תרומת איברים מאדם מת

[חוקר ודורש]

ישנם הרבה פוסקים שמתירים לקיחת איבר מאדם שמת מוות מוחי
באופן שהוא מת לכל הדעות.כאשר הוא עצמו בחייו ציווה על כך
וכאשר ישנו פיקוח נפש לפנינו.[ וראה א.שטיינברג אינצקלופדיה רפואית
עמוד 118.]
והשאלה האם הורים יכולים יש בכוחם לתת איבר בניהם .הרי אין
להם בעלות עליו.

[ישנו]

א. אין אדם שמת לכל הדעות. ויכול לתרום איברים. לפי הדעות שמוות תלוי בלב לא משכחת לה כלל תרומת איברים, כי אחר שפוסק הלב כבר אין מה לתרום, כל מה שמועילה תרומת איברים היא רק משום שהאדם עדיין חי באופן כלשהו, דהיינו שאבריו עדיין פועלים אפי' שגזע המוח מת. לדעות שלא נחשב כמיתה לא משכחת לה שייתרמו אבריו אחר מותו.
ולעניין בעלות על הבן, אפשר שהוא כמו במשפט שלמה, שיש לאמא בעלות על בנה להחזיק אותו בידיה ולגדלו, וה"נ יל"ד אחר מותו.
אך כ"ז מהני רק על בן קטן (יל"ד עד איזה גיל) ולא על מבוגר.
ובאופן כללי חזי' ממשפט שלמה שאע"פ שאין בתורה בעלות על בן מ"מ מסברא פשוטה אמא בעלים על בן כה"ג, וממילא יל"ד אף לשאר מקומות לפי העניין איך תתקיים הבעלות.

[בור ריק]

באג"מ יו"ד ח"ב קע"ד דן אי יש מצוה ליתן אבר ממתו להציל נפש. וע"ש חי' גדול דאע"ג דחייב להוציא כל ממונו להצלת נפשות מ"מ ליתן מתו נחשב יותר מכל ממונו כדחזינן מהא דהתירו להציל מתו מפני הדליקה שלא יבא לכבות ולא התירו להציל כל ממונו מה"ט אלמא בהיל יותר על מתו א"כ נחשב יותר מכל ממונו ואינו חייב ליתן שלא לעבור על לאו דלא תעמוד על דם רעך ע"ש

[לעומקו של דבר]

א. אין אדם שמת לכל הדעות. ויכול לתרום איברים. לפי הדעות שמוות תלוי בלב לא משכחת לה כלל תרומת איברים, כי אחר שפוסק הלב כבר אין מה לתרום, כל מה שמועילה תרומת איברים היא רק משום שהאדם עדיין חי באופן כלשהו, דהיינו שאבריו עדיין פועלים אפי' שגזע המוח מת. לדעות שלא נחשב כמיתה לא משכחת לה שייתרמו אבריו אחר מותו.

לרופאים והמומחים דמתא, האם אתם מסכימים עם הקביעה הזו? שאחרי שהלב פסק אין כבר מה לעשות עם שום איבר?

[שש ושמח]

באג"מ יו"ד ח"ב קע"ד דן אי יש מצוה ליתן אבר ממתו להציל נפש. וע"ש חי' גדול דאע"ג דחייב להוציא כל ממונו להצלת נפשות מ"מ ליתן מתו נחשב יותר מכל ממונו כדחזינן מהא דהתירו להציל מתו מפני הדליקה שלא יבא לכבות ולא התירו להציל כל ממונו מה"ט אלמא בהיל יותר על מתו א"כ נחשב יותר מכל ממונו ואינו חייב ליתן שלא לעבור על לאו דלא תעמוד על דם רעך ע"ש

למה הנושא הוא צערם של יורשי הנפטר? הם ירשו את גופתו? [והאם לדעתו מתחשבים בצער של כל הקרובים או רק של היורשים?].

[אולי יש לדון מצד אחר, שכיון שיש כאן ביזוי כלפי המת והמת אינו חייב במצוות לא שייך לנוולו לצורך מצוות הצלת נפשות].

[יאיר1]

דבר מוסכם שאת האיברים החיוניים כגון לב אי אפשר להשתיל אם לא יוציאו מאדם לפני שימות לגמרי.
מי הם המתירים תרומת איברים לפני מיתת הלב?
חידושו של האג"מ הוא מעניין.
אך נשאל שאלה אחרת. אולי אדם לא צריך לתת את מתו שיוציאו ממנו אבר, ובא נאמר שמי שמוטל עליו לקוברו הוא מי שנחשב כמתו.
אך האם אין חיוב לבית דין וממילא לרופאים לקחת בלי רשות, והרי זו הצלת נפשות.
כלומר גם אם אני לא צריך להוציא כל ממוני, אבל הרי לא חשיב כדיני ממונות, שאין אחד יכול לקחת כספו של השני, והרי המת עצמו אינו בבעלות אלא באחריות, אז למה שלא ייקחו.
אני הייתי סבור שאם היה מותר אז היו חייבים.
לגבי תרומת קרנית ואיברים שאפשר לקחת לאחר מיתתו, אך אינם מצילים חיים זה כבר סוגיא נוספת.

[מעט דבש]

מוות מוחי - מסקנות הגרשז''א.PDF

(531.35 KiB) הורד 215 פעמים

מוות מוחי.PDF

(97.1 KiB) הורד 223 פעמים

מוות מוחי2.PDF

(153.47 KiB) הורד 199 פעמים