שברי לוחות כתב:במלך מלבד דין כבוד הבריות יש דין של אימתו עליך שלא להראות זלזול במלך וזהו דין דאורייתא ואין בזה משום אין חכמה וכו', ופשוט הוא
בברכה המשולשת כתב:א. אימתו עליך לא דוחה את כל המצוות, אבל אולי מידי דביזיון שאני.
ב. ייתכן שאם נאמר שזיקה ככנוסה הרי שעצם זה שיש לה זיקה למלך (אפילו שא"א לממשה) הרי בשל כך בלבד היא אסורה בכל מקרה לכו"ע משום לתא דאשתו
מיללער כתב:עכשיו אני חושב שאולי מצות חליצה הוא על החולץ, אבל עליה אין מצוה כלל וממילא אסורה לרקוק על המלך מדין אימתו עליך ועשה דיליה אינו דוחה את העשה שלה.
האם זה נכון שעליה אין מצוה? ואם כנים הדברים הדרא קושיא לדוכתא למה בכהן גדול מותרת לרקוק
שמחה כתב:מיללער כתב:עכשיו אני חושב שאולי מצות חליצה הוא על החולץ, אבל עליה אין מצוה כלל וממילא אסורה לרקוק על המלך מדין אימתו עליך ועשה דיליה אינו דוחה את העשה שלה.
האם זה נכון שעליה אין מצוה? ואם כנים הדברים הדרא קושיא לדוכתא למה בכהן גדול מותרת לרקוק
ממ"נ. אם אין עליה מצוה א"כ יש עליה רק עשה של שום תשים וכו' שתהא אימתו עליך ואין עשה דיליה דוחה עשה שלה,
ואם יש גם עליה מצוה א"כ יש כאן עליה שתי מצות א. מצות חליצה ב. אימתו עליך.
ואין עשה של חליצה דוחה העשה של אימתו שהיה עליה מכבר
והנה לגבי כהן גדול אין כאן עשה של אימתו אבל יש כאן רק העשה של חליצה ובזיון של כ"ג אינו עשה ואין דוחה העשה של חליצה
מיללער כתב:בברכה המשולשת כתב:א. אימתו עליך לא דוחה את כל המצוות, אבל אולי מידי דביזיון שאני.
ב. ייתכן שאם נאמר שזיקה ככנוסה הרי שעצם זה שיש לה זיקה למלך (אפילו שא"א לממשה) הרי בשל כך בלבד היא אסורה בכל מקרה לכו"ע משום לתא דאשתו
א. מה הסברא של 'בזיון שאני' אם לא משום אימתו עליך?
עכשיו אני חושב שאולי מצות חליצה הוא על החולץ, אבל עליה אין מצוה כלל וממילא אסורה לרקוק על המלך מדין אימתו עליך ועשה דיליה אינו דוחה את העשה שלה.
האם זה נכון שעליה אין מצוה? ואם כנים הדברים הדרא קושיא לדוכתא למה בכהן גדול מותרת לרקוק
ב. אם יש בו פטור בחליצה ויבום אין זה ממילא שאין עליו זיקה בכלל?
בברכה המשולשת כתב:א. אימתו עליך לא דוחה את כל המצוות, אבל אולי מידי דביזיון שאני.
מיללער כתב:לכאורה אם אין המלך זוקק לחליצה ויבום למה לא תהיה כאשה שיש לה בנים?
אבןטובה כתב:ובפנים יפות פ' שופטים כ' שמלך יוצא בשנה ראשונה למלחמה דל"ש אצלו ואיש אחר יקחנה.
אבןטובה כתב:בעינן קרא כדכתיב כסנהדרין מה:
ואיכא בזה ב' דברים א' שישמח את אשתו וגם אם אחר יקחנה זה צער גדול
אבןטובה כתב:ומה אתה רוצה? הפני"פ כותב שמלך שנה ראשונה אינו חוזר מעורכי המלחמה מחמת של"ש ואיש אחר יקחנה
אבןטובה כתב:תבאר עוד הפעם קושייתך הפני"פ אומר כי מלך של"ש ואיש אחר יקחנה א"צ לחזור מעורכי המלחמה ומה היא הקושיא?
מיללער כתב:במתני' כ"ג שמת אחיו, חולץ ולא מייבם (יבום מן הנישואין אסור מדאוריתא שהיא אלמנה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, ומן האירוסין אסור ליבם מדרבנן גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה)
והקשו בתוד"ה כהן גדול, דמאי קמ"ל המשנה הרי מרישא שמעינן לה שומרת יבם לכהן הדיוט ונתמנה לכ"ג אסור לכנוס, ומשני ר"י דחולץ אתי לאשמעינן דס"ד משום בזיון דכ"ג שרוקקת לפניו לא תחלוץ עיי"ש.
והנה בסנהדרין פרק כ"ג במשנה קתני ג"כ הדין שכ"ג חולץ ואינו מייבם אבל מלך לא חולץ ולא מייבם, והפטור במלך לגבי חליצה הוא משום הבזיון ואפי' כשהמלך מסכים לחלוץ ס"ל לחכמים בהמשנה שאסור משום דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחל.
למה אם כן אכן מצוה הכהן גדול לחלוץ ואין כבודו (שהוא מצות עשה דוקדשתו) דוחה את החליצה? האם הדין בכהן גדול שמחל על כבודו, כבודו מחול? (אח"כ ראיתי שהלח"מ כתב כן שכ"ג שמחל על כבודו כבודו מחול, ואולי י"ל שאיסור לבזות המלך אינו מפני שצריכין לנהוג בו כבוד אלא מטעם מורא המלך שתהא אימתו עליך, וחיוב זה לא שייך בכהן גדול וממילא כשאשה רוקקת אה"נ שזה בזיון להכ"ג אבל אין זה בכלל וקדשתו שלא לבזותו , בדר"כ הסברא הוא להיפך שרב שמחל על כבודו כבודו מחול אבל אין לרב למחול על בזיונו,וצ"ע)
והא דכבוד המלך דוחה את מצות עשה דחליצה כתב בתפא"י שם דאתי דמורא המלך ודחי את העשה דחליצה.
למה אין אומרים בזה אין חכמה ואין עצה וכו'? הרי במידי דאיסורא אין אומרים גדול כבוד הבריות
האם האשה הזה גם מותרת להינשא לשוק ואין בה איסור יבמה לשוק? הרמב"ם פסק בהל' מלכים פ"ב ה"ג שהאשה הזאת תשב לעולם בזיקתה. לכאורה אם אין המלך זוקק לחליצה ויבום למה לא תהיה כאשה שיש לה בנים?
(שוב מצאתי ברש"ש בסנהדרין שהרגיש באיזה ענינים שהקשינו ונשאר בצ"ע, וה' יאיר עיני)
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 86 אורחים