הוגה ומעיין כתב:על דעת הרמב"ן בעדיפות המסורת האשכנזית על פני הספרדית או להיפך (בכלל, ולא במנהגים), ראו בספרו של תא-שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד, ב׳, תש״ס, עמי 39-41. מציינים למאמר של דב ספטימוס שמפליג ומעמיד את הרמב"ן כמעריץ של המסורת הספרדית, בניגוד למקובל.
אתנחתא כתב:שו"ת הרא"ש כלל כ סימן כ
ששאלת: על החסידה. כבר השבתיך על שאלתך, ולא בא אדם בשביל השאלה, והנני משיב לך שנית. דע, כי בארצנו, ובספרד, אין אוכלין עוף המקנן על הבתים, ואומרים שהוא מעש' אפרוחים ומאכלו צפרדעים, ולועזין קורין אותו סיגוניא ואנו קורין לו חסידה; כך אנו מקובלין בארצנו. ומה נעשה למקומות שאוכלין אותו, הם יאמרו לך: עוף טהור נאכל במסורת, ואנו מקובלין שהוא טהור. אבל טוב לחקור אחר קבלתם, שמא אדם אחד סמך על חכמתו ובדק בסימניו והכשירו, ואין לסמוך על זה, כי שמא דורס הוא. ועוד, כי יש תשע עשרה מיני עופות טמאים שיש לכל אחד ג' סימני טהרה, ושני מיני עופות טמאים שיש לכל אחד ב' סימני טהרה; הילכך אין לסמוך על עופות על בדיקת סימני טהרה. וכן מצינו בחכמי התלמוד (חולין סב:), שהיו אוכלין עוף והיו סבורין שהוא טהור, כי מצאו לו סימני טהרה, ואחר כך אסרוהו; וכל שכן בדורות הללו, שאין לסמוך על בדיקת עופות. ודע, כי אני לא הייתי אוכל על פי המסורת שלהם, כי אני מחזיק את המסורת שלנו, וקבלת אבותינו ז"ל חכמי אשכנז, שהיתה התורה ירושה להם מאבותיהם מימות החרבן. וכן קבלת אבותינו רבותינו בצרפת, יותר מקבלת בני הארץ הזאת. והא דאמרינן (שם /חולין/ סג:): עוף טהור נאכל במסורת, היינו בעוף שאין אדם מכיר אותו, ואם יבא למקום שאוכלין אותו ויאמרו לו: מקובלין אנו שהוא טהור, יסמוך עליהם ויאכל עמהם. אבל בעוף המקובל מחכמי ישראל שהוא טמא, לא יאכלנו על פי מסורת אחרים, הפחותים מהם.
איש_ספר כתב:תקרא שוב את דברי הרא"ש ותבין שאין שייכות בין הדברים.
הרא"ש מטיל ספק ביכולתם של אנשי ספרד לשמש כמוסרים מסורה, בניגוד לאשכנז שם התורה ירושה להם מאבותיהם, והם הם הראויים ומוסמכים להעביר את המסורה בדייקנות. הרא"ש אינו מדבר כלל על מקורות פסיקותיהם! אלא רק על דברים הנוגעים למסורה, ומערער את סמכותם לשמש כמוסרים. תקרא שוב ותראה כי אלו הדברים. וממילא דבריך על מקורות אשכנז ספרד ואר"י אינם שייכים בהכרח לכאן. ולמתעקשים ינעם.
אתנחתא כתב:ה) בכלל יחס למצות בספרד שהרא"ש ראה קלות ראש בספרד כמו בדברי הטור אודות הבעל תוקע ודרשת הרא"ש שנדפסה מכת"י אצל תא שמע וכנספח לאיזה ספר ששכחתי את שמו כעת).
ו)עוד תחום שנוי במחלוקת הוא ההברה והמבטא, שבני אשכנז טענו שהם הצודקים ובני ספרד כמובן טענו שהם הצודקים (וכידוע הוויכוח אודות הקמץ ופתח, וכבר ראיתי החו"נ רי"י סטל (אני מקווה שהר"ת של שמו - נכון) באחד מספריו שהביא בקיאות בזה וכו' וכו' שיש להאריך בזה) והרשב"ץ כותב במגן אבות ח"ג שבני ספרד יש להם הגייה הנכונה וכידוע דעת היעב"ץ.
