והנה לדעה שאמרו שישראל שבאותו הדור היו חייבים כליה מפני שנהנו מסעודתו של אחשורוש, דליכא למימר משום דקאכלי מאכלות אסורות איתחייבי, דהא כתיב והשתיה כדת אין אונס, והפירוש לפי דת כל אחד ואחד היה השתיה, וישראל דאסור להו יין נסך ויין של עכו"ם לא הוי משקי להו אלא מיין של ישראל, ושמשין של ישראל הוו מוזגין להון, וכן מאכלים דהוו יהבי להון לישראל היה בישול ישראל דאחשורוש לא הוי אניס להון למיכלי ולמישתי מאי דאסור להו דכתיב אין אונס ועשה כרצון איש ואיש, אבל חובא דילהון הוי כי אותו הרשע כיון בסעודתו שהזמין ישראל כדי למינקיט שפע דנחית מלעילא דלא ישפיע בשכינתא אלא בסטרא אחרא, ולכן הזמין ישראל כדי למינקיט להו לסטרא דיליה, והוא סוד הטלת זוהמא שמטילין בעו"ה בקדושה בגלות המר הזה ע"י שהם ראשונה ליניקה ומקבלים השפע על ידיהם כד"א והיו צריה לראש. .
נראה לקוח מ'ויואל משה' או מ'על הגאולה ועל התמורה'? דווקא לא.
זה ציטוט מדויק מהסה"ק 'קב הישר' , ומחיפושי בספרים אלו לא מצאתי שהרה"ק מסאטמאר 'משתמש' בזה.