו"כ).
האם דברי חז"ל שהנועץ בחכמים לא נכשל, הם הבטחה אבסולטית? איני יודע, צריך לעיין בראשונים שם, ואדרבה יבואו החכמים דפה ק"ק ויחכימונו. אבל יהיה איך שיהיה, לא נראה לי שישנם ברי דעת שיאמרו שהחכם/צדיק אינו יכול אף פעם לטעות, הלא 'ויחסרהו מעט מאלוקים' כתיב.
המעיין כתב:פרנקל תאומים כתב:המעיין כתב:על מה אתה מתפלא? נראה לך שהיום מישהו יתבטא כך על החזו"א, שעל כל מופת שהצליח לו שלושה לא הצליחו, ויקבלו את זה.
אינני מתכוין לאמירות הנשמעות מדלת העם, אלא לגישה המוצעת עלי ספר של גברא רבא כל שהוא.
.
פרנקל תאומים כתב:אבל מי שאינו מאמין שבכוח הצדיקים לעשותם הרי הוא אפיקורוס.
המעיין כתב:פרנקל תאומים כתב:אני טועה או שיש בדבריך איזו נימה של ציניות?
לעצם העניין, בחז"ל מפורש על גדולי קדמונינו שבאו לידי טעות, פשוט שכל בן אנוש יכול לטעות.
כמובן שעדיין אנו צריכים לשמוע בקול החכמים (ובוודאי בלעדיהם נבוא לידי טעות עאכו"כ).
האם דברי חז"ל שהנועץ בחכמים לא נכשל, הם הבטחה אבסולטית? איני יודע, צריך לעיין בראשונים שם, ואדרבה יבואו החכמים דפה ק"ק ויחכימונו. אבל יהיה איך שיהיה, לא נראה לי שישנם ברי דעת שיאמרו שהחכם/צדיק אינו יכול אף פעם לטעות, הלא 'ויחסרהו מעט מאלוקים' כתיב.
לא טעית התכוונתי באירוניה.
לא צריך לחפש בראשונים. כולם יודעים שכל מימרא באגדה של "כל" יש לה גם גבולות הנובעים מן העניין והכוונה וממימרות אחרות ולא צריך אפילו להביא דוגמאות. ומה שמימרא זו הפכה ליסוד מוסד יש לזה סיבות פוליטיות סוציולוגיות ופסיכולוגיות אבל לא תורניות.
ח''ל קאליסק כתב:סגנון הכתיבה קצת זול ולא מתאים רבותי לא לשכוח על מי מדברים על שרפי מעלה מעמידי שלשלת הדורות של כלל ישראל, וכותבים מופת הצליח או לא הצליח וכי דנים כעת על שחקני.... שהצליחו או לא הצליחו.
בדרך אגב ישנו סיפור על אחד מגאוני ישראל בדורות האחרונים שהגיע אליו מישהוא עם חלום שהוא נוסע על הנהר הקפוא במרכבתו והקרח נבקע והוא טובע,,, ואמר לו אותו גדול דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים וסופו שנסע תיכף בעגלתו ואכן טבע,
המעיין כתב:מה מתכוון רחוק? אני מתכוון למה שאמרתי.
בעניין היעב"ץ אתה מתכוון לומר שאם היית באותו זמן היית אתה מרודפיו של ר' יהונתן אייבשיץ?
בדוגמה שנתת מהחזו"א החלטת די מהר שהוא טעה לא כך?
המעיין כתב:עברת עכשיו לנושא של חיוב התלמידים לשמוע בקול רבם שזה נושא אחר מכל מה שדברנו. גם בעניין זה אני לא מסכים איתך שתלמיד של היעבץ שחושב אחרת ממנו ומאמין בצדקת הר"י אייבשיץ ובצדקת כל גדולי הדור החולקים על היעב"ץ שצריך להתרחק ממנו. אא"כ יש כאן עניין של כבוד רבו ועל זה כל ערום יעשה בדעת.
אבל אם אתה סובר כך שבכל מחלוקת השומעים לרבם נוהגים כדין אפילו אם גדולי הדור ס"ל אחרת, יהי לך אשר לך.
בעניין החזון איש אינו כן. לגבי ר"י איייבשיץ, אני מקבל את נושא מעבר הזמן. שהרי בכ250 שנה שחלפו מאז, כל גדולי ישראל קיבלו את ר"י אייבשיץ כרב רבנן וספריו הם ספרי יסוד בכל התורה. כך שאין מה להתלבט בכלל בעניין. אבל בנושא החזון איש מה אתה יודע היום אחרי ששים שנה בנושא המשפחתי הכאוב שלכם יותר ממה שידעו יום אחרי שזה קרה. ואם אתה חושב היום שטעה באותה מידה יכלו קרוביך שחיו אז לומר את זה אז.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 148 אורחים