אוצר החכמה כתב:משהו צדדי, האם הספר המספיק לעובדי ה' לא נכתב בערבית ותורגם? ומה ההערה יבמות ס"ג בשינוי לשון?
י. אברהם כתב:אוצר החכמה כתב:משהו צדדי, האם הספר המספיק לעובדי ה' לא נכתב בערבית ותורגם? ומה ההערה יבמות ס"ג בשינוי לשון?
אכן נכתב בערבית, ובהוצאת פלדהיים (עם שיפורי תרגום), במקום 'ועוף החול', תורגם 'ועזניה הפלאית'.
ובהערה שם כתב: במקור כתוב "ענקא", וביקרא י"א, כ"ג, על המלה עזניה, תרגם רס"ג "ענקא", וכאן הכוונה לאיזו עזניה דמיונית.
י. אברהם כתב:אוצר החכמה כתב:משהו צדדי, האם הספר המספיק לעובדי ה' לא נכתב בערבית ותורגם? ומה ההערה יבמות ס"ג בשינוי לשון?
אכן נכתב בערבית, ובהוצאת פלדהיים (עם שיפורי תרגום), במקום 'ועוף החול', תורגם 'ועזניה הפלאית'.
ובהערה שם כתב: במקור כתוב "ענקא", וביקרא י"א, כ"ג, על המלה עזניה, תרגם רס"ג "ענקא", וכאן הכוונה לאיזו עזניה דמיונית.
יבנה כתב:ויש בזה רק להעיד על טיב התרגום של פלדהיים.
י. אברהם כתב:יבנה כתב:ויש בזה רק להעיד על טיב התרגום של פלדהיים.
האם מצאת עוד בעיות בתרגום הנ"ל ?
ההוא גברא כתב:הר"י קאפח כתב שיש עוף דורס גדול ידוע בתימן ששמו ענקא, ואליו התכוון רס"ג, ואינו ענקא מגרב האגדי.
תמהני על מי שרוצה לדעת דעת הראב"ם ולא קרא מאמרו על האגדות, או על מי שקרא מאמרו על האגדות ועדיין שואל שאלה זו.
אבא יודן כתב:וזה מזכירני מה שפערו שדל וריגו ולימים ר"מ שטראשון בבב ב ב : שזה דרכו של הרמבם להשמיט דברים שיוצאים מהיקש הטבעי ונוגעים לעין הרע ולרוח רעה ולשדים וכדומה
והכה אותם המהרץ חיות.
אבא יודן כתב:ההוא גברא כתב:הר"י קאפח כתב שיש עוף דורס גדול ידוע בתימן ששמו ענקא, ואליו התכוון רס"ג, ואינו ענקא מגרב האגדי.
תמהני על מי שרוצה לדעת דעת הראב"ם ולא קרא מאמרו על האגדות, או על מי שקרא מאמרו על האגדות ועדיין שואל שאלה זו.
נו למדנו בינה, ומה הוא כותב?
וזה מזכירני מה שפערו שדל וריגו ולימים ר"מ שטראשון בבב ב ב : שזה דרכו של הרמבם להשמיט דברים שיוצאים מהיקש הטבעי ונוגעים לעין הרע ולרוח רעה ולשדים וכדומה
והכה אותם המהרץ חיות
יבנה כתב:כדבריהם כתב גם המלבי"ם בארצות החיים המצורף, והדברים ידועים לכל.
אוצר החכמה כתב:יבנה כתב:כדבריהם כתב גם המלבי"ם בארצות החיים המצורף, והדברים ידועים לכל.
המלבי"ם בדף שצירפת נימק את זה בהשתנות הטבעים
והיה דרכם לאכול שום בלילי שבתות בתחלת הלילה לפי שהיה עוזר להם לתשמיש לפי מאכליהם וארצם.
אבל אומר, שזה הדבר אשר דימהו בזה התואר - בדוי, שקרי, ואין במציאות דבר שהוא כך, אבל זה דבר נעדר, קרא לו שם דבר נמצא, כעזניה נפלאה וסוס אדם וכיוצא בזה מן הצורות הדמיוניות, אשר הושם להם שם דבר מן הנמצאות, אם שם אחד או שם מורכב.
