עתניאל בן קנז כתב:בזכרוני, שראיתי בדברי קדמונינו. של"ט מלאכות האסורות בשבת, הם עיקרי מלאכות שעושה האדם, בעסקו למלאכתו.
[והלימודים מהמשכן, הם למנין המלאכות, והגדרת אב ותולדה].
נשמט מזכרוני מקור הדברים. האם יש מהחברים שיוכל להחזיר לי אבדתי.
(הכוונה לרישא, הסיפא איני בטוח שזה מופיע במקור, או שזה הסבר מאוחר).
בתודה.
עיקרי מלאכות, זה נכון. החוש מעיד
א"א לו לאדם בלא פת ולבוש בית ואש וכן ללא ספרים
לימוד מהמשכן. יש בזה מחל' ראשונים עד כמה לומדים, האם כדברי הגמ' הך דהוה במשכן חשיבא, היינו רק ענין המלאכות או אף גדרי המלאכות ומטרתם (כן ס"ל לתוס' צד. אבל רש"י לא ס"ל הכי)
ועין עוד תוספתא י,יג. מכבש וסוחט מלאכה אחת. ר' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה אומר צבעים קבעו סחיטה מלאכה בפני עצמה.
וכן הובא בירושלמי ז,ב.
ובקה"ע: הצבעים שבירושלים הי' עושין סחיטה. מלאכה בפ"ע. מי שסוחט לא היה מכבס שתחלה מכבסין הבגדים במים וסוחטין אותו ואח"כ צובעין אותו ועשו לסחיטה ענין בפ"ע שלא הו"ל תולדה דמלבן ונחשבת לאב מלאכה בפ"ע. ומקשינן וניתני, לא אתינן מיתני אלא מילין דכל עלמא מודיי בהן.