דברים אחדים:
א. המפרש פי' גם דברי גמ' שרש"י לא פירש.
ב. המפרש פי' לפעמים בדרך אחרת מפי' רש"י, כאשר יראה הלומד.
ג. שינויי הנוסחאות אינם ט"ס אלא גרסאות שונות, כמבואר למעיין בדקדוקי סופרים השלם.
(לא עסקתי בבירור זהות הפירוש, כיון שאין בידי לברר זאת).
[נט:] אימא מטחנת. שמנהגת החמורים סביב הריחים: אין אשה אלא [ל]תכשיטי'. כלו' שחיב (בלא) בע[לה] ליתן לה תכשיט' כדי ליפותה כלומר שאין אשה חשובה אלא בשביל תכשיטי': בית הלל או'. חייבת להניק את בנה הילכך כופה ומניקתו: מפני הסכנה. שלא ימות: שנדרה היא וקיים לה הוא. כגון שהחריש לה ביום שמעו, אבל אם לא קיים לה אפי' בית שמי מודו דכופה ומניקתו שחייבת להניק את בנה: אי בנותנת אצבע בין שיניה קמיפלגי ליפלגו בכתובה בעלמא אם נותן לה כתובה או לא כפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע כדאמרינן לעיל בפרק נערה [נב.]: ועוד תניא. בהדיא דמתני' דלא כבית שמי דתניא בית שמי או' אינה מניק' את בנה שאינה חייבת להניק את בנה אפי' כי לא נדרה:
[ס.] אם הי' מכירה עד כמה. כלומר ולבן כמה יהא הולד דאמרינן האי דמסוי לאפה ודאי מכירה [ונותן] לה שכרה וכופה ומניקתו: רב אמר בן ג' חדשים אבל פחות מיכן אין בו דעת בוולד כלום ואין צריך לכופה אלא שוכר מניקת אחרת .. את בנו: כל חד וחד כי חורפיה. דר' יוחנן סבר דאיכא ולד דהוי חריף בן חמש' ורב סבר איכא ולד דלא הוי חריף עד ג' חדשים: אלא לשמואל [כי ה]אי גונא מי משכחת ליה ולד בעו[לם] דבן שלשי' הוי חריף כלל: אלא הכי אמר שמואל כל זמן שמכירה דלא א' שמואל שום קיצבה בעו' אלא כל [היכא ד]חזינן ודאי שמכירה: הוה מסוי לאפה. שהיה מביט בפניה שמכירה: כבשתינהי לעינה. כדי דלא יחזי לה [וי]כיר[נ]ה: א' לה. רב דימי: נטף (עינה) [עיניך]. ינטפו עיניה מדמעות שקיללה: ולד סומא מנא ידע. דמכיר את אמו: אמר רב אשי בריח דאם ובטעמא דחלב: מיכן ואילך כיונק שקץ. שהרי יכול להאכי' בדבר' אחרי' ולפיכך אסור לינק מחלב של אשה דחלב של אשה אסו' כשקץ וגדול מצווה על הקטן להפרישו מאיסו' .. .. דבר אל בני ישראל להזהיר גדולים על הקטנים [יבמות קיד.]: ר' יהושע אומר. כל זמן שלא פרש מותר אפי' ד' וה' שנים: אמר מר מיכן ואילך כיונק שקץ. אלמ' חלב מהלכי שתים אסור: החמרתה בחלבה. דחלב בהמה טמא' אסו' כדאמרינן בפרק קמא דמסכ' בכורות גמל גמל שני פעמים חד לאסור עצ' וחד לאסור חלבו: אדם שהחמרת' במגעו. שמטמא מחיים: תלמוד לומר. אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה טמא הוא לכם, דחלב של זה טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור ומותר באכי': חלב אינו שוה בכל. שאינו בזכר' כנקי': תלמוד לומר והטמא דתרי מיעוטי כתיבי בקרא, זה טמא, חד למעוטי חלב מהלכי שתים וחד למעוטי [דם] מהלכי שתים. חלב אינו שוה בכל דחלב של בהמ' טהורה טהור: ואמר רב ששת אפי' מצות פרישה אין בו. דאין מצוה לפרש לא מחלב מהלכי שתים ולא מדם מהלכי שתים אלא מותר לכתחי': לא קשיא. האי דקתני כיונק שקץ דאסור כגון דלא פריש שיונק מן הדד, והאי דקתני דמותר כגון דפריש שאם נתנה מחלבה בכלי מותר: וחילופא בדם. דכי פריש אסור: כדתניא דם שעל הככר גוררו. כגון שיצא דם מן השינים על הככר כשהוא נושכו דכיון דפריש אסור: ושל בין השינים. כיון דלא פריש מפיו מוצצו ואינו חושש: גונח. מלבו שאין יכול להנשים, וזו היא רפואתו ששותה בכל יום חלב רותח של עז: תניא ר' מורינס אומר גונח. שאין יכול להרתיח חלב בשבת, מותר שיינק מן העז בשבת שהוא חם: צינור. המקלח מים: שעלו בו קשקש'. כגון עשב' או כל דבר שמעלה שירטון: ממעכן ברגלו. כדי לעשות מקום למים לקלח ובמקום פסידא שלא תמלא חצירו מים שרו ליה רבנן: וכמה. פרש לחזור ולהניק: א' רב יהוד' .. .. שלא ינק ג' ימים, אבל פחות מיכן לא הוי פרישה:
[ס:] ובית הילל או' י"ח חדש. ומיכן ואילך מצי מפריש ליה ומאכילו דברים שתינוק אוכל אבל פחות מיכן לא שמא תתעבר ותגמול את בנה וימות: א' רבן שמ' בן גמ' אני אכריע. זה שאו' כ"ד חדש הכי קאמר ודאי אי איפשר לתינוק שיונק פחות מכ"ד חודש אבל מותרת לינשא בכ"א חודש: לפי שאין החלב. מן המעוב' נעכר אלא לאחר ג' חדש': כותחא. אית ביה ניסובי חלבא: לאו משום דמיחזי כי אפיקרותא ותו לא. שמורה הלכה בפני רבו: אלא משום. הכי לא .. .. מי.. במקום רבי' דלא מיסתייע' מילתא לאורויי בלא שיבוש. אפקירותא. חוצפא שהמורה ..
- כתובות 1.jpg (1.35 MiB) נצפה 1812 פעמים