במקור: ענקא מגרב, עוף אגדי בפולקלור הערבי, מעין הPheonix של היוונים והעוף חול של חז"ל. ראו אנציקלופדיה של האסלאם, מהדו"ח, כרך א' עמ' 509 ערך Ch. Pellat) 'Anka). ואולי מוטב להעדיף את תרגומו של הרב קאפח בעקבות אלחריזי, "עזניה פלאית" שבו מתקיימת החלת שם של דבר מצוי על דבר שאינו מצוי כדברי הרמב"ם כאן.
אבא יודן כתב:נו למדנו בינה, ומה הוא כותב?ההוא גברא כתב:תמהני על מי שרוצה לדעת דעת הראב"ם ולא קרא מאמרו על האגדות, או על מי שקרא מאמרו על האגדות ועדיין שואל שאלה זו.
דע, כי אתה חייב לדעת, כי מי שירצה להעמיד דעת ידועה, ולישא פני אומרה, ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לענין אותו דעת אם אמת אתה אם לא, שזה מן הדעות הרעות, והוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל, ואינו ראוי מדרך השכל מפני שהוא מתחייב גרעון וחסרון בהתבוננות מה שצריך להאמין בו, ומדרך התורה מפני שנוטה מדרך האמת ונוטה מעל קו הישר, אמר השי"ת (ויקרא יט, טו) לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט וגו', ואמר (דברים א, יז) לא תכירו פנים במשפט וגו', ואין הפרש בין קבלת אותו דעת להעמידה בלא ראיה, או בין שנאמין לאומרה ונשא לו פנים ונטען לו, כי האמת אתו בלי ספק, מפני שהוא אדם גדול, הימן וכלכל ודרדע, שכל זה אינו ראיה אבל אסור, ולפי הקדמה זו לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם, לשלימות תכונתם בפירוש התורה ובדקדוקיה ויושר אמריהם בביאור כלליה ופרטיה, שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה, [ולהאמין] אותן כאשר נאמין אותן בפירוש התורה שתכלית חכמתה בידם, ולהם נמסרה להורותה לבני אדם, כענין שנאמר (דברים יז, יא) על פי התורה אשר יורוך וגו'.
אתה רואה החכמים במה שלא נתברר להם מדרך סברתם ומשאם ומתנם אומרים: האל[ק]ים! אלו אמרה יהושע בן נון לא צייתנא ליה, כלומר לא הייתי מאמין בזה ואע"פ שהוא נביא, כיון שאין בידו יכולת להודיע הענין בכוונה מדרך הסברא והמשא והמתן והדרכים שבהם ניתן להדרש, ודי בזה ראיה ומופת, ולא נענעין להם עוד, כיון שאנחנו מוצאים להם אומרים שלא נתאמת ולא נתקיימו בגמרא דברי הרפואות, וכענין תקומה שאמרו (שבת סו:) שמונע להפיל הנפלים שלא נתאמת, וכיוצא בהם עניינים רבים שדברו פרק שמונה שרצים במס' שבת וכו', ובמקומותיהם אתרץ דברים שבחנו אותם הבוחנים ונשמעו ביניהם וסמכו הם עליהם, ולא יודה על אמתת עיון רופא אמתי ולא שכלי.
ודע כל לא יתחייב בעבור מה שאמרנו שיהא מה שאמרו חז"ל אי כפית אכול אי צחית שתה אי בשל קדרך שדי במכמנא, הדברים שאמרנו, כי זה המאמר הוא עיקר הבריאות כאשר אמתוהו הבחינה ורפואות הרופא, ר"ל שלא יאכל אדם עד שירעב, ושלא ישתה עד שיצמא, וכשיצמא שלא יאחר לשתות, וכשיתעכל המזון שבמעיו שישליכנו ולא יאחרנו, שאם צריך לנקביו שלא ישהה אותם.
וכן אין לנו לטעון לאריסטו ולומר הואיל ואדון חכמי הפילוסופים הוא והקים מופתים אמתים על מציאות הבורא ית' וכיוצא בזה מהדברים אמתים שבאו במופת ופגעו דרך האמת, כי כן מצא האמת באמונת קדמות העולם, ושאין הבורא ית' יודע הפרטים וכיוצא בזה, ולא להכזיבו ולומר הואיל וטעה באמונת אלו כי כן טעה בכל אמריו.
