פרי יהושע כתב:נתבאר כאן בדעת הרמב"ם שאם עושה ב' חוטין תכלת וב' חוטין לבן יוצא יד"ח תכלת ולא לבן כי אין לו ג' חוטין הצריך להיות לשיטת הרמב"ם.
אמנם באמת אין זה פשוט כלל ועיקר, שהרמב"ם עצמו לא הביא בפ"א מהל' ציצית ה"ד המשנה של "תכלת אין מעכב הלבן" כלל כפשוטה וכפרש"י דאם הטיל תכלת בלא לבן יצא יד"ח תכלת ולא לבן, והביאה רק על גרדומין, שאם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר עי' שם ובכס"מ.
ומשמע שלדעת הרמב"ם אינה נכונה הקביעה שתכלת אינה לבן, ולכן אם יעשה ד' חוטין תכלת יצא יד"ח תכלת ולבן, וא"א לפרש מתני' כרש"י.
וי"ל דהיינו מפני שהרמב"ם סובר שהתכלת נועדה לכריכה ואינה מכלל חוטי הציצית, א"כ כל שכורך בתכלת דיו, ואין אומרים שתכלת אינה לבן כלרש"י שע"כ יש דין ב' חוטי לבן וב' חוטי תכלת ותכלת אינה לבן.
וכמדומה כן עולה מחידושי הגרי"ז שם במנחות, ועי' במאמרו של הגרזנ"ג בקונטרס "והיה לכם לציצית" א' [נמצא באוצר], שצידד עפי"ז שלכא' יש מקום להחמיר לעשות כרש"י ותוס' שיוצא עי"ז לכו"ע לבן ותכלת.
בקיצור יש לנו ג' אפשרות בדעת הרמב"ם.
או שכולו תכלת כשר לכתחילה, וקיים מצוות תכלת בחצי חוט ומצוות לבן בז' חוטים, וזה שחוטי הלבן צבועים בדם חלזון לא מעלה ומוריד.
או שכשר דיעבד, וידי תכלת יצא וידי לבן לא יצא, והוא כמו הדין הלבן אינו מעכב את התכלת, אף שלא כתב כן הרמב"ם בדין לבן אינו מעכב משום לא זו אף זו.
או שהוא פסול לגמרי, וזהו הסיבה שלא הוזכר בדין הלבן אינו מעכב, כי הכשר תכלת מחייב שכבר יש לבן. [אמנם לא ידוע לי מקום בחידושי הגרי"ז שמשמע כמו שכתבת]
יש אחרונים שכתבו ככל צד וצד. ואעתיק מה שכתבתי ברמוני תכלת להוכיח כדרך האמצעי.
ועכשיו נבאר איך יותר מסתבר. הנה הרמב"ם בשרשים שורש יא משמע שיש הו"א שתכלת ולבן הם שני מצוות כיון "שאלו החלקים כל חלק מהם בלתי צריך לחברו". ובודאי מפורש דלא כהצד שהעושה כולו תכלת פסול משום דא"א ללבן בלי תכלת. וגם לכאו' קשה קצת לומר שהעושה כולו תכלת כשר לכתחילה, דא"כ היכן כשר יצא רק חובת תכלת. אלא הנרא' לכאו' ראיה ברורה לדרך ב' שיצא רק חובת תכלת. ועוד לדעת הרמב"ם מין כנף צריך להיות מצבע הבגד, ומשמע מראשונים שזה לעיכובא [עי' רשב"א ח"ג רפ ועוד], וא"כ אם עשה כולו תכלת לא יהא כשר למצוות לבן.
