אוצר החכמה כתב:מה מצאת בזה יותר מאשר בכל היתר של הפסד מרובה או היתר עגונה?
אוצר החכמה כתב:מה להיפך ומה פרקטי.
כל הפסד מרובה הוא קולא מחמת צורך. וגם כאן כתב שראוי להקל מחמת הצורך. זה שהצורך הוא כבוד התורה לא משנה.
אוצר החכמה כתב:ברור ותדה על ההבהרה. אבל גם רש"ז לא התכוון להתיר נגד הדין בשמח"ת אלא לחפש מקור שמעיקר הדין אפשר להקל.
אוצר החכמה כתב:האם התכוונת אלי?
איני מכיר את גישתו של ישראל רוזן בעניין זה, אבל מדברים אחרים שכתב מסתמא לא.
מוישי כתב:מעשה ביהודי שבנה בית חדש, ובא לקבוע מזוזה, התעורר ספק לדינא היכן לקבוע את המזוזה, ניגש לרב מבריסק לשאול מה לעשות, וענה לו, "זו בעיה". חזר ושאלו, אבל מה לעשות? ושוב קיבל אותה תשובה, "זו בעיה". האיש לא הבין, והחל בפחי נפש.
כלומר, הרב מבריסק מייצג גישה מאד מסוימת, את החיים צריך להתאים למצוות התורה, אנחנו חיים כאן בעוה"ז כדי לקיים מצוות, אז צריך לבנות את הבית לפי כללי ההלכה, ולא לבנות בית בצורה כזו שמתעורר ספק היכן לקבוע המזוזה. ואם יש ספק, אז צריך לשנות את צורת פתח הבית על מנת להתאימו לדין התורה.
האם גישה זו מוסכמת? האם מצינו מי שכתב או אמר דברים אחרים? שלפי צורת הבית יש לקבוע למעשה עפ"י דיני התורה או בכל דוגמא אחרת.
כמו"כ יש לדון גם לגבי מל"ת, כגון, התורה אסרה הפעלת חשמל בשבת, האם יש מקום למצוא פתרונות למגבלות ההלכתיות ולהשתדל להתאים את התורה למציאות החיים או שיש להשתדל להתאים ככל האפשר את החיים לאיסורי התורה.
יתכן שדנו כבר בעבר על זה, אם אפשר להפנות
מוישי כתב:זו בהחלט טענה מעניינת ואפשר וצריך למצוא הסברים הסטוריים לתופעה הזו, אבל בכל מקרה אחר, עומדת השאלה מה צריך להיות מותאם למה.
אוצר החכמה כתב:יש עוד דרך לתרץ שבעינן תרתי כדי שיהיה ענשיתו אעשה היינו שמתחמק מעשיית המצווה וגם אין לו ציצית כלל ולדידן שיש לנו ט"ק כבר אין חשש בזה אבל מסברא אינו נראה לי נכון.
איש גלילי כתב:אוצר החכמה כתב:יש עוד דרך לתרץ שבעינן תרתי כדי שיהיה ענשיתו אעשה היינו שמתחמק מעשיית המצווה וגם אין לו ציצית כלל ולדידן שיש לנו ט"ק כבר אין חשש בזה אבל מסברא אינו נראה לי נכון.
אולי לזה התכונת,
זאת גישה עקומה לדעתי, להסתכל על דברים בצורה של עונש או לא עונש. הדבר נראה מוזר ביותר - לחפש דרכים להפטר ממצות ציצית, גם אם לעולם לא נענש על כך, זה מראה שאיננו שמחים ורצים לקיים מצוות ה'.
דודי צח כתב:כיוצא בזה, שמעתי לומר בשם החזון איש, כי לעומת המשנה ברורה שאומר לפעמים במקום ספיקי ברכה, שצריך למשל לאכול לחם עם הקומפוט כדי לצאת מידי ספק, היה החזון איש אומר, לא יתכן שבגלל שאלת 'ברכה' צריכים לאכול משהו שאנחנו לא רוצים. צריך להכריע בתוך המקרה. אם פטורים פטורים, ואם יש ספק יש דינים בזה.
דודי צח כתב:במחלוקת הקדומה אם צריכין לעשר 'מיץ תפוזים', שאומרים שהגרי"ז לא שתה מיץ תפוזים בגלל השאלה הזאת. ומוסרים שהחזון איש אמר - 'זה לא עגונה'. כלומר לא יתכן שבורא העולם ברא דבר שמחמת בעייה הלכתית אי אפשר להכריע וממילא צריך להתנזר ממנו. חייבים להתעמק ולעמול ולהגיע לידי פתרון הלכתי.
זה ממש לעומת הסגנון של הגרי"ז
כיוצא בזה, שמעתי לומר בשם החזון איש, כי לעומת המשנה ברורה שאומר לפעמים במקום ספיקי ברכה, שצריך למשל לאכול לחם עם הקומפוט כדי לצאת מידי ספק, היה החזון איש אומר, לא יתכן שבגלל שאלת 'ברכה' צריכים לאכול משהו שאנחנו לא רוצים. צריך להכריע בתוך המקרה. אם פטורים פטורים, ואם יש ספק יש דינים בזה.
זו השקפת עולם. אם כי אצל החזו"א זה לא נובע לכאורה כדי לעשות את החיים פרקטיים, אלא מהיבט השקפתי, שהקב"ה ברא 'עולם' ובתוך הנהגת העולם יש לנו ללכת בתר דרכי התורה. ועוד שאין צריך להתעצל מלהכריע, ולעשות תחבולה כדי שלא נצטרך להכריע, צריך 'מנהיגות' בין האדם לעצמו, ללמוד את השאלה - ולהגיע לידי תשובה והחלטה.
סגי נהור כתב:דודי צח כתב:כיוצא בזה, שמעתי לומר בשם החזון איש, כי לעומת המשנה ברורה שאומר לפעמים במקום ספיקי ברכה, שצריך למשל לאכול לחם עם הקומפוט כדי לצאת מידי ספק, היה החזון איש אומר, לא יתכן שבגלל שאלת 'ברכה' צריכים לאכול משהו שאנחנו לא רוצים. צריך להכריע בתוך המקרה. אם פטורים פטורים, ואם יש ספק יש דינים בזה.
צ"ע, שהרי ההכרעה שיר"ש לא יאכל כי אם בתוך הסעודה היא הכרעה מקובלת בפוסקים.
דודי צח כתב:ב. על החזו"א לא שואלים צ"ע כשהוא כנגד 'הכרעה מקובלת בפוסקים'.
דודי צח כתב: ואילו הגר"א מווילנא, היה גר באירופה ששם יש באמת שקיעה מעורפלת די ארוכה, ומכל פסק כהגאונים ושלל מכל וכל את דברי רבינו תם. כי התלמוד והתוספותים היו להם לעיניים ולא מראה השמים כפי שעינינו רואות.
נוראים הדברים
דודי צח כתב:בענין מחלוקת השקיעה וצאת הכוכבים, הגאונים ורבינו תם.
לעומת זה, כעין זה אמר פעם הג"ר יחזקאל אברמסקי להגרי"ז מבריסק, כי כאן בארץ ישראל, אנו רואים מעצמינו שכבר חשוך הרבה בזמן שלרבינו תם עדיין נקרא 'יום'. ולפיכך לא נהגינן כוותיה. אמר לו הגרי"ז, אנחנו לא מסתכלים בשמים מסתכלים בתוספות. כלומר רבינו תם הוכיח את שיטתו מתוך סתירת הסוגיות (אם יש ד' מילין או ג' רבעי מיל, בין שקיעה"ח לצאה"כ). ואל לנו להסתכל לבדינו בצבא השמים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 177 אורחים