הנה הרמ"א בסי' תרמ פסק כמש"כ המרדכי ד"אם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה, או שא"א לו לעשות אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפי' בדברים שלא מצטער בהם, דלא הויא כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו",
(וז"ל המרדכי - ודוקא שעשה סוכתו מתחלה במקום הראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו הצער אחר כך אבל עשאה מתחלה במקום הראוי להצטער באכילתו או בשתייתו או בשינה כגון שירא מגנבים ומלסטים לא מיבעיא דלא מיפטר בה אלא אפילו אין סכנה באכילה ושתיה אלא בשינה לא יצא י"ח כלל אפילו באכילה דהא כעין דירה בעינן כיון שאין יכול לעשות בה כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה בלא צער מתחלה לא הויא סוכה כיון דלצעוריה קיימא).
ולכאו' גם לפי זה, סוכה שאינה ראויה לשינה ביום (-רעש מילדי השכנים), מ"מ היא כשירה, סוף סוף ראויה היא לשינת לילה כמקובל וכדרכם של בני אדם.
והנה למשפחת "כהן", יש ב' סוכות, האחת במרפסת המזרחית והשניה במערבית, המזרחית צמודה לביהכנ"ס החסידי בו נערכת כל לילה שמחת בית השואבה בליווי תזמורת עד 2 בלילה, והמערבית צמודה לביהכנ"ס שיש בו כולל משכימי קום ללימוד בהתלהבות כל בוקר משעה 4. מטבע הדברים, הרב כהן שליט"א הולך לישון בשעה מוקדמת כדי לקום מוקדם, כמנהגו מימים ימימה להתפלל ותיקין, ואילו בנו ה'בחור', מאחר בשכבו ובקומו, וכדרכם של בני נוער. ולכן האב ישן בסוכה המערבית, ואילו הבן במזרחית. הכל טוב ויפה, אלא שלפי פסק הרמ"א, אין האב והבן יכולים לאכול בסוכה אחת, שכן המזרחית פסולה בעבור האב, והמערבית פסולה אצל הבן.
היתכן כדבר הזה?