העיר ביתר הקדומה בארץ ישראל או בחו"ל?

[ספרא דדיינא]

ב"ה
כולנו יודעים שהעיר ביתר הקדומה היתה בארץ ישראל כמובא במקורות רבים. אולם, במסכת חלה פרק ד' משנה י' מובא: ניתאי איש תקוע הביא חלות מביתר, ולא קיבלו ממנו. ומפרש הרע"ב על אתר: מביתר - שם מקום בחו"ל
האם מישהו יודע מה ההסבר לכך? אולי מדובר בביתר אחרת מזו הידועה?
אשמח לשמוע את דעת הצורבים ותלמידי החכמים שליט"א בנידון

[אוצר החכמה]

מה שראיתי הוא שאומרים שהיתה עיר בשם תקוע בגליל וביתר ליד צידון ולזה הכוונה לשיטת הרע"ב.

[לייטנר]

המאפייה שבביתר / יואל יעקובי
מכון התורה והארץ
"נתאי איש תקוע הביא חלות מביתר ולא קיבלו ממנו"

(חלה ד,י).

עיקר שעוזר לטפל

המקומות המוזכרים במשנה זו מוכרים לנו לכאורה היטב: מדובר על יישובים בנחלת יהודה שמדרום לירושלים. הראשון הוא מבצרו הגדול האחרון של בר כוכבא שחרב בתשעה באב וסימל יותר מכל את כישלון המרד, באזור בית לחם, והשני הוא תקוע, עירו של הנביא עמוס, במזרח גוש עציון של ימינו. אולם הנה לנו מקרה אופייני (ולא נדיר) שבו גם מי שמעוניין בטפל חייב לאכול קודם את העיקר, כלומר: גם מי שמעוניין רק בהיבט הגיאוגרפי של המשנה, מחויב להבין את הצד ההלכתי – ה'דברי אלוקים חיים', שסוף סוף עבורם נוצרה המשנה.

מכך שהמשנה מוצאת לנכון להדגיש שהחלות אותן לא הסכימו הכהנים לקבל הגיעו מביתר, אנו למדים שהבעיה הייתה לא בחלות או בניתאי שהיו טמאים (שהרי חלה טמאה, כמו תרומה טמאה, אינה נאכלת) אלא במקום ממנו הגיעו. ההלכה אומרת שאין מביאים תרומה מחוצה-לארץ לארץ (שביעית ו,ו). מכיוון שהחלה שהופרשה מן העיסה דינה כתרומה, הרי שגם חלה אסור להביא מחו"ל לארץ. ביתר, ששמה השתמר בכפר בתיר של היום, שכנה קילומטרים ספורים דרומית לירושלים – ארץ ישראל למהדרין! לכן שומא עלינו לחפש ביתר אחרת.

ביתר שבדרום לבנון

אם ניזכר בדברים שכתבנו בעבר על תקוע הגלילית, נבין שעלינו לחפש באזור הזה, שממנו הגיע ניתאי מביא החלות, שהייתה לו, אולי, מאפייה בביתר. תקוע עצמה, עיר בנחלת שבט אשר, המזוהה בחרבת שמע שמדרום למירון, היא גם כן ארץ ישראל ללא ספק, אך לא כל כך רחוק ממנה, כיום בתחומי דרום לבנון, שוכן כיום כפר בשם בתיר (נשמע מוכר...). נראה שהכפר הזה משמר גם הוא את השם ביתר (או 'בית תור' בגרסאות אחרות, מה שנותן משמעות עברית מובנת יותר לשם). אמנם הגבולות ההלכתיים אינם שווים לגבולות המדיניים, וגם ביתר זו אינה חו"ל גמור, אך עדיין, היא אינה בתחומי ארץ ישראל המקודשת ביותר לעניין מצוות התלויות בארץ, גבולות עולי בבל, אלא רק בדרגה של עולי מצרים, שגם משם אין להביא חלות לתוך התחומים המקודשים יותר, של עולי בבל.

האיסור על הבאת תרומה וחלה מחו"ל לארץ נובע מהחשש שמא הכהנים יתפתו להגיע לשם כדי לקבל את מתנותיהם ובדרך ייטמאו בטומאת ארץ העמים. טומאת ארץ העמים היא טומאה שחז"ל גזרו על ארץ העמים (וגם על תחומי ארץ ישראל שבגבול עולי מצרים!) מפני שהקבורה שם לא הייתה מסודרת דיה והיה חשש של הימצאות חלקים קטנים של עצמות מתים בעפרה (פירוש המשנה לרמב"ם אהלות ב,ג).

הערה גיאוגרפית לסיום: יש לציין כי מבחינת ההגדרה הגיאוגרפית של היום (מסלע, אקלים, חי וצומח) הגליל מסתיים בנהר הליטאני שבדרום לבנון, ולא בגבול המדיני שמתחיל על רכס הסולם במערב (ראש הנקר

[גבול ים]

יעוי' תבואות הארץ עמ' עז.

[ספרא דדיינא]

לאחר שהעליתי את השאלה, הראה לי בני שיחי' שהתוספות יו"ט על אתר מתקשה כבר בנידון.
אמנם לא הצלחתי להבין את דבריו הק' בעיון ראשוני, אך ראשית אבקש את התנצלותי על הפחז כמים טרם בדיקה בגדולי המפרשים.