אבל יש לנו ולכל נבון וחכם להתבונן כל דיעה וכל מאמר, על דרך שיש להתבונן אותה, ולאמת ולקיים מה שראוי לקיים, ולבטל מה שראוי לבטלו, ולעמוד מלפסוק הדין במה שלא הוכרע האחד משני הפכים, אמרו מי שאמרו, כאשר אנו רואים אותם ז"ל שאמרו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה, וכן הם עושים במה שלא הוכרע האחד משני הפכין שמעמידים אותו באמרם בו "תיקו", וחוזרים להם מדעת שנתאמת להם באמרם בהרבה מקומות חזר בו ר' פלוני מדבריו, חזרו (בהם) [ב"ה] להורות כדברי בית שמאי, וגדול מזה בהוראתם ואהבתם דרך המשפט אמרו אוקי רבא אמורא עליה ודרש ואמר דברים שאמרתי בפניכם טעות הם בידי, וענינים אלו וכיוצא בהם אין להבינם ולהתבונן אותם מפני שהיה גדול העצה והחכמה אלא מפני הראיות והמופתים שיש עליהם, וכן אמר אבא מורי ז"ל ביאורה, והוא דבר מבואר וענין קל בעיני כל נוטה מעל תאות גופו.
וראיתי להביא כאן מאמר שאמרו ז"ל ואבארו לך כדי שיתיישב ויתקבל בדעתך אהבתם האמת והודאתם עליו אמרו מי שאמרו, אמרו ז"ל בגמ' דפסחים (צד:) ת"ר חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרים וכו' עד אמר רבי נראים דבריהם שביום מעינות צוננים ובלילה מעינות רותחים, ועתה שמע פירוש המימרא אמר רבי, לדעת חכמי ישראל שגלגל קבוע ועומד ולא יתנדנד ולא יתנועע והכוכבים והמזלות הם הנעים והנדים, ולחכמי אומות העולם שגלגל נע ונד והכוכבים והמזלות אין להם תנועה, אך הם כמסמרות נטועים ונעים בתנועות הגלגל ולא מעצמם להשיבם על דעת חכמי אומות העולם ולומר שגלגל קבוע, שהרי אנו רואים מזלות הקטנים השמאלי מהם והימיני, שלא ימצא לעולם השמאלי בימין ולא הימיני בשמאל אלא עומדים במקומם ולא יזוזו משם, הוא שאמרו חז"ל (שם) מעולם לא נראית עגלה בדרום ולא עקרב בצפון וכו', וזאת לא יתחייבו בה אומות העולם, אלא באמרם כי סבת הגלגל ותנועתו הוא מן הצפון לדרום או מן הדרום לצפון, אבל בהיותם סוברים כי תנועת הגלגל העליון הוא ממזרח למערב, וגלגל המזלות ממערב למזרח [נסתלקה התשובה ונשארה המחלוקת כי באומרו תנועת הגלגל שהיא ממזרח למערב וגלגל המזלות ממערב למזרח] ימצא כי עגלה בצפון ועקרב בדרום ולא יזוזו ממקומם, ולא יראה השמאלי ימיני ולא הימיני שמאלי כאשר נודע למי שהבינו בזה הענין והבין בענין התכונה, כי אין ספק כי רבי בהשיבו עליהם, שחשב כי סברתם היתה שתנועת הגלגל בין הצפון והימין, ישרה תשובתו מעולם לא ראינו וכו', ורב אחא הביא ספק על תשובה זו ואמר כי דילמא כי סדנא דרחייא וכי צנורא דדשא, ר"ל ואלו הגלגל בכללו יתנועע המזלות עומדת במקומה והגלגל סובב בתוך העוגה, כאשר תנוד הרחיים בתוך הכלי הסובב אותה, והעץ העומד בתוכה קיים ועומד במקומו, כן יהיה הגלגל סובב ועוגת המזלות עומד ישמור מקומו ולא ינוד השמאלי והימיני המזרחי והמערבי, זהו פירוש כי סדנא דריחייא, ופי' כי צרונא דדשא, ר"ל כאשר יסוב ינוד הדלת על מקומות שהציר סובב כאשר תסוב הדלת על צירה שעקר הדלת סובב ומשתנה מקומו, והציר עומד ולא ינוד, והאמת כי זה רחוק מגלגל קבוע ומזלות חוזרים, ואין צורך לכל זה כיון שנתברר שתנועת הגלגל בין פאתי מזרח ומערב כאשר בארנו.
