כשלמדתי מו"ק ה. בבריתא שם נאמר מניין שכל דמים שנשפכו וכו' (אם לא קיווצו- לא סילקו קוצים מרשות הרבים פרש"י, או שרדפו אחרי אדם ולא הצליח לרוץ מחמת מכשולות שהיו ברשות הרבים- תלמיד ר"י מפאריש) מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום? ת"ל: "והיה עליך דמים" והר"ח, (והרשב"א ח"ד סי' שכו) גרסו פס' דמעקה: "ולא תשים דמים בבתיך". והנה עלה בליבי מקום לחקור מסוגיא זו האם יש חיוב על אדם שהולך ברשות הרבים ורואה קוץ גדול, אבן או בור כרוי- לטפל במפגע או שאינו חייב והוי רק מידה טובה.
והנה הוקשה לי מדברי השו"ע והסמ"ע בסוף חו"מ (סי' תכז) שהשו"ע הביא דברי הגמרא ב"ק נא. גבי רשותו תחת רשות הרבים שפטור ממעקה וביאר הסמ"ע (סק"ז) שבני רשות הרבים פטורים משום קדירא דבי שותפי, ולכאורה סתירה גלויה. ושמחתי שבאוצר מפרשי התלמוד (ב"ק נא. הע' 26) הקשו גם כן מאותן סוגיות (במקום מו"ק הביאו מריש שקלים והיינו הך) וציינו לחזו"א חו"מ ליקוטים סי' יח שעדיין לא עיינתי בו.
אם כן מה דעת רבני הפורום- 1. לכאורה מה הקושי בין הסוגיות(ככה רציתי להסביר וליישב אבל אם כן מה הקשו באוצר מפרשים), הסוגיה במו"ק מיירי בבי"ד שחייב לפנות רה"ר ואילו ב"ק מיירי בכל יחיד ויחיד שברור שאין עליו חיוב?
2.האם אפשר לומר שהסתירה בין הסוגיות היא מה שבמו"ק בי"ד חייבים לפנות כיון שהם שלוחי הציבור ובאמת גובים מהם כסף לאחת מהרבה מטרות- לתקן את הדרכים וזה הוי סימן שמוטל על כל הציבור התיקון של רה"ר, ואם כן זאת הסתירה בין הסוגיות?
3. אם יש חיוב, האם גם חיוב כספי על כל יחיד ויחיד?
יש עוד מה לדון מדין גחלת ברה"ר בשבת מב. ובשו"ע שלד, כז ואין עתה פנאי.