מיללער כתב:ולכאורה מה שייך הכא 'ראויה לביאה' זה דין ולא מציאות דבר שמשתנה בקטנה בת ג' שנים?
עזריאל ברגר כתב:מיללער כתב:ולכאורה מה שייך הכא 'ראויה לביאה' זה דין ולא מציאות דבר שמשתנה בקטנה בת ג' שנים?
לא הבנתי שאלתך.
בגמרא בכ"מ משמע שיש שינוי בגופה בזמן זה.
עזריאל ברגר כתב:מיללער כתב:ולכאורה מה שייך הכא 'ראויה לביאה' זה דין ולא מציאות דבר שמשתנה בקטנה בת ג' שנים?
לא הבנתי שאלתך.
בגמרא בכ"מ משמע שיש שינוי בגופה בזמן זה.
מיללער כתב:ברש"י עה"ת בראשית כה, כ בד"ה בן ארבעים שנה, כותב שרבקה נולדה לאחר עקידת יצחק והמתין לה עד שתהא ראויה לביאה ג' שנים ונשאה. ע"כ
הנה במהדורת המאור ציינו שמקור דברי רש"י היא בפרקי דר"א פרק ל"ב ואולי במהדורת עוז והדר ציינו לדברי הגמ' נדה מד:
ולכאורה לא בזה ולא בזה אין מקור לדברי רש"י, המשנה בנדה ובגמ' לא איירי ברבקה רק המשנה מבארת שקטנה עד בת ג' שנים אין לה ביאה ובגמ'.מבואר שזה הלכה למשה מסיני. ובפרקי דר"א שם כ' שהג' שנים שהמתין יצחק היה בשביל אבל אמו שרה, וא"כ קשה מנ"ל לרש"י שהמתין לה משום שאינה ראויה לביאה, ולכאורה מה שייך הכא 'ראויה לביאה' זה דין ולא מציאות דבר שמשתנה בקטנה בת ג' שנים?
מיללער כתב:דברים של טעם הרב המתון, האם יש לזה מקור בהלכה שלא לישא אשה קטנה פחותה מבת ג' שנים משום שאינה ראויה לביאה?
זקן ששכח כתב:מיללער כתב:דברים של טעם הרב המתון, האם יש לזה מקור בהלכה שלא לישא אשה קטנה פחותה מבת ג' שנים משום שאינה ראויה לביאה?
ראה רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא יח: 'ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד'. ויל"ע.
מיללער כתב:דברים של טעם הרב המתון, האם יש לזה מקור בהלכה שלא לישא אשה קטנה פחותה מבת ג' שנים משום שאינה ראויה לביאה?
זקן ששכח כתב:מיללער כתב:דברים של טעם הרב המתון, האם יש לזה מקור בהלכה שלא לישא אשה קטנה פחותה מבת ג' שנים משום שאינה ראויה לביאה?
ראה רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא יח: 'ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד'. ויל"ע.
מתון כתב:זקן ששכח כתב:מיללער כתב:דברים של טעם הרב המתון, האם יש לזה מקור בהלכה שלא לישא אשה קטנה פחותה מבת ג' שנים משום שאינה ראויה לביאה?
ראה רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא יח: 'ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד'. ויל"ע.
ראה בדברי מהרש"ג שהבאתי בתגובה הקודמת שיישב דעת הרמב"ם ואף רצה להגיה "שאינה ראויה לביאה".
עזריאל ברגר כתב:מיללער כתב:דברים של טעם הרב המתון, האם יש לזה מקור בהלכה שלא לישא אשה קטנה פחותה מבת ג' שנים משום שאינה ראויה לביאה?
יש משנה או ברייתא מפורשת שלא תופסים הנישואין עד לגיל זה.
מיללער כתב:עזריאל ברגר כתב:מיללער כתב:דברים של טעם הרב המתון, האם יש לזה מקור בהלכה שלא לישא אשה קטנה פחותה מבת ג' שנים משום שאינה ראויה לביאה?
יש משנה או ברייתא מפורשת שלא תופסים הנישואין עד לגיל זה.
קידושין תופסין בקטנה בת יום א' (ע"י קידושי אביה), יש משנה מפורשת בנדה שהבאנו לעיל שאין באיה נחשבת לביאה עד שתהא ג' שנים ויום א' ונפק"מ לענין יבום, לחייב עלה סקילה ועוד, וכמו שכתבתי הזמן של ג' שנים היא הלכה למשה מסיני וכמו כל השיעורין של גדלות וכדו'
למעשה למדנו מדברי רש"י (לכאורה) וכן משמע מדברי הרמב"ם עפ"י הבנת המהרש"ג שהובא לעיל ע"י הרב המתון, שעל אף שקטנה אינה ראויה לילד עד שתגיע לימי נערות (י"א שנה) אין איסור לבוא על קטנה כיון שבא עליה כדרך כל אדם, אבל בקטנה פחותה מבת ג' מיקרי אינה ראויה לביאה בכלל, ועובר על הושז"ל רח"ל.