ואמר בסוף הברייתא חכמי ישראל אומרים ביום חמה הולכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע, ודעת זו בלי ספק דבוקה לגלגל קבוע ומזלות חוזרים, וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למעלה מן הארץ ובלילה למטה מן הארץ, ודעת זו בלי ספק דבוקה לגלגל חוזר ומזלות קבועים, וכאשר שמע רבי הדברים האלה שהם תוצאות מן ההקדמות שחלקו בהם תחילה, הכריע דעת חכמי אומות העולם בראיה זו, שאמר נראים דבריהם שביום מעינות צוננים ובלילה מעינות רותחים, והנה זה עם היות ראיה זו רפה וחלושה כאשר אתה רואה.
ומעתה התבונן מה שהורונו בברייתא זו, ומה יקר עניינה שלמדו, כי רבי לא הביט בדעת אלו אלא מדרך הראיות בלי להשים על לב [לא לחכמי ישראל] ולא לחכמי אומות העולם, והכריע דעת חכמי אומות העולם מפני ראיה זו שחשב כי היא ראיה מתקבלת, שביום מעינות צוננים ובלילה מעינות רותחים, והתבונן חכמת זה הסוד כי רבי לא פסק כדעת חכמי אומות העולם, אלא שהכריע דעתם מדעת שיקול הדעת בראיה שזכרנו, זהו שאמר נראים דבריהם הוא מלה מורה על הכרעה, ואלו נתברר לא בודאי ובראיה שגלגל חוזר ומזלות קבועים היה פוסק הלכה כמותם, כאשר עשו זולתו מן החכמים ז"ל בדעות אחרות, ואמר נצחו חכמי אומות העולם לחכמי ישראל.
ובאמת נקרא אדון זה "רבינו הקדוש" כי האדם כשישליך מעל פניו השקר ויקיים האמת ויכריענו לאמיתו ויחזור בו מדעתו כשיתבאר לו הפכה אין ספק כי הוא קדוש.
והנה נתבאר לנו כי החכמים ז"ל אינם מעיינים הדעות ולא מביטים אותם אלא מצד אמיתתם ומצד ראיותיהם, לא מפני האומר אותו יהיה מי שיהיה.
ואיני יודע דעתם בשמים מה היא, אם הם סוברים שהשמים גבוה על הארץ כתקרה שעל הבית, הנה אנחנו רואים בעינינו השמים סובבים בעיגול, ובפירוש כתוב בברייתא בגמ' דפסחים (צד, ב) שחכמי אומות העולם אומרים שהשמש מהלכה ביום למעלה מן הארץ ובלילה למטה מן הארץ, ואמר [רבי] נראין דבריהן שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין.
כיון שאנחנו מוצאים להם אומרים שלא נתאמת ולא נתקיימו בגמרא דברי הרפואות, וכענין תקומה שאמרו (שבת סו:) שמונע להפיל הנפלים שלא נתאמת
אשר ברא כתב:כיון שאנחנו מוצאים להם אומרים שלא נתאמת ולא נתקיימו בגמרא דברי הרפואות, וכענין תקומה שאמרו (שבת סו:) שמונע להפיל הנפלים שלא נתאמת
פלא שהרמב"ם כן מביא את זה להלכה.
יוצאה האשה באבן תקומה ובמשקל אבן תקומה שנתכוין ושקלו לרפואה, ולא אשה עוברה בלבד אלא אפילו שאר הנשים שמא תתעבר ותפיל, ויוצאין ש בקמיע מומחה, ואי זה הוא קמיע מומחה זה שריפא לשלשה בני אדם או שעשהו אדם שריפא שלשה בני אדם בקמיעין אחרים, ואם יצא בקמיע שאינו מומחה פטור, מפני שהוציאו דרך מלבוש, וכן היוצא בתפילין פטור.
