הפלא ופלא כתב:למדקדקים: איך כותבים 'עם הארץ' (מי שאינו יודע ללמוד) בלשון רבים? עמי-הארץ, עמי-הארצים, עמי-הארצות??
י. רבינוביץ כתב:הפלא ופלא כתב:למדקדקים: איך כותבים 'עם הארץ' (מי שאינו יודע ללמוד) בלשון רבים? עמי-הארץ, עמי-הארצים, עמי-הארצות??
"עמי ארצות".
ואם אתה רוצה ליידע אותם אז אתה מיידע רק את הסומך, ולכן "עמי הארצות".
כמובן, אפשר למצוא ספרים שכתוב בהם: "עמארצים" וכיו"ב (והדקדקנים יאמרו 'עאמעראצעס'). אבל אין לזה קשר לדקדוק העברי.
"מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם..." (עזרא ט,א)
הפלא ופלא כתב:י. רבינוביץ כתב:הפלא ופלא כתב:למדקדקים: איך כותבים 'עם הארץ' (מי שאינו יודע ללמוד) בלשון רבים? עמי-הארץ, עמי-הארצים, עמי-הארצות??
תודה, אבל זה נשמע קצת מוזר. אולי כי בדיבור כן אומרים 'עמ-ארצים'.
י. רבינוביץ כתב:הפלא ופלא כתב:למדקדקים: איך כותבים 'עם הארץ' (מי שאינו יודע ללמוד) בלשון רבים? עמי-הארץ, עמי-הארצים, עמי-הארצות??
"עמי ארצות".
ואם אתה רוצה ליידע אותם אז אתה מיידע רק את הסומך, ולכן "עמי הארצות".
כמובן, אפשר למצוא ספרים שכתוב בהם: "עמארצים" וכיו"ב (והדקדקנים יאמרו 'עאמעראצעס'). אבל אין לזה קשר לדקדוק העברי.
"מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם..." (עזרא ט,א)
יגל כתב:מבחינה דקדוקית טהורה גם הביטוי "עם-הארץ" אינו מדויק, וצ"ל "מעם-הארץ" (ופשרו כמו "המוני"), ובלשון רבים "מעמי הארץ" (ולא "הארצות"), ולכן מאחר והשתקע הביטוי "עם הארץ" כשם-תואר-עצמי הרי שלשון רבים שלו צריכה להיות "עמי ארצים" דווקא ולא "ארצות" (כי לשון הרבים נסובה על האנשים ולא על הארצות), ולשון הפסוק בעזרא שהובאה כאן איננה נוגעת לענין מפני שהיא על על הגויים שהם עמים של ארצות הרבה.
למרות זאת, בלשון העברית השתקע הביטוי "עמי ארצות" דווקא כמדוקדק, ולא "עמי ארצים", כנראה מהטייה שגויה של המונח.
חד וחלק כתב:ומה עם הפסוק 'ורבים מעמי הארץ מתייהדים'.
חד וחלק כתב: אני מסכים שהיה צריך להיות 'מעם הארץ', אך מנין שאם נשתרש הכינוי כשם עצם יש להפוך את כולו ללשון רבים?
מה שדחית את הפסוק בעזרא, שם מדובר אמנם על עמים רבים, אך כולם גרים באותה ארץ - כנען. וזה אמנם דחיה גם לדברי, אך הבאתי שמצאנו גם פסוק אחר.
יגל כתב:מבחינה דקדוקית טהורה גם הביטוי "עם-הארץ" אינו מדויק, וצ"ל "מעם-הארץ" (ופשרו כמו "המוני"), ובלשון רבים "מעמי הארץ" (ולא "הארצות"), ולכן מאחר והשתקע הביטוי "עם הארץ" כשם-תואר-עצמי הרי שלשון רבים שלו צריכה להיות "עמי ארצים" דווקא ולא "ארצות" (כי לשון הרבים נסובה על האנשים ולא על הארצות), ולשון הפסוק בעזרא שהובאה כאן איננה נוגעת לענין מפני שהיא על על הגויים שהם עמים של ארצות הרבה.
למרות זאