הודעהעל ידי מוישי » ב' ינואר 30, 2017 10:05 am
אפשר להצביע בבירור על מגמה מסוימת העולה מריכוז כל הנקודות שמרכיבה תמונה מכוערת ועצובה. קשה לומר, אבל כיום אצל רוב רובדי הציבור, גם חלקי העבודה המעשית הנוגעת עבודת ה' הנוגעת לחיים המעשיים, אינה אלא הצגה, גוף ללא נשמה, הכל חלול, וכשהבור רק אין בו מים נחשים ועקרבים יש בו.
מתנהלת מלחמת חורמה בפגעי הטכנולוגיה, והמטרה כה כנה ונוגעת ללב, אבל לא מנסים לפתור את הבעיה, אלא רק להסיר תסמינים. נדגיש שתמיד ימצאו בעם ישראל יהודים זכים וטהורים ת"ח מופלגים עובדי ה' באמת ובשמחה, אנשים מורמים מעם שעליהם תואמים כל תיאורי החזו"א באיגרותיו, וכשנתמקד בם, עולה תמונה זוהרת וטהורה, אבל לצערנו לא כך הם פני הדברים בכלל הציבור.
אפשר לחלק את הביקורת לשני חלקים, 1. להראות איך הכל הצגה חלולה, איך הדברים נתפסים ברובד החיצוני שלהם, ללא חיבור למהות ועצם הדברים. 2. להראות שיבושים בדעות שאין חולק על שיבושם אלא שנשתרשו וכיון דעייל עייל.
1.
אצל רוב הציבור עבודת ה' מסתכמת ברובה בלימוד תורה וקיום הלכה: החלק הלימודי נעשה באופן של לימוד לשם לימוד בלא שום התבוננות במטרה והתכלית של הלימוד, נותן התורה אינו מעורב בסוג לימוד זה. והרי בזה חטאו דור חורבן הבית על עזבם את תורתי. עי' בב"ח סי' מ"ז ובמהר"ל בהקדמה לתפארת ישראל. וכתבתי ע"ז באריכות. הגישה החרדית המקובלת היא שכל אחד צריך ללמוד בכולל, רבים המובטלים ומשועממים בכוללים ועדיף היה שימצאו מה לעשות עם עצמם. ללמוד בכולל זו זכות שיש למי שמסוגל ושבאמת גדל בתורה בכולל. ולא מיועד למי שבאים למלאות את סדר יומם.
ומלבד זאת, הרי לשבת ללמוד ודאי שלא זו הצורה האותנטית של יהודי שומר מצוות. הצורה של שמירת המצוות אינה להיות שקוע בלימוד וברוחניות, זו מעלה ושיא פסגת השלמות אבל זו דרגה של ר"ש וחבריו, למה לחנך דור שלם למה שאיננו מסוגל. התכלית הנרצית היא לעבוד את ה' מתוך חיי העוה"ז. [יתכן שנושא זה שנוי במחלוקת הרמב"ם וכל הראשונים בעניין עוה"ב]. וגם אם נאמר שמכורח הנסיבות הוכרחו קברניטי הדור להנהיג כן, אבל לא בצורה הנוכחית.
כך גם החלק ההלכתי נעשה מתוך תודעת חובה בלבד במקרה הטוב, בלא שום התבוננות במטרתה של המצווה הנוכחית, בקשר שלה למצוות התורה האחרות, ובמטרת המצוות כולם. רוב העסק הלימודי סביב המצוות נעשה בבירור גדרים עיוניים בפרטי המצוות [מלבד ידיעת גדרי ההלכה]. וכמעט אין עיסוק בתכלית של הלכות דעות וחובות הלבבות. וזה צריך להיות עיסוק מקדים לעיסוק העיוני.
כך נהפכה גם התפילה לעבודת השם כלשעצמה מנותקת מהחיים הפעילים, וכל עצמה נעשתה לבקשת בקשות. ללא קשר כלשהו עם בורא עולם.
נעשה סקר בין בחורים צעירים, אברכים בשנות השלושים ועד מבוגרים שעברו את רוב שנות חייהם, מאין אתה ואנה תלך, מה התכלית שלך בחיים, מה אתה רוצה להשיג, אפס!
אפשר להסתכל על בחורים ואברכים ולראות איך מה שחשוב להם זה איך יראו ומה יאמרו עליהם. ולפעמים הפחד הוא באמת מוצדק למשל שמחמת זה לא יתקבלו ילדיו לחיידר או כיו"ב, אבל זה עצמו אבסורד, שמסננים על כל חריגה פעוטה. ואמנם יש בזה גם מעלה עצומה של שמירה על המסגרות הקיימות וחשש לחרוג מהמוסכמות המקובלות, אבל המצב הוא קיצוני ומביא לידי הרבה רעות חולות.
ועכ"פ המציאות הזו של מה יאמרו היא קבועה בפני עצמה גם ללא הסיבה שלעיל, וכך רואים התלמידים הצעירים אצל רבותיהם הרמים החשובים נפוחי הכבוד המתעטרים בפראק רבני, וכל ר"מון צוציק משיב לש"א בי"ק רץ מיד לרכוש לעצמו את הבגד הנכסף, והצעירים מתבגרים עם אותה תפיסה ילדותית ונהיים בעצמם רודפי פראק, וכולי וכולי.
