גם זו לטובה כתב:יערות דבש (א,ח) מה היה הנס, הלא לא נעשה בו דבר מה שהוא מפלאות הטבע וסדרן של עולם, כי אם גברו מעוטי חשמונאים ליונים רבים, מקרה הוא זה במלכויות הלוחמים, ושכיח שמעוטים, אם הם גבורים ואבירי לבב, לא יחתו מקול מלחמה והגפת תריסין, ינצחו לרבי רכי לבב, ואין לך דור ממש שלא ימצא מלכים אשר הם במתי מעט, וכובשים למלכים שיש להם חיל רב
אבל האמת העיקר נס שהיה בחנוכה, כי בכל צרות שבאו לישראל, בצר לישראל ושבו אל ה' בכל לב, ויצעקו אל ה' וירחם עליהם ויושיעם, אבל בגלות אנטיוכוס ימ"ש, גלו ישראל בעון הפריצים ומלשינים וכדומה, והם פקרו ולא שבו אל ה' כלל, ועיין בספורי יוסף בן גוריון כמה רעות עשו ישראל אז, והם היו סיבה לביאת יונים לארץ ישראל, והם לא שבו ועמדו במרדם כנודע, ועדת חסידים אשר היו עם מתתיהו ובניו, הם לא היו מעולם בעדת החטאים: ואם כן אין זה מגדר להושיע לישראל, רק ה' חס על עמו והושיעם אפילו בלי תשובה כלל, וזהו הנס שהוא כנגד חק אלהים עכ"ל
עושה חדשות כתב:מענין לענין,
ז"ל הר"מ באיגרת השמד:...וידוע הוא מה שקרה על ישראל בימי נבוכדנאצר הרשע, ושכל מי שהיה בבבל סגד לצלם, מלבד חנניה מישאל ועזריה, כמו שאמר האל יתברך עליהם (ישעיה כ"ט כ"ב): "לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו", ואולי החרש והמסגר היו בכלל מי שסגד אם היו אז בבבל, ואולם לא ראינו מעולם מי שקראם לא רשעים ולא גוים ולא פסולי עדות, ולא חשב ה' יתברך עליהם עון עובדי עבודה זרה מפני שהיו אנוסים, וכך אמרו עליהם השלום (מגילה י"ב א'): הם עשו לפנים - אף אני אעשה עמהם לפנים בימי המן! ואולם האיש ההוא אין ספק שהוא ירא האל "הוי רב את יוצרו חרש את חרשי אדמה היאמר חמר ליוצרו מה תעשה" (ישעיה מ"ה ט'). וידוע הוא כמו כן מה שקרה לישראל במלכות יון הרשעה מגזרת קשות ורעות, ומכללן היה שלא יסגור אדם את פתח ביתו, כדי שלא יתיחד להתעסק בשום מצוה, ועם כל זה לא קראום חכמינו זכרונם לברכה לא גוים ולא רשעים אלא צדיקים גמורים, והתחננו בעדם, והוסיפו בימי חנוכה "על הנסים" עד "ורשעים ביד צדיקים"...
ידוע מה שהק' למה קבעו חג מיוחד על ניסי החנוכה, ולא קבעו על נס דסנחריב וכו'. ובאמת יש לשאול טפי, מה לימדנו מעשה דחנוכה שלא ידענו עד אליו. הרי בוגרי יציאת מצרים אנחנו, ראינו בעינינו ניסים מופלאים פי כמה, מעשרת המכות דרך קרי"ס ועד ניסי המדבר. א"כ מה מתווסף לנו בכך שהחשמונאים ניצחו את היוונים.
ויתכן שאי"ז קו' כלל, גם אם לא התווסף, מ"מ ראוי להודות ולהלל על כל נס שקרה. וכמו שאדם מברך הגומל וכו', גם אם זה לא הוסיף לו ידיעה בגדלות ה'. אמנם אז תיקשי מנס דסנחריב וכד'.