הפשטות דין זה דגרדומין שכ' הרמב"ם אינו אלא העתקה מהגמ' שאמר כן אליבא דרבי. להסביר הטעם שמעתיק כן נרחיב לקמן, אבל עכ"פ זה שאי איגרדם תכלת וקאי לבן נאמר גם אליבא דרבי. נמצא שגם למ"ד מעכבין זה את זה כשר בגרדומין, וע"כ יש קיום של מצות תכלת ומצות לבן ג"כ. ואין לומר שרבי שס"ל מעכבין רק ס"ל שיש כזה דין בשעת עשיה, דזה ליתא, דמקורו שמעכבים הוא מדכתיב וראיתם אותו, וראיה דקאי אלבישה ולא אעשיה, ופשוט.
בגמ' כתב אי אגרדם תכלת וקאי לבן, ואי אגרדם לבן וקאי תכלת, והרמב"ם רק נקט אחד מהם. ונרא' לכאו' שלא הוצרך להודיענו אי אגרדם תכלת וקאי לבן, שמובן מקל וחומר, שיותר מחודש שעדיין כשר אע"פ שנפסק ז' חוטים, וק"ו שכשר אם נפסק חוט א' בלבד, וכ"כ כמה אחרונים כדלהלן.
זכינו לדין שהרמב"ם לא הסביר כאן את כל דבריו וסמך על דון מינה וכו', וכמו כן יש לומר שגם זה שכ' עושה כולם מלבן כו' ה''ה להיפוך, וג"כ סמך על ק"ו. וגם משמע כן מהרמב"ם שלא כתב כזה"ל: התכלת אינו מעכב את הלבן ולכן מי שאין לו תכלת עושה הכל לבן, והלבן אינו מעכב ולכן אי אגרדם כו', אלא כ' בתחילה הדין בזה"ל "והתכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת" וכתב אח"כ "כיצד?" ואז פי' לנו כיצד והוא, "הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו" ולפי דברינו ה"ה להיפוך, ולכן הדין הנ"ל שתכלת אינו מעכב ולבן אינו מעכב שייך כנ'ל, א"נ "וכן אם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר" וה"ה להיפוך, כלומר אף בזה שייך דין זה דשני המינים אינם מעכבין, והיינו זה שכ' הדין ואח"כ כתב הפירוש משמע שיש יותר מפירוש א' להדין, ודו''ק.
לכאורה כן הוא הפשטות אם נקבל שדברי הרמב"ם הם העתקה מדברי הגמרא, והטעם שהשמיע לנו דבר זה אע"פ שנאמר רק אליבא דרבי, כ' בתשו' פרי עץ חיים (נדפס באמשטרדם תנ"א) ח"ג עמ' מה' שביאר שעדיין חידוש הוא לחכמים, שהו"א העדר עדיף ממציאות רע שחסר לגמרי כו' קמ"ל.
פירוש זה מתאים מאוד עם המשך הרמב"ם, וכן עם הרמב"ם בשרשים. כפי' הזה מצינו בראשונים ה"ה: הסמ"ג [שלמד הלבן אינו מעכב כהרמב"ם, אלא שהעתיק לשון הגמ', וע"כ מוכח כנ"ל], הערוגת הבשם שכ"כ בדעת הרמב"ם, הרדב"ז, המהר"ז בינגא, וכ"ה בהרבה אחרונים הרד"ע (מובא בספר הליקוטים ברמב"ם דפוס פרנקל), וכ"כ ביד קטנה (אות ג, ואות ה) וכ"כ במרכבת המשנה, המעשה רוקח, המהרד"ם (שרשים יא) וכן בעמק המלך (ספר ליקוטים הנ"ל סוף פ"א) ועוד הרבה. הנצי"ב שחולק ע"ז ולדעתו פסול להרמב"ם כ' שזה רק יתכן אם גיר' הרמב"ם בהל' ה' הוא "והלובש טלית שיש בה לבן (או) [בלא] ותכלת או שניהם כאחד", וליתא להגה שלו קמיה ספר החתום של הרמב"ם שמפורש כגירסתינו, ולכן גם הוא יודה לדברינו. ואם באנו למנין יש יותר מט"ו מפרשים שכתבו כן.