יוסףלוי כתב:סליחה על השאלה: האם אמר הלל ביוה״ע עד פטירתו?
איש_ספר כתב:היא שיחתי כתב:איזה ערך הוא ערך כעת באנציקלופדיה?
ומה יהא על ערך זה?
כמדומה שמעתי שהוא עבד על ערך מיגו!
בן ירושלים כתב:
מספרים שכשהציע עצמו לאנציקלופדיה, נפגש עם ר' רפאל שמואלביץ זצ"ל. הוא סיפר על נסיונו במכון ירושלים אך ר' רפאל שראה אברך ללא כובע ואולי אף עם דובון לא התלהב. ר' רפאל הציע לו שיכתוב איזו דוגמה של עמוד שנים בחומר שעסקו בו באותה שעה ונראה אחר כך . אחרי שבועיים הגיע ר' יצחק עם קונטרס שלם. כשראה ר' רפאל את עבודתו קם הוציא מהתיקיה את מה שנעשה עד כה והכניס את הקונטרס כמות שהוא לתיקיה.
מתון כתב:בן ירושלים כתב:
מספרים שכשהציע עצמו לאנציקלופדיה, נפגש עם ר' רפאל שמואלביץ זצ"ל. הוא סיפר על נסיונו במכון ירושלים אך ר' רפאל שראה אברך ללא כובע ואולי אף עם דובון לא התלהב. ר' רפאל הציע לו שיכתוב איזו דוגמה של עמוד שנים בחומר שעסקו בו באותה שעה ונראה אחר כך . אחרי שבועיים הגיע ר' יצחק עם קונטרס שלם. כשראה ר' רפאל את עבודתו קם הוציא מהתיקיה את מה שנעשה עד כה והכניס את הקונטרס כמות שהוא לתיקיה.
כאן http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?p=258106#p258106 יסופר שזה היה בערך "יבום".
בן ירושלים כתב:היה צריך לעבוד עליו שלא יקשה באמצע במיוחד אצל ר' מרדכי שהיה "מתחמם" וצועק ואף מתריס ומצליף בריתחא דאוריתא, כידוע. באחת הפעמים שר' יצחק עוד היה מקשה בשיעורים ר' מרדכי התנפל עליו בצעקות ואמר לו: מילא בנשים נזיקין אתה חושב שאתה יודע ויש לך מה להקשות, אבל בקדשים?! ר' יצחק בשלוה השיב : גם על זה יש להקשות...
בן ירושלים כתב: הקפיד כשיטת תוס' לא לאכול כלום ואפילו לשתות מים אחרי השקיעה קודם למעריב. רק בשעת המחלה כשנזקק לשתות התיר לעצמו מים.
איש_ספר כתב:בן ירושלים כתב: הקפיד כשיטת תוס' לא לאכול כלום ואפילו לשתות מים אחרי השקיעה קודם למעריב. רק בשעת המחלה כשנזקק לשתות התיר לעצמו מים.
יש"כ על הדברים המופלאים.
כמדומה שאינו תוס' אלא תרה"ד. (והאם גם שתיה אסורה לד'?)
גם אני הקטן מצטרף בתוך כלל הלומדים ובית ישראל לבכיה גדולה על האי גברא רבה ויקירא שחסרנו.
מידיד שלמד באיתרי לפני שנים רבות שמעתי שהרב יצחק זצ"ל כבר בשנות אברכותו הצעירות היה מעביר לבחורים שיעורים בעיון על יבמות, לפי סדר פרקי הבקיאות, אע"פ שלא נמנה ממש עם הצוות הרשמי. וכל הדבר הקשה להם בלימוד היו שואלים אותו, והוא מיישב בנועם, כשווה בין שווים. וכנ"ל, בלי כובע וחליפה וכו'.
תורה מפוארת בכלי מפואר.
דודי ירד לגנו לערוגות הבושם, ומי יתן לנו תמורתו?
הכותב בצער
עמיחי כנרתי
פלתי כתב:עקביה כתב:כותרת האשכול צורמת מעט. כמדומני שהביטוי 'איננו', במודעות אבל על נפטר, מאפיין את אלו שאינם מאמינים בהישארות הנפש. ככל הידוע לי לא מקובל לכתוב כך אצל שומרי תו"מ (ובכל מקרה די ב'זצ"ל' להבהיר שהוא נפטר).