ונראה פשוט, אמנם ידענו שהקב"ה גדול, יכול להפוך מים לדם ולקרוע את הים, אבל לא ידענו שאנחנו גדולים. ז"א בחנוכה אנחנו לומדים את הכח של עם ישראל לנצח במלחמתו בעד דתו, רבים ביד מעטים טמאים ביד טהורים. כמובן הכל מן שמיא רבת את ריבם וכו', אבל ה' לא היכה את מחנה היוונים בלילה, אלא מסר את הגיבורים ביד החלשים. זה הלימוד הנרצה בחנוכה, שהוא תוספת גדולה על הלימוד מחג הפסח ושאר הניסים. החלש יאמר גיבור אני.
עושה חדשות כתב: על השאילה מה היה הנס הרי וכו', חשבתי להוסיף כאן נקודה בזוית אחרת. העתק הרשום אצלי:ידוע מה שהק' למה קבעו חג מיוחד על ניסי החנוכה, ולא קבעו על נס דסנחריב וכו'. ובאמת יש לשאול טפי, מה לימדנו מעשה דחנוכה שלא ידענו עד אליו. הרי בוגרי יציאת מצרים אנחנו, ראינו בעינינו ניסים מופלאים פי כמה, מעשרת המכות דרך קרי"ס ועד ניסי המדבר. א"כ מה מתווסף לנו בכך שהחשמונאים ניצחו את היוונים.
ויתכן שאי"ז קו' כלל, גם אם לא התווסף, מ"מ ראוי להודות ולהלל על כל נס שקרה. וכמו שאדם מברך הגומל וכו', גם אם זה לא הוסיף לו ידיעה בגדלות ה'. אמנם אז תיקשי מנס דסנחריב וכד'.
ונראה פשוט, אמנם ידענו שהקב"ה גדול, יכול להפוך מים לדם ולקרוע את הים, אבל לא ידענו שאנחנו גדולים. ז"א בחנוכה אנחנו לומדים את הכח של עם ישראל לנצח במלחמתו בעד דתו, רבים ביד מעטים טמאים ביד טהורים. כמובן הכל מן שמיא רבת את ריבם וכו', אבל ה' לא היכה את מחנה היוונים בלילה, אלא מסר את הגיבורים ביד החלשים. זה הלימוד הנרצה בחנוכה, שהוא תוספת גדולה על הלימוד מחג הפסח ושאר הניסים. החלש יאמר גיבור אני.
מוצא חן בעיניכם?
עושה חדשות כתב:באמת צ"ע ד' הר"מ, מנ"ל שהלוחמים מעיקרא חטאו. ואולי ס"ל שבעצם מה שלא יצאו למלחמה מיד בתחילה כבר יש חיסרון. ועצ"ע הרי שבו בתשובה.
איך שלא יהיה, כ"ז מהווה נקודת פתיחה לדברי הח"ח המפו', מה היה צריך לעשות עם הגזירות ברוסיה. לצאת למלחמה, למסור נפש, וכן הלאה. מה שעשו לכאו' ודאי הסתיים בכישלון מוחץ, מיליוני יהודים מנותקים רח"ל. גם אם נאמר שלא היה אפשר לצאת למלחמה כשהסיכוי הטבעי לא קיים בכלל, מ"מ שמא היה צריך למסור נפש לגמרי, ותל"מ, גם אם זה היה נגמר במוות של כולם.
===
על השאילה מה היה הנס הרי וכו', חשבתי להוסיף כאן נקודה בזוית אחרת. העתק הרשום אצלי:ידוע מה שהק' למה קבעו חג מיוחד על ניסי החנוכה, ולא קבעו על נס דסנחריב וכו'. ובאמת יש לשאול טפי, מה לימדנו מעשה דחנוכה שלא ידענו עד אליו. הרי בוגרי יציאת מצרים אנחנו, ראינו בעינינו ניסים מופלאים פי כמה, מעשרת המכות דרך קרי"ס ועד ניסי המדבר. א"כ מה מתווסף לנו בכך שהחשמונאים ניצחו את היוונים.
ויתכן שאי"ז קו' כלל, גם אם לא התווסף, מ"מ ראוי להודות ולהלל על כל נס שקרה. וכמו שאדם מברך הגומל וכו', גם אם זה לא הוסיף לו ידיעה בגדלות ה'. אמנם אז תיקשי מנס דסנחריב וכד'.
ונראה פשוט, אמנם ידענו שהקב"ה גדול, יכול להפוך מים לדם ולקרוע את הים, אבל לא ידענו שאנחנו גדולים. ז"א בחנוכה אנחנו לומדים את הכח של עם ישראל לנצח במלחמתו בעד דתו, רבים ביד מעטים טמאים ביד טהורים. כמובן הכל מן שמיא רבת את ריבם וכו', אבל ה' לא היכה את מחנה היוונים בלילה, אלא מסר את הגיבורים ביד החלשים. זה הלימוד הנרצה בחנוכה, שהוא תוספת גדולה על הלימוד מחג הפסח ושאר הניסים. החלש יאמר גיבור אני.
מוצא חן בעיניכם?
גם זו לטובה כתב:יערות דבש (א,ח) מה היה הנס, הלא לא נעשה בו דבר מה שהוא מפלאות הטבע וסדרן של עולם, כי אם גברו מעוטי חשמונאים ליונים רבים, מקרה הוא זה במלכויות הלוחמים, ושכיח שמעוטים, אם הם גבורים ואבירי לבב, לא יחתו מקול מלחמה והגפת תריסין, ינצחו לרבי רכי לבב, ואין לך דור ממש שלא ימצא מלכים אשר הם במתי מעט, וכובשים למלכים שיש להם חיל רב
אבל האמת העיקר נס שהיה בחנוכה, כי בכל צרות שבאו לישראל, בצר לישראל ושבו אל ה' בכל לב, ויצעקו אל ה' וירחם עליהם ויושיעם, אבל בגלות אנטיוכוס ימ"ש, גלו ישראל בעון הפריצים ומלשינים וכדומה, והם פקרו ולא שבו אל ה' כלל, ועיין בספורי יוסף בן גוריון כמה רעות עשו ישראל אז, והם היו סיבה לביאת יונים לארץ ישראל, והם לא שבו ועמדו במרדם כנודע, ועדת חסידים אשר היו עם מתתיהו ובניו, הם לא היו מעולם בעדת החטאים: ואם כן אין זה מגדר להושיע לישראל, רק ה' חס על עמו והושיעם אפילו בלי תשובה כלל, וזהו הנס שהוא כנגד חק אלהים עכ"ל
וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב.
.והן היום בנס דחנוכה הנה התנבא דוד עליהם [תהלים קלב טז] וכהניה אלביש ישע (כהניה משבט לוי) אלביש ישע שהישועה באת על ידן, וחסידיה (משבט יששכר תלמידי חכמים כי לא עם הארץ חסיד [אבות פ"ב מ"ה], ותמצא ביוסיפון אשר העם אשר היו עם החשמונאים קרא אותן בכל מקום עדת החסידים, וכן הגוים והמוסרים קראו אותן עדת החסידים) רנן ירננו
כי בכל הצרות שבאו לישראל בצר לישראל ושבו אל ה' בכל לב, ויצעקו אל ה' וירחם עליהם ויושיעם, אבל בגלות אנטיוכוס ימ"ש, גלו ישראל בעון הפריצים ומלשינים וכדומה, והם פקרו ולא שבו אל ה' כלל, ועיין בסיפורי יוסף בן גוריון כמה רעות עשו ישראל אז, והם היו סיבה לביאת יונים לארץ ישראל, והם לא שבו ועמדו במרדם כנודע, ועדת חסידים אשר היו עם מתתיהו ובניו, הם לא היו מעולם בעדת החטאים.
ובודאי שאין זה עולה בקנה אחד עם דברי היערות דבש.ורשעים ביד צדיקים שנפלו הרשעים ביד שעשו [נ"א עושי] תשובה,
וכ"כ בפי' רבינו יהודה בר יקר (פי' התפילות עמ' נד), שצדיקים היא המעלה העליונה, והמעלה השניה, חסידים והם בעלי תשובה.פרוש אלו הצדיקים שהם גדולים מכולם שלא חטאו מעולם ולא נצטרכו להיות בעלי תשובה ולקרותם חסידים... וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה. פי' אלו חסידים שיש בהם קצת יראה על העבירות שעשו, וכן אמר דוד (תהילים פו, ב) שמרה נפשי כי חסיד אני, כלומר כי בעל תשובה אני, שלא היה רשאי לקרות עצמו חסיד.
וצ"ע בברכות [ד ע"א] דפריך מי קרא נפשיה חסיד, ועוד דמשמע גבי הרי סלע לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור [פסחים ח ע"א] דחסיד עדיף מצדיק. וכן במו"ק דף י"ח ע"א שורפן חסיד, קוברן צדיק. ואפשר שזה טעם הרמב"ם בסוף ספר אהבה [אות יג] בנוסחתו על החסידים ברישא ואח"כ על הצדיקים.
וכדברי החת"ס דתרי מיני חסידים איתנייהו, יעויין בליקוטים שבסו"ס דגל מחנה אפרים, וז"ל,דבריו [של רש"י בסוכה הנ"ל] צע"ג בש"ס פ' הגוזל דקאמר דאשתבע בשיקרא והדר הוי חסיד, אף על גב דדחי ליה התם משום דר"י בן בבא ור"י בר אילעאי חסידים מעיקרא הוה מ"מ לאו מהאי טעמא דחינן ליה. ונראה אפילו בעל תשובה מחמת שחלאים ויסורים באים עליו נמי נקרא חסיד אח"כ, והיינו תרי מיני חסידים דקרא תהלתו בקהל חסידים מעיקרא ועליהם נאמר ישמח ישראל בעושיו כי מעיקרא הוו חסידים מתחלת עשייתם ויצירתם, ושוב מיירי מחסידים ע"י חולי ומכאוב היינו יעלזו חסידים בכבוד שכיפרה על ילדותם ירננו על משכבות מטת חולי ומכאוב ועי"ז חרב פיפיות בידם להוציא ניצוצות מהקליפה ואין להאריך.
לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם (יומא פ"ה ב). והנה כפי הענין נראה לי שיש כת חסידים קו הימין קו החכמה והחסד שלא חטאו מעולם ויש שחטאו ועשו תשובה כמו שפירש רש"י בסוכה (נ"ג א) בענין שמחת בית השואבה ונגד כת חסידים אמר לפני מי אתם מטהרין על דרך לפני מי אתם מתפללים שכתב בספר פרי עץ חיים יעוין שם, ונגד כת אחת ומי מטהר אתכם והבן.
והנה י"ל צדיק מעיקרא משמע שלא חטא, אבל חסיד הוא שורשו תוספת, כמו שכתב הקונקורדנסיוס [מאיר נתיב] בשורש חסד שפירושו תוספת, (יהיה) טוב או רע. ובעל תשובה צריך לתוספת, כי צריך סייגים וגדרים יותר מצדיק, וכן חסיד גמור עושה לפנים משורה, וזה שאמר "שמרה נפשי" כי חסיד אני כי הבריא אין צריך כל כך שמירה כמו החולה שנתרפא, ואתי שפיר הטעם, ואי"ה בספר המגיד יבואר עוד.
מילי דנזיקין. תלתא בבי דשייך בהו נזקין וגזל ומשיב אבדה ואונאה ורבית משום דלא מיקרי חסיד אלא מאן דעביד לפנים משורת הדין בין לקדש עצמו במותר לו בדברים שבינו לבין המקום בין למעבד הרחקה יתירא דלא ליגע באיסור גזל ונזקין וכיוצא בהן ואף על גב דבשאר מילי מוקים נפשיה אדין תורה וד"ס חסידא הוה.
ו.ואומר לי לבי אני יצחק המחבר כשם שאין קוברין רשע קל אצל רשע חמור כך אין קוברין צדיק אצל חסיד דצדיק היינו שמקיים את התורה כדינה שנוהג היתר בהיתר ואיסור באיסור וחסיד היינו שמקדש עצמו במותר לו וראיה לדבר מפ' אלו מגלחין גבי ההוא דעבד כר' אילעאי דעיילוהו למערתא דחסידי ולא קבלוהו למערתא דדייני קבלוהו ופירש"י דדייני ב"ד וחסידי מעלו מנייהו אלמא מערתא דצדיקי לבר והחסידי לבד דראשי ב"ד צדיקי אינון וקבלוהו לההיא דעבד כר' אילעאי משום דע"פ הלכה עשה והאי לישנא עיקר ולא ההוא לישנא דעבר אדר' אלעאי דא"כ מ"ט קבלוהו במערתא דדייני והלא צדיקי אינון. והאי דשמתיה רב יהודה משום כבוד תורה שלא נזהר משם רע וה"נ אמרי' בפ' השוכר את הפועלים גבי בריה דראב"ש אמטיוה למערתא דאבוה הוה הדרי ליה עכנא למערתא אמרי ליה עכנא עכנא פתח פיך ויכנס בן אצל אביו לא פחתה כסבורין העם לומר שזה גדול מזה יצא בת קול ואמרה לא שזה גדול מזה אלא זה היה בצער מערה וזה לא היה בצער מערה הרי משמע להדיא שאין קוברין צדיק אצל מי שידוע שזה צדיק יותר ממנו וגם משמע משם שקוברין בעל תשובה אצל מי שהוא צדיק מעיקר
חסידים הם עושי רצונו ומחמירים על עצמן אף במותר.
ועוד (תהלים פו) שמרה נפשי כי חסיד אני אף על גב דאוקמוה בגמ' ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ד' שעות ואני (שם קיט) חצות לילה אקום להודות לך ולא עוד אלא שכל מלכי מזרח ומערב וכו' ואני ידי מלוכלכות בדם שפיר ושליא כדי לטהר אשה לבעלה, מיד אזדמן ליה צפרדע ואמר ליה למה את משבח גרמך למימר חצות לילה אקום להודות לך ואנא כל ליליא לא שכיבנא לשבחא ליה ולנגנא קמיה, אמר דוד ווי לממנא דההוא צפרדע דלא ידע מאי דאנא אמינא דלא אמינא כי חסיד אני בגין דאוקמוה רבנן ולא עם הארץ חסיד, דאורייתא אתיהיבת מימינא דקודשא בריך הוא דאיהו חסד ובגין דא מאן דאתעסק באורייתא אתקרי חסיד בגין דא אמינא לקודשא בריך הוא שמרה נפשי ולא תדון לה כעובדי אלין עמי הארצות דאתמר בהו ולא עם הארץ חסיד, ואי תימא כמה עמי הארצות אינון דעבדו חסד אלא הכי אוקמוה אי זהו חסיד זה המתחסד עם קונו כגון דוד דהוה מחבר ומאי הוה מחבר אורייתא דלעילא הוה מחבר עם קודשא בריך הוא ובגין דא שמרה נפשי כי חסיד אני.
ישבעו עצי ה' ארזי לבנון... ואין לבנון אלא בית המקדש, שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון... אשר שם צפרים יקננו. אלו הלוים. חסידה ברושים ביתה... ר' יהודה בר סימון אמר אינו מדבר אלא בשבטו של לוי שנקראו חסידים, שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך.
יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ: בָּרֵ֤ךְ ה' חֵיל֔וֹ וּפֹ֥עַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה מְחַ֨ץ מָתְנַ֧יִם קָמָ֪יו וּמְשַׂנְאָ֖יו מִן־יְקוּמֽוּן.
דבר אחר ראה שעתידין חשמונאי ובניו להלחם עם היונים והתפלל עליהם לפי שהיו מועטים י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות, לכך נאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 31 אורחים