ועדיין קשה למה נטה רש"י מדברי הפרקי דר"א שהמתין ג' שנים מחמת אבילות וחידש מעצמו דין של אינה ראויה לביאה שלכאורה לא מוזכר בגמ'
עזריאל ברגר כתב:א. במשנה נדה מד,ב משמע בפשטות שאין דין נישואין כשאינה ראויה לביאה (ורמזתיה לעיל).
ב. מה השייכות של שיעור ג' שנים לאבילות?! ובפרט מי שאין לו בנים מותר לו להינשא ביום השלושים לקבורת אמו...
מיללער כתב:עזריאל ברגר כתב:א. במשנה נדה מד,ב משמע בפשטות שאין דין נישואין כשאינה ראויה לביאה (ורמזתיה לעיל).
ב. מה השייכות של שיעור ג' שנים לאבילות?! ובפרט מי שאין לו בנים מותר לו להינשא ביום השלושים לקבורת אמו...
א. אין "דין" נישואין, איפה זה משמע, לא שמענו מעולם שקידושין אינם תופסין בקטנה פחותה מבת ג'
ב. מה השייכות? לא יודע, אבל כך אמר התנא אלוקי רבי יוסי בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ב
שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן קעב
ובההיא ענינא נתקשיתי כעת למה דמבואר בתמורה דאם עובר ירך אמו היא וולדה נרבעו. א"כ באשתו מעוברת איך רשאי לבא עליה. נימא דהיא וולדה נבעלו והוי בא על בתו. ואף דבפחותה מבת ג' לאו ביאה היא מ"מ לכאורה הוא איסור דרבנן כמו בקטן פחות מבן ט' דאסור מדרבנן.
ונלענ"ד דבפחותה מבת ג' דבלא"ה אף במותרת לו אסור לבא עליה כיון דלאו שם ביאה עליה הוי כמשחית זרעו על עצים ואבנים. עי' בנ"י פ"ק דיבמות. ושאני בת ג' אף דא"א להתעבר ותלד. מ"מ שם ביאה עלי' אבל בפחותה מבת ג' לאו שם ביאה עליה א"כ לא הוצרכו חז"ל לאסור מדין ערוה. ומש"ה במעוברת דליכא מדין חשש השחתת זרעו לא הוי אפילו איסור דרבנן משום ערוה. אביך אוהבך כנפשו. עקיבא.
בראשית כד-סד: ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל. ובמדרש אי' "נפילה ממש, ובאותה נפילה איבדה בתוליה. הרהרה שראתה בעלה ולפיכך נפלה". ובילקו"ש אי' עוד "ותפול מעל הגמל לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע נזדעזעה ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים מיד אמר הקב"ה לגבריאל רד ושמור את הדם שלא יסריח ולא יהיה בו מום בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים חשדה מאליעזר אמר לה בתולותיך היכן הן אמרה לו כשנפלתי מן הגמל נעשיתי מוכת עץ אמר לה שקר את מדברת אלא אליעזר פגע בך ונשבעה לו שלא נגע בה הלכו ומצאו העץ צבוע דם מיד ידע יצחק שהיא טהורה אמר הקב"ה מה אעשה לעבד הזה שהיה חשוד אמר למלאכי השרת הכניסוהו חי בגן עדן הוא אליעזר בן נמרוד". (והובא כעין זה בדעת זקנים והדר זקנים ופי' רח"פ). אמנם בפרדר"א פט"ז מבו' ל"כ אלא דלא נשאה יצחק עד שהראה בתוליה שהוציא באצבע, עי"ש. (ז"ל "אמר אברהם ליצחק בנו העבד הזה חשד על כל עריות שבתורה, העבד הזה מרמה בו, שנ' כנען בידו מאזני מרמה, ראה שמא נגע בצנור, תביא הנערה האהלה ותוציא בתוליה באצבע אם טהורה בבתוליה הרי היא ראויה לך לאשה ממעי אמה, והוציא את בתוליה באצבע והראם לאברהם אביו ואחר כך לקחה לאשה, שנ' ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, וינחם יצחק אחרי אמו שהיו מעשה רבקה דומין למעשה שרה, וכך היו ישראל נהוגין להוציא את בתולי הנערה, שנ' ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו"). ובפי' רח"פ פ' אחרי מות כ' "וכסהו בעפר. לכך זכו חיות ועופות לכסות דמיהן לפי שבשעה שנפלה רבקה מן הגמל נשרו בתוליה ובאו החיות והעופות ושמרום וכשבא יצחק אל רבקה ולא מצא לה בתולים וחשד את אליעזר ואמר לו כן תהיה בג"ע שלא נגעת בה וענה אמן ומשם זכה להיות חי בג"ע והוליך אליעזר את יצחק אל המקום אשר נפלה שם רבקה ולא היכירוה עד שראו העופות מקובצים ומסוככים בכנפיהם על הדם כי ההיא דרבה בר נחמני והחיות שמרוהו". וכן הובא ברוקח בהקד' להל' ברכות ובארחו"ח דין כיסוי הדם ובכל בו סי' קח. וע"ע בדרשות ר"י אבן שועיב כאן, ובמשך חכמה. (ולפמש"כ התוס' ביבמות סא, ב דרבקה היתה בת יד לכאו' כלל ל"ש טענת בתולים. ולפמש"כ ההפלאה ריש כתובות דהיתה פחותה מבת ג' ג"כ ק' דל"ש טענת בתולים דבלא"ה בתוליה חוזרים). ובקול אליהו כ' "וי"ל דזאת היא מרומז בפסוק 'את כל הדברים אשר עשה' כי הוא ר"ת א'ל ת'תמה כ'י ל'א ה'יה ד'ם ב'תולים ר'אתה י'רדה מ'יד א'בדה ש'ם ר'אה ע'ופות ש'ומרים ה'דם".
מקרא מלא דיבר הכתוב: וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ, וְהַנַּעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד. הרי שרבקה כבר הגיעה לפרקהּ בשעה ההיא, והיתה ראויה ללדת אף על פי שהיתה אך בת שלש שנים.נוטר הכרמים כתב:נישואי יצחק את רבקה בעודה קטנה
וְאִם תֹּאמַר, יִצְחָק נַמֵּי לֹא שָׁהָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר, לְפִי מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ שֶׁלֹּא הָיְתָה רִבְקָה אֶלָּא בַּת שָׁלשׁ כְּשֶׁנְּשָׂאָהּ, וְעַד שֶׁהָיְתָה בַּת י"ב לֹא הָיְתָה רְאוּיָה לְהוֹלִיד. וְיֵשׁ לוֹמַר, דְּמִדְרָשִׁים חֲלוּקִין, כִּדְפָרֵישִׁית לְעֵיל. וְעוֹד, דְּמוֹכַח בְּפֶרֶק בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ רְאוּיִין לְהוֹלִיד הַרְבֵּה קֹדֶם הַזְּמַן הַזֶּה.
נוטר הכרמים כתב:מצויין אצלי לדברי התוס' ביבמות סא, ב ד"ה וכן הוא אומר.
אתמהה.וְהַנַּעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד.
וַתָּרָץ הַנַּעֲרָה וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ.
תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָה אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר.
נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ.
א. היתכן לומר כן, שנשאה יצחק בלא קידושין?!אוהב עמו כתב:א. במלא הרועים תי' די"ל שבאמת רבקה לא הייתה מקודשת, שקטנה הייתה ואביה לא קיבל בה קידושין שהרי מיאן בקידושין ולכך מת בלילה.
ב. בפר' חיי שרה כתיב ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך. ופי' רשב"ם ואעפ"י שמנהג הוא כמו ששנינו נותנין לבתולה שנים עשר חדש לפרנס את עצמה, ותאמר רבקה אלך איני חוששת להתעכב בשביל תכשיטי עצמי.
ג. אם רבקה הייתה בת י"ד באותו הפרק, הרי קיי"ל שבוגרת שעברו עליה שנים עשר חודש בבגרות ונתקדשה נותנין לה שלשים יום כאלמנה, וא"כ אמאי הביא הרשב"ם גבי רבקה את מנהג המתנת י"ב חודש?
ד. גירסת הילקוט היא שאין משיאין את הקטנה, וכ"ה ברש"י על הרי"ף ר"פ האיש מקדש שאסור לאדם לקדש את בתו קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה וסמך לדבר דכתיב נקרא לנערה ונשאלה את פיה.
ביקורת תהיה כתב:א.[/b] היתכן לומר כן, שנשאה יצחק בלא קידושין?!
ב. רש"י בפסוק נה מביא אף הוא את המשנה 'נותנין לבתולה שנים עשר חדש לפרנס את עצמה'.
ג. רשב"ם אזיל בשיטת תנא דברייתא בפרק הבא על יבמתו, דרבקה לא היתה לא קטנה ולא בוגרת כי אם נערה.
ד. בגמרא אמרו שאסור לאדם לקדש את בתו אלא לדעתה, ולפיכך אסור לאב לקדש את בתו הקטנה כלל, ולא את בתו הנערה אלא מרצונה. ועל כך מביא המפרש ברי"ף סמך מרבקה ששאלו את פיה. הרי שלדעתו, אדרבה, רבקה היתה גדולה.
קיים בנו מקרא שכתוב: 'שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו, וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב';אוהב עמו כתב:נחלקו הראשונים ומצינו ד' שיטות האם היה קידושין או נישואין או שניהם או הבאה בעלמא, ובמקו"א הארכתי בזה.
מיללער כתב:ברש"י עה"ת בראשית כה, כ בד"ה בן ארבעים שנה, כותב שרבקה נולדה לאחר עקידת יצחק והמתין לה עד שתהא ראויה לביאה ג' שנים ונשאה. ע"כ ...
וא"כ קשה מנ"ל לרש"י שהמתין לה משום שאינה ראויה לביאה, ולכאורה מה שייך הכא 'ראויה לביאה' זה דין ולא מציאות דבר שמשתנה בקטנה בת ג' שנים?
שיף כתב:כד' רש"י כ"ה להדיא במדרש אגדה כאן.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 23 אורחים