אויבער חכמניק כתב:ראו פסחים ג, ב ומשם לקוח הביטוי 'איננו'.
עקביה כתב:אויבער חכמניק כתב:ראו פסחים ג, ב ומשם לקוח הביטוי 'איננו'.
מה נמצא שם?
אויבער חכמניק כתב:עקביה כתב:אויבער חכמניק כתב:ראו פסחים ג, ב ומשם לקוח הביטוי 'איננו'.
מה נמצא שם?
ראה שם: ומוציא דיבה הוא כסיל.
בריושמא כתב:כתב הראי"ה באיגרת להרב לינטופ, איגרות הראיה, איגרת קיב, כרך א, עמ' קמב:
וגדולים דברי הגר"א ז"ל: "ואת עשו שנאתי - את הטפל לעשו,
אבל עקרו שהוא ראשו בהדי אבהן דעלמא גניז,
ועל-כן "ראיתי פניך כראות פני אלקים" אמר איש האמת יעקב איש תם.
בהערות לדברים אלה ציין הרצי"ה כי מקורם בסוף ספר עליות אליהו.
בדקתי והדברים שמביא הראי"ה בשם הגר"א אינם נמצאים שם. נכתב שם על עשו ומערת המכפלה, אבל הציטוט הנ"ל איננו.
דברי הראי"ה הנ"ל חוזרים בספרים רבים, ובכולם חוזרים ומביאים את ספר עליות אליהו כמקור לדברים, ואין איש בודק האמנם נמצא הציטוט בספר זה.
חיפשתי בעצמי מקור לדברי הגר"א הללו, וגם שאלתי חכמים בקיאים בספרי הגר"א, והעליתי חרס.
הציטוט שמביא הראי"ה מדברי הגר"א מורכב מדיוק בפסוק בדרך מדרש חכמים (ואת - את הטפל) ומלשון ספרי הזוהר וכדומה (בהדי אבהן דעלמא גניז).
אודה לכל מי שיוכל לציין מקור לדברי הגר"א הללו.
יצג כתב:בחיפוש במחשב מצאתי משהו דומה בספר מאמר הנפש לרמ"ע מפאנו חלק ו פרק ה:
כי אדרבא היה מחמלת המקום על ברואיו שאפילו המורדים והפושעים בו מעט הכתוב בשנאתן, דכתיב ואת עשו שנאתי את הנטפל אליו מן הבלתי טהור הוא השנאוי למקום ועשו עתיד ליטהר
בריושמא כתב:רק עתה ראיתי את מציאתו של יצג. ראיתי והתרגשתי.
לכך התכוונו חכמים באומרם: יגעת ומצאת תאמין.
פנינה של ממש.
ואוסיף עליה דבר מעניין.
הגר"א, יהל אור, ליקוטים בסוף ספר במדבר, דף לא טור שני, כותב כך:
פירשו הראשונים וכל מעשיך בספר נכתבין הוא האויר שהוא ספירי וכל מעשה או דיבור נחקק באוויר וכו'.
מי הם הראשונים שפירשו כך?
הרמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין, חלק שני, פרק יב.
הרמ"ע לא היה בתקופת הראשונים, כפי שאנו גובלים אותה היום, ובכל אופן קורא לו הגר"א 'הראשונים'.
ייתכן שבמקום נוסף בכתבי הגר"א הוא הביא מדברי הרמ"ע שמצא יצג, ומשם הביא הראי"ה באיגרתו.
או שנטל הראי"ה דברי הרמ"ע עם דברים אחרים של הגר"א וכרך יחדיו.
בין כך ובין כך יהיה שכרו של יצג כפול מן השמים על פריצת הדרך.
בן ירושלים כתב:במסכת שבת פ, ב בפירוש רבינו חננאל כשמדובר על ביצת הגיר נדפס בש"ס וילנא "וכענין שנראה לכל צד בגירא". זה כמובן חסר משמעות. כשעסקתי בזאת במהדורת וגשל ניסיתי אצל כמה וכמה לברר פשר דבר. ר' יצחק פתר זאת מיד עפ"י הפסוק בדניאל ה, ה "כתב שנראה לבלשצר בגירא" (כל= בל צד=צר והשי"ן נשמטה בהעתקת כתה"י)
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 380 אורחים