איש_ספר כתב:מימונד חביב ונלהב, כשאתה כותב למשל על מנהגי מרוקו המוסמכים מדור לדור? אתה יודע להבחין בין המתישבים לבין המגורשים? הרי מן המתישבים לא נותר כמעט כלום ! (ראה למשל דברי הרב ב"ש בראש סידור אהבת הקדמונים על מצבם אז וכ"ש בימנו) והמגורשים שהם היו עיקר הקהילות, נהגו במנהג ספרד, שע"ז אמר הרא"ש את אשר אמר, אז על מה בדיוק אתה מדבר???
עט סופר כתב:הרשו לי לשאול את חכמי ורבני האשכול, תמיד תמהתי מדוע מביאים ראיה מדברי הרא"ש בתשובה, הרי הרא"ש כותב בפירוש בתחילת התשובה כי באשכנז ובספרד אוסרים את העוף הזה, ואם כן כאשר הוא כותב כי יש עדיפות למסורת בני אשכנז בהכרח הוא מדבר שיש עדיפות על הארץ שאוכלים את העוף שלא כמסורת של אשכנז וספרד, ועל המסורת של הארץ הזאת הרא"ש מחשיב יותר את המסורת שלו. ואם כן ארץ הזאת אינה ספרד. [ופירוש הארץ הזאת הכוונה שאוכלים את העוף, ולא הארץ זהזאת שאני נמצא בה עכשיו].
תמיד תמהתי ואולי כאן יהיה מי שיוכל לקדם אותי באיזה ארץ מדובר. לא סביר שהרא"ש נזקק למסורת של ארצות רחוקות כגון בבל פרס ותימן, ומסופקני האם סביר להניח שזה א"י או חלב.
גם צרפת לא באה בחשבון כי הרא"ש משבח את המסורת שלהם. אוסטריה גם לא סביר כי מסתמא בזמנו הכל היה שם מסורת אשכנז.
לכאורה צריך לומר שהארץ הזאת זה או איטליה [לועזים בלשון הראשונים] או צפון אפריקה כמובן לפני בא המגורשים, ולפני השפעת הריב"ש תלמיד הר"ן והתשב"ץ.
אם יש מחכמי ורבני האשכול שיכולים לקדמני בבירור הארץ הזאת, או במקביל לבאר לי מדוע כל החוקרים ייחסו זאת לספרד אודה להם מאד.
עט סופר כתב:אדגיש שוב כנראה שהחוקרים דייקו שהארץ הזאת היינו הארץ שהוא כתב את התשובה, ולא נראה לי שזה הכוונה כיון שכל מסע נדודיו היה לכאורה על הציר של אשכנז -ספרד דרך צרפת פרובינציא קטלוניא אך מסתבר שלא על בני אחד הארצות הללו הוא דיבר. אלא על ארץ אחרת, ולכן הארץ הזאת פירושו הארץ אוכלי אותו עוף.
מורה צדק כתב:ראוי לציין שהרא"ש דיבר רק על ארץ "ספרד", ולא על כלל יהדות המזרח, כגון בבל וסורא, שמעולם לא פסקה ישיבה מהם.
איש_ספר כתב:מורה צדק כתב:ראוי לציין שהרא"ש דיבר רק על ארץ "ספרד", ולא על כלל יהדות המזרח, כגון בבל וסורא, שמעולם לא פסקה ישיבה מהם.
נודה לך אם תרשום כאן לפחות חמשה חכמים, מבבל משנות הר'/משנות הש'/ משנות הת'.
בתודה מראש.
איש_ספר כתב:מורה צדק כתב:ראוי לציין שהרא"ש דיבר רק על ארץ "ספרד", ולא על כלל יהדות המזרח, כגון בבל וסורא, שמעולם לא פסקה ישיבה מהם.
נודה לך אם תרשום כאן לפחות חמשה חכמים, מבבל משנות הר'/משנות הש'/ משנות הת'.
בתודה מראש.
עט סופר כתב:גם צרפת לא באה בחשבון כי הרא"ש משבח את המסורת שלהם. אוסטריה גם לא סביר כי מסתמא בזמנו הכל היה שם מסורת אשכנז.
לכאורה צריך לומר שהארץ הזאת זה או איטליה [לועזים בלשון הראשונים] או צפון אפריקה כמובן לפני בא המגורשים, ולפני השפעת הריב"ש תלמיד הר"ן והתשב"ץ.
אם יש מחכמי ורבני האשכול שיכולים לקדמני בבירור הארץ הזאת, או במקביל לבאר לי מדוע כל החוקרים ייחסו זאת לספרד אודה להם מאד.
י. רבינוביץ כתב:כדאי לעיין בספר שנדפס לאחרונה "כתבי רבי שמואל אדוני" ראב"ד אשור ועמאדיה בשנים ש"ס-שצ"ג ובו קובץ מספריו (ביתר עילית, תשס"ג. מהדיר: הצב"י משה הלל זרי).
(בהקדמה עמוד ח': "העיר אשור שוכנת בצפון בבל")
באופן כללי קשה יותר לדון על קיומם של החכמים שם גם אם היו כאלו, ועצה טובה קמ"ל לא תמיד כדאי להסתמך על ספר אחד או שניים של סופרי בביוגרפיה שנשמטו מהם כמה דורות, הרי לא פעם רואים כי הידע שלהם לוקה בחסר. הנה דוגמה לחכם בסדר גודל רציני בזמנם ושלא התפרסם כ"כ בימינו, והוא חי בבבל לפני ר' צדקה חוצין. והנה תחום עדות המזרח אינו התחום שלי, ורק במקרה ראיתי את הספר הזה, ומי יודע מה המומחים יכולים לענות על השאלה הנ"ל.
איני יודע אם יש כאן לגולשים (ואני בכללם) את הידע הראוי להשיב על השאלה מי הם החכמים שהיו בבבל, לכן אני מאוד מקוה שאין כאן מי שסבור שאם כאן אין תשובה אז אין תשובה לזה כלל.
--. לעניות דעתי, זה לא הוגן לטעון טענות כאלו שעלולים לגרום לריחוק לבבות, כולנו בני אברהם יצחק ויעקב, נקודה, נכון שהיו ירידת הדורות, אבל דבר זה קיבל ביטוי בכל המקומות, אמנם בתקופות שונות, אך ללא יוצא מן הכלל.
היא שיחתי כתב:הרא"ש נולד כ38 שנה לפני התמנותו (או פטירתו?) של הגאון האחרון הידוע לנו
חכם באשי כתב:היא שיחתי כתב:הרא"ש נולד כ38 שנה לפני התמנותו (או פטירתו?) של הגאון האחרון הידוע לנו
דבריך טעות הן.
מקובל שהרא"ש נולד בסביבות ה"א י (ונפטר בחשוון ה'פז). הגאון האחרון (והכוונה לגאון בבלי ולא לגאון ארצישראלי, ואכמ"ל) הוא רב האיי גאון, "אחרון הגאונים בזמן וראשון במעלה" (לשון הרמב"ם, בערך) והוא נפטר בשנת ד'תת - שנת לידתו של רש"י (למקובל).
איש_ספר כתב:י. רבינוביץ כתב:כדאי לעיין בספר שנדפס לאחרונה "כתבי רבי שמואל אדוני" ראב"ד אשור ועמאדיה בשנים ש"ס-שצ"ג ובו קובץ מספריו (ביתר עילית, תשס"ג. מהדיר: הצב"י משה הלל זרי).
(בהקדמה עמוד ח': "העיר אשור שוכנת בצפון בבל")
להג דברים. אשור היא בכורדיסאטן (צפון בבל).
העובדה שמישהו הדפיס את כתביו אינו הופכת אותו לחכם ב'סדר גודל רציני'. (עיינת בספר? ) נא לא לזלזל באינטליגנציה של הקוראים כאן. ועד"ז עוד מעט יבוא מישהו ויטען כי לא פסקה ישיבה מכורדיסטאן מעולם.
אברהם בן יעקב אינו סתם סופר וכו' אלא חוקר יהדות בבל שעשה כל מאמץ לפאר ולרומם גולה עתיקה זו. והוא ממש אינו זקוק למוסר שלך על קירוב אחים ועוד כל מיני טיעונים מוזרים.
אכן, גם מי שישטען כי בפולין למשל, לא פסקה ישיבה מעולם אינו אלא טועה. ובכן מה?
גילוי נאות, במסגרת עיסוק מסוים עסקתי בתולדות יהדות בבל.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 305 אורחים