בברכה המשולשת כתב:וכפי שכותב הרמב"ם עצמו על קמיעות (ודברי רבינו המאירי על שדים להלכה ומש"כ עליו הרדב"ז)
לא תחשוב זולת זה ולא יעלה במחשבתך שגעון כותבי הקמיעות, ומה שתשמעהו מהם או תמצאהו בספריהם המשונים, ומשמות חברום, לא יורו על ענין בשום פנים, ויקראו אותן שמות, ויחשבו שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם יעשו נפלאות, כל אלה הדברים לא יאות לאדם שלם לשמעם, כל שכן שיאמינם, ואינו נקרא שם המפורש כלל זולת זה השם בן ארבע אותיות הנכתב אשר לא יקרא כפי אותיותיו, ובפירוש אמרו בספרי כה תברכו את בני ישראל, כה בלשון הזה, כה בשם המפורש, ושם נאמר במקדש ככתבו, ובמדינה בכינויו, ובתלמוד נאמר כה בשם המפורש, אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינויו, תלמוד לומר ושמו את שמי, שמי המיוחד לי, הנה כבר התבאר לך כי שם המפורש הוא זה שם בן ארבע אותיות, ושהוא לבדו הוא המורה על העצם מבלתי שתוף ענין אחר, ולזה אמרו עליו שמי המיוחד לי, ואני אבאר לך הדבר אשר הביא האנשים למה שיאמינוהו מענין השמות, ואבאר לך עקר זאת השאלה, ואגלה לך מסתרה עד שלא ישאר לך בה ספק אלא אם תרצה להטעות את עצמך, בפרק אחר זה:
יבנה כתב:...בענין נישואין, נמשך בזה אחרי תורת הצופים ויוציא דברי חז"ל מפשוטם, ואזיל לשיטתו כאן viewtopic.php?f=7&t=15406&start=960#p244996. ושם עמ' 33 הוזכר פרישות מנישואין.
הגהמ כתב:[דרך אגב אציין שנראה לי ששיטה זו קשורה להשקפת הרמב"ם במו"נ, שאותה אימץ גם ראב"ם בפירושיו, לראות ענין המשגל כחרפה ורוע הכרחי].
איתן כתב:הגהמ כתב:[דרך אגב אציין שנראה לי ששיטה זו קשורה להשקפת הרמב"ם במו"נ, שאותה אימץ גם ראב"ם בפירושיו, לראות ענין המשגל כחרפה ורוע הכרחי].
ראב"ם רואה ערך בפרישות גם בענינים האחרים: לבישת שק, צום תמידי, חיים בהתבודדות וכו' וכו'. זה לא קשור לחוש המישוש דווקא.
לא כן הרמב"ם שמחזיק מדרך אמצעית. זה אכן מחלוקת עקרונית. כמובן, במבוא של למהדורת פלדהיים של המספיק ניסו להשכין שלום בין אב לבן, אבל...
אוצר החכמה כתב:ועל הזיווג זה באמת פלא גדול שהרי מדובר במצ"ע דאורייתא פשוטה שכופין עליה ובן עזאי הוא סוג של היתר.
איתן כתב:מאמר על אודות דרשות חז"ל
עושה חדשות כתב:איתן כתב:מאמר על אודות דרשות חז"ל
ולא תבקש ממני שיסכים כל מה שזכרוהו מענין התכונה למה שהענין נמצא, כי החכמות הלמודיות היו בזמנים ההם חסרות, ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים, אבל מאשר הם חכמי הדורות בענינים ההם, או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם, ולא מפני זה אומר בדברים שאמצא להם שהם מסכימים לאמת שהם בלתי אמתיות או נפלו במקרה, אבל כל מה שאפשר לפרש דברי האדם עד שיסכים למציאות אשר התבאר מציאותו במופת, הוא יותר ראוי באדם המעולה המודה על האמת לעשותו:
עושה חדשות כתב:איתן כתב:מאמר על אודות דרשות חז"ל
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 253 אורחים