הודעהעל ידי יבנה » ב' נובמבר 21, 2016 12:55 am
שו"ת אבקת רוכל סימן קצה
"קול שועת ה"ר משה ן' שושן עלתה לפנינו על האלוף כה"ר משה רוז'א ותרין דעמיה שגזרו חרם עליו להגיד עדות שיודע לאדם אחד והוא טען שאינו יכול להיותו נוגע בדבר וגם כי יש לו סכנת גוף וממון אם יגיד בדבר ולא חששו לדבריו והחרימו וה"ר משה ן' שושן השיב להם האדרב' וראינו פסקי האלופים רבני איטאלייא שפסקו שנידוהו שלא כדין והאדרבא שלו הוא כדין וחל עליהם ובקש מאתנו לחוות דעתינו בדבר.
והנה ראינו דאעיקרא דדינא פירכא ומכח שמנה טענות לא היה להם רשות לנדותו.
...הטענה השמינית שאפי' לא היה בדבר סכנת גוף אלא סכנת ממון בלבד היה מותר לכבוש עדותו אפי' אם היה ראוי להעיד ומודה ראב"ן שלא חל עליו החרם ואין אומרים לזה הפסד ממונך כדי שיזכה חברך בממון שהרי אין אדם חייב להעיד על חבירו אלא מדין גמילות חסדים כמ"ש נמקי יוסף פרק הכונם /הכונס/ בשם הרא"ה ואין גמילו' חסד שיפסיד אדם ממונו בשבילו דיותר הוא חייב להיותו חס על נכסיו מעל נכסי חבירו וכדאשכחן במשיב אבידה הילכך אפי' לראב"ן מותר לו לכבוש עדותו אפי' בראוי להעיד וכ"ש בשאינו ראוי להעיד.
...יוסף קארו ישראל דיקוריאל משה מטראני"
ודומה לזה במנחת שלמה ח"א סי' פ"ב לקראת סופו.