הודעהעל ידי רון » ה' ינואר 26, 2017 3:05 pm
נתבקשתי להשיב על ההערה הנ"ל:
הלא עצם הרעיון אינו חדש כלל, כפי שהעירו,
ור' ישראל כבר אמר שהאדם הוא דיין על עצמו בכל רגע ורגע, אלא שיש כאן דבר מאד יסודי,
והוא הכרת האדם את עצמו.
הרי מקובלנו שקודם חטא אדם הראשון לא היה הרע חלק מהאדם רק מחוצה לו, והיו כמו שני אנשים אחד רוצה ברעתי ואחד רוצה בטובתי, ושניהם גם יחד מתחרים על ליבו של האדם.
ולאחר חטא אדם הראשון נתחדש שהאדם מרגיש שהוא רוצה לחטוא, וזה באמת גורם בלבול גדול לאדם, ואיך יראה שחשקו ברע, כאשר הוא חושק בזה, הרי אין רואה נגעי עצמו.
ומזה נמשך שקשה לאדם להבחין ברע [כמובן לא בדברים שהם איסור גמור].
וכאן נזקק האדם לעזרה ממי שאין לו נגיעות.
ובודאי שיש מקום בספקטרום הרחב של האדם לבחור בלי סוף בכל רגע ורגע, והרי גם מה שהאדם יודע שהוא רע הוא צריך כחות לברוח מהרע, ואין זה מובן מאיליו רק צריך לבחור בצד של הטוב, אלא שהוא צריך עזרה לדעת ולהבחין מהו מקור החשק והרצון בכל מיני ספיקות. האם טומאת כלים הוא דחשיבא ליה, או שנפש האדם או דזילא ליה.