העיתונות מציגה את פני היהדות החרדית כשלמה ומושלמת, מי שקורא את עיתונים החרדים יכול לקבל תמונת מצב שבה כביכול כולם יראים ושלמים אין אינטרנט פרוץ לאף אחד כולם יושבים בכוילל ולומדים. אין פרץ ואין צוחה. ובאמת ישנה מיומנות להעלים דברים ולהסתיר במחשכים את כל הסיפורים המבישים.
הכל מגמתי ושקרי, ועדת הרבנים לעניני תקשורת, ועדת הרבנים לטכנולוגיה, מכתבי הרבנים בכל מיני עניינים. הציבור נשלט בידי קומץ גועליים שמשתמשים בכח הועדות למיניהם.
אינני נכנס להסביר את מהלכי ההיסטוריה איך נוצר העגל הזה, אבל ברור שמשהו הולך להשתנות בשנים הקרובות, בכל מה שקשור להנהגה הציבורית, הציבור מאס בהצגה, בשחיתות, בזלזול כלפיו, בריקנות.
2.
בנוגע לתפילה טועים לחשוב שענינה הוא בקשת בקשות שיש בכוחה לפעול. ולא היא אלא באמת כל עניין התפילה הוא ההכרה שהיכולת בידו והטוב בעיניו יעשה. וה' שומע תפילה והיינו שומע את הבקשה ושוקל לפי ראות עיניו אם להיענות לה. וזו הסיבה שעיון תפילה אסור כי נושא עינו לתפילה ולא לה'.
אבל מאחר שזו התפיסה במושג תפילה, השתבשו המשובשים בנוגע לבקשת ברכות מצדיקים, שהרי היכולת בידם. כמעט נעשה כע"ז. אמנם אמרו חכמינו מי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. אבל לא ברכה!! ואמרו עוד שעיון תפילה אסור והיינו לסמוך שתפילתו תתקבל, כך גם עיון תפילת צדיק אסורה. וכל המציאות הזו של בקשת ברכות היא ההיפך הגמור מתפילה, תפילה היא להכיר שהיכולת בידו וברכה מצדיק היא הכרה שהיכולת ביד הצדיק. גם אם רואים שהברכה מתקיימת זו לא סיבה להאמין שמידו הוא כן. וכמו שאמרו בגמ' על ע"ז, שהגיע זמן המחלה לחלוף ונעשה כעת. וככל שירבו הפונים לצדיק כן ירבו המתרפאים אבל לא מכוחו.
ולהוסיף שהנה ההבדל בין קרבן לע"ז לקרבן לה' הוא שקרבן לה' הוא הכרה שהכל מה'. משא"כ עבודת אלילים היא הכרה שיש כח לאל להיטיב או להרע ולכן מקריבים לפניו קרבן למען יטיב ולא ירע, כלומר זהו סוג של מסחר, קח ותן. כמו לתרום לקופת העיר... להתנתק מרצון ה' שמנהל את העולם ומחכה לתפילת עם ישראל וכביכול להכריח אותו לעשות מה שהאדם רוצה.
ועד כדי כך הגיע השיבוש באמונה שאימצו כל מיני סגולות ואפילו את הסגולה של שעה תשיעית וכו' אינם תולים בכך שה' שומע תפילה, אלא בעצם הסגולה להתפלל באותם דקות. והכל נעשה בשם הדת.
ובכלל, היחס של הציבור למנהיגיו הרוחניים, הוא כאילו הרבנים אמורים לנהל את החיים הרוחניים של כל יחיד, ואמת שעל גדולי הדור מוטלת הנהגת הדור בעניינים הנוגעים לציבור, אבל לא לחיי הפרט! לא הרוחניים ולא הגשמיים. ובימינו לא רק שהולכים לשאול ולהתייעץ עם גדולי הדור ות"ח על עניינים כאלו כמו 'במה עלינו להתחזק', אלא גם מתייעצים מה לעשות ואם לערוך עיסקה פלונית, ולאיזה רופא ללכת. עד כדי כך שאמר אחד, הרי זה בדיוק מה שאמרו חכמינו עשה לך רב...
ובאמת כל מיני הנהגות כאלו ואחרות שהואמצו מקורם ברבנים של חוגים וקהילות. מי שהתחיל לשאול את מנהיגי הדור כאלו שטויות, זה כל מיני משגיחים וראשי ישיבות, ומשם זה התגלגל והשתרש בקרב הציבור הרחב. ונהיו ממש כמו חסידים במקרה הטוב, או פרענקים במקרה הפחות טוב. וגם הרבנים בעצמם מנחילים בציבור כל מיני דברים כאילו הם נעשו לעיקרי הדת, למשל פסק הלכה האומר שאסור להיכנס לחנויות שנושאות שמם באנגלית משום בחוקי הגוים. או הוראה של רב לקהל מאמיניו להוציא הפאות החוצה ולהסיר השעון, וכן מה שמורה על החלפת שמות, בטענה אין כזה שם, הציבור לוקח את זה ברצינות.