מראהו של הרב"צ יחודי מאד ובלתי ניתן להסתפק בו. בתמונה ההיא לא מצאתי אותו.
בגנזי אהבת שלום ישנם כתבי יד רבים של הרב"צ. אבל זכרונות שטרם פורסמו אין בידם.
רצ"ב כמה שורות שנכתבו עליו בתחילת אחד מכתביו שפורסמו במן הגנזים
מבוא
מבני ציון המצוינים היה הגאון רבי בן ציון קואינקה זצ"ל, ונועם חן של חכמי הספרדים בני ירושלים משוך עליו. כתרים הרבה נקשרו לראשו: ראב"ד מקודש בעיה"ק ירושלים, רב ק"ק חברון וריש מתיבתא תפארת ירושלים, היא הישיבה אשר מבין כותליה יצאו רוב ככל רישי מתא מרבני ק"ק הספרדים. אכן בכל מקום אשר דבר מלכי רבנן מגיע, יצא שמו הטוב של הרב"צ, בזכות בטאונו 'המאסף', אשר שני עשיריות בשנים היה תל שכל פיות פונים אליו בדבר הלכה, מאסף לכל המחנות, ממזרח וממערב, ספרדים כאשכנזים. בו נדרשו ונחקרו כל השאלות המתחדשות, וע"י פלפול חכמים ומורים נתחוורו ונתבהרו עד שיצא דינם. והרב"צ מנהיג קבוץ חכמים אדיר זה במקל נועם, בתבונה ובדעת. אם בהערותיו הקולעות אשר באו בשולי דברי הכותבים, ולרוב בעילום שמו, ואם במאמרים מקוריים משל עצמו.
רב"צ נולד בירושלים ביום כ"א ניסן תרכ"ז, בן יחיד לאביו רבי אברהם ז"ל ולאמו מרת דונה ע"ה. חוטר מגזע רבנים ופרנסי ציבור משאלוניקי שבמלכות יוון. עוד מילדותו השאילוהו הוריו הצדקניים לה', ושכרו עבורו מלמדים מובהקים מטובי חכמי ירושלים, רבי מרדכי ישראל שיריזלי, רבי מנחם בכר יצחק ורבי וידאל ב"ר חנוך אנג'יל, שהטביעו את חותמם בו. עד מהרה יצא שמו לתהלה בקרב לומדי ושוחרי התורה כגאון מופלג ומפולפל בכל חלקי התורה. בשנת תרנ"ו נתמנה ע"י מנהלי ועד עדת הספרדים בירושלים, לעמוד בראש הישיבה הקדושה תפארת ירושלים, ומני אז עלתה מדרגת הישיבה למעלה למעלה, ואל שורות תלמידיה הצטרפו ממובחרי בני ציון וירושלים. בין תלמידיו המובהקים נמנו: רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל ששימש כ'ראשון לציון' ורבה של ארץ ישראל, רבי בן ציון פיזאנטי, רבי חנניה גבריאל, רבי בנימין הלוי ואחיו רבי יוסף מרדכי הלוי.
באותה שנה החל להוציא לפועל את חזון מפעלו התורני קובץ 'המאסף', שבמשך עשרים שנות קיומו נתחבב מאוד בקרב כל חכמי התורה בארץ ובעולם, ספרדים ואשכנזים, והיה כלי ביטוי מרכזי לחכמים וצורבים. באותם שנים כיהן בדיינות בבית הדין הספרדי בירושלים אצל הראב"ד הגאון רבי חיים נסים ברוך זצ"ל.
בשל הופעתו המרשימה ונועם דבריו יצא מטעם מוסדות התורה והחסד לשליחות מצוה לקהילות ישראל בעולם לטובת ישיבת המקובלים 'בית אל', כוללות הספרדים בחברון, ועוד. כשביקר בבבל לטובת בטאונו 'המאסף' הוצעה לו שם משרת הרב הראשי לבגדאד, אולם בשל ענוותנותו המופלגת סירב להצעה. כשהתוודע עם ריש גלותא דבבל רבינו יוסף חיים זלה"ה העריצו וחיבבו מאוד והיה קם לכבודו מלא קומתו.
אחר מלחמת העולם הראשונה כשנוסדה הרבנות הראשית לארץ ישראל נבחר כחבר בה ושימש כראב"ד מקודש לעדת הספרדים בירושלים. אחרי פרעות תרפ"ט בחרה בו קהילת חברון לכהן כרבה של חברון עיר האבות. את חייו המלאים והגדושים סיים הרב"צ ביום ט"ז מרחשון תרצ"ז. בירושלים נולד, בירושלים נתגדל, מירושלים זרח אורו המבהיק, ובין רגביה הקדושים נטמן.
מחידושיו נדפסו בקובץ המאסף בשם "זכרון לאברהם" (לע"נ אביו); "הושיע ציון" על התורה; "תפארת ציון" מערכות בהלכה ע"ס א-ב; ועוד לו בכתובים פירוש רחב על ששה סדרי משנה ודרשות שונות ועוד. מזכרונותיו נדפסו בירושלים תרצ"ח, 'הזכרונות והתולדות', ובהם חומר עשיר לתולדות העיר מוסדותיה וחכמיה.
אגב, בעבר כתב לי ר' יהושע מונדשיין, על רב אחד (אולי ר' חיים נאה) שבא לנחם את הרב"צ שישב שבעה על מות מי מקרוביו. וכשיצא לדרכו קמו כל נשות הרב"צ לברכו. אני כתבתי לו שהסיפור מופרך ומשולל כל יסוד, ואין בכל רבני ירושלים מי שהיה נשוי ליותר מאשה אחת. אבל הוא לעומתי טען שהמקור של הסיפור רציני. ועדין אני בטוח בצדקתי.