המחבר תומך יתדותיו בלשון רש"י עה"ת (בראשית כד ב ד"ה תחת):
...לפי שהנשבע צריך ליטול בידו חפץ של מצוה כגון ספר תורה או מזוזה או תפילין והמילה היתה מצוה ראשונה לו...
מכח זה, מפלפל שם אודות הכשר מזוזה לתפקיד זו.
לבסוף, מצטט מדברי המהרש"ג בחי' לשבועות שנוטה להכשיר מזוזה לצורך נקיטת חפץ, אך מסתפק משום שלא מצא מקור לזה, וע"ז מסיים כותב השורות:
...ובאמת אין לו לרבינו הגאון המובהק זצ"ל להתיירא כלל שדינו דין אמת כמנהגו הטוב אחר שכבר עטרת המפרשים רש"י ז"ל כתב כן להדיא דשבועה בנקיטת חפץ גם במזוזה וכנ"ל ודוק
וכבר בחיבורי ויחי יעקב סימן ח' הבאתי דברי הגאון רבי יעקב עטלינגר ז"ל בעל ערוך לנר בספרו שו"ת בנין ציון החדשות (סימן נ"ד) שכה כתב לבנו: "לכן איעצך בני הוי מרגיל עצמך להיות בקי מאוד במשניות ובפירוש רש"י על התורה שהוא לתועלת גדולה בכמה ענינים והרבה פעמים פשטתי שאלות שלא נמצאו בפוסקים מן המשנה וכן פירוש רש"י על התורה הוא לתועלת גדולה להיות בקי בספרא וספרי ומדרשים מלבד התועלת הפשוטה להבין הפסוקים על נכון" עכ"ל
למרבה ההפתעה, כשעיינתי בדברי רש"י בפנים, חסר שם תיבות או מזוזה!
חשבתי שיש טעות בחומש שלפני, ועל כן התחלתי לבדוק בעוד חומשים. תוצאות החיפוש עולה שברוב מהדורות אכן לא נזכר מזוזה. במהדורת "רש"י השלם (אריאל)" הדפיסו הנוסחאות משלשה דפוסים אינקנבוליים, וגם בשלשתם נזכר רק ס"ת ותפילין.
בדיקה באוצר מעלה שיש מספר קטן של מהדורות חמישה חומשי תורה וספרים אחרים - כמעט כולם בני דורנו - שיש בהם תיבות או מזוזה. בכל הספרים נזכר נוסח זו בפשיטות, בלי להזכיר שאינה נפוצה מכל וכל (בניגוד למאמר הנ"ל, הם אינם דנים בנושא מזוזה לענין נקיטת חפץ, ומצטטים לשון רש"י לצרכים אחרים...).
המקור הכי קדום לנוסח זו (עכ"פ לפי תוצאות חיפוש הנ"ל) הוא פירוש רש"י הנדפס בחומש עם תרגום אשכנזי ושני פירושים מהג"ר צבי הירש קלישר, שי"ל בוורשה בשנת 1875.
בינתיים, עיינתי בשני כתבי יד של הפירוש, וגם שם חסר ענין מזוזה.
האם יש למישהו מידע אודות נוסח זו?