"פעם אחת לקח אחד מבני הישיבה כוס תה בהשאלה מחברו ותוך כדי השימוש בה, נפלה הכוס ונשברה.
ישבו באותה שעה במסיבה מגדולי החכמים של ירושלים והחלו לדון ולהתפלפל אם הוא חייב לשלם או לאו. אם זה נקרא 'מתה מחמת מלאכה' אם לאו.
החליטו להביא את השאלה בפני רבי שמואל מסלנט. הוא פסק כי הוא פטור מלשלם ומסיבה אחרת שהפליאה את הלומדים בפשטותה. הוא אמר כי בסך הכל הכוס שווה פרוטות אחדות וטובת הנאה של השימוש איננה שווה פרוטה. לנגד עיניו עמדה השאלה להלכה ולמעשה ולא מצא ענין בפלפולים".
[מפי הרב ש. סלנט בשם הגאון רבי אליהו ראם זצ"ל]
הובא בספר שמואל בדורו.
יש להבין מה שפסק שהשימוש פחות משווה פרוטה, וכי מסתכלים רק על השימוש הבודד? הרי שאל כוס וצריך להשיב כוס והכוס שווה כמה פרוטות.
ומה איכפת לן כמה שווה השימוש בכוס?