בן עזאי כתב:השערה:
ב״ש למדו את הפסוק ״בשכבך ובקומך״ כפשוטו ממש היינו לא רק זמן שכיבה וקימה כדברי ב״ה אלא בשעת שכיבה ממש -היינו כשהולך לישון- ובשעת קימה ממש -היינו כשקם משנתו-, ולפי״ז לב״ש לא אמרו קריאת שמע בבית הכנסת אלא במיטתם כששכבו לישון.
נ.ב. ולפי״ז מובן היטב הפטור של חתן בלילות (וכדברי רבינו מנוח שנפטר רק בלילות ולא בימים, וכפי פשטות המשנה ש״עד מוצאי שבת״ בא להוסיף על הלילה הראשון) עד שלא עשה מעשה שהרי חיוב קריאת שמע הוא על משכבו, ואפשר דאף ב״ה מודו שעיקר חיוב קרי״ש הוא בזמן שכיבה ממש רק שסרו שאינו לעיכובא.
כל זה על דרך האפשר כל עוד אין ראיות מבוססות לדברים.
אך הערתו של ״בתבונה״ שבמשנה כתוב ״יטו״ [ולא ישכבו] סותר לכאורה את מה שכתבתי.
בן עזאי כתב:השערה:
ב״ש למדו את הפסוק ״בשכבך ובקומך״ כפשוטו ממש היינו לא רק זמן שכיבה וקימה כדברי ב״ה אלא בשעת שכיבה ממש -היינו כשהולך לישון- ובשעת קימה ממש -היינו כשקם משנתו-, ולפי״ז לב״ש לא אמרו קריאת שמע בבית הכנסת אלא במיטתם כששכבו לישון.
נ.ב. ולפי״ז מובן היטב הפטור של חתן בלילות (וכדברי רבינו מנוח שנפטר רק בלילות ולא בימים, וכפי פשטות המשנה ש״עד מוצאי שבת״ בא להוסיף על הלילה הראשון) עד שלא עשה מעשה שהרי חיוב קריאת שמע הוא על משכבו, ואפשר דאף ב״ה מודו שעיקר חיוב קרי״ש הוא בזמן שכיבה ממש רק שסרו שאינו לעיכובא.
כל זה על דרך האפשר כל עוד אין ראיות מבוססות לדברים.
אך הערתו של ״בתבונה״ שבמשנה כתוב ״יטו״ [ולא ישכבו] סותר לכאורה את מה שכתבתי.
בן עזאי כתב:שוב עיינתי ונראה שההערה מלשון המשנה ״יטו״ (ולא ישכבו) יש ליישב שסברו שרק יטו הוא לעיכובא היינו אפי׳ אם לא יקרא בשעה שהולך לישון ממש רק שיטה, [ואם היה כותב שישכב היה משמע שרק אם הולך לישון יקרא ק״ש וכפשטות משמעות שכיבה] וב״ש סברי שאף שעיקר החיוב נאמר בזמן שכיבה לישון גדר החיוב אינו אלא הטיה ולא שכיבה.
נ.ב. אולי מובן בזה יותר הסיפור עם בני ר״ג בריש פירקין שהרי לכאו׳ קשה וכי בבית המשתה (מדובר בבית משתה שבני ר״ג הלכו אליו לא מקום יושבי קרנות) לא אמרו ק״ש של ערבית מיד בצאה״כ-בזמנה? ולמה נזכרו בזה רק כשחזרו הביתה? ולדבריי מיושב.
למען הזהירות אחזור ואומר שכל דבריי אינם אלא בגדר הצעה בלבד כל עוד לא מצאתי ראיות מבוססות לדבר או מי שעמד בזה.
בן עזאי כתב:השערה:
ב״ש למדו את הפסוק ״בשכבך ובקומך״ כפשוטו ממש היינו לא רק זמן שכיבה וקימה כדברי ב״ה אלא בשעת שכיבה ממש -היינו כשהולך לישון- ובשעת קימה ממש -היינו כשקם משנתו-, ולפי״ז לב״ש לא אמרו קריאת שמע בבית הכנסת אלא במיטתם כששכבו לישון.
נ.ב. ולפי״ז מובן היטב הפטור של חתן בלילות (וכדברי רבינו מנוח שנפטר רק בלילות ולא בימים, וכפי פשטות המשנה ש״עד מוצאי שבת״ בא להוסיף על הלילה הראשון) עד שלא עשה מעשה שהרי חיוב קריאת שמע הוא על משכבו, ואפשר דאף ב״ה מודו שעיקר חיוב קרי״ש הוא בזמן שכיבה ממש רק שסרו שאינו לעיכובא.
כל זה על דרך האפשר כל עוד אין ראיות מבוססות לדברים.
אך הערתו של ״בתבונה״ שבמשנה כתוב ״יטו״ [ולא ישכבו] סותר לכאורה את מה שכתבתי.
בתבונה כתב:בן עזאי כתב:השערה:
ב״ש למדו את הפסוק ״בשכבך ובקומך״ כפשוטו ממש היינו לא רק זמן שכיבה וקימה כדברי ב״ה אלא בשעת שכיבה ממש -היינו כשהולך לישון- ובשעת קימה ממש -היינו כשקם משנתו-, ולפי״ז לב״ש לא אמרו קריאת שמע בבית הכנסת אלא במיטתם כששכבו לישון.
נ.ב. ולפי״ז מובן היטב הפטור של חתן בלילות (וכדברי רבינו מנוח שנפטר רק בלילות ולא בימים, וכפי פשטות המשנה ש״עד מוצאי שבת״ בא להוסיף על הלילה הראשון) עד שלא עשה מעשה שהרי חיוב קריאת שמע הוא על משכבו, ואפשר דאף ב״ה מודו שעיקר חיוב קרי״ש הוא בזמן שכיבה ממש רק שסרו שאינו לעיכובא.
כל זה על דרך האפשר כל עוד אין ראיות מבוססות לדברים.
אך הערתו של ״בתבונה״ שבמשנה כתוב ״יטו״ [ולא ישכבו] סותר לכאורה את מה שכתבתי.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יא עמוד א
ומעשה ברבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד, והיה רבי ישמעאל מוטה ורבי אלעזר בן עזריה זקוף. כיון שהגיע זמן קריאת שמע, הטה רבי אלעזר וזקף רבי ישמעאל.
האם רבי אלעזר הלך לישון? וכי הניעור בלילה פטור (כמעשה דהיו מסובין בבני ברק)
ומה שהביא מהירוש' למה לא מדין ק"ש על מיטתו
בברכה המשולשת כתב:יעויין תשובת רב האי גאון באוצר הגאונים לברכות על אתר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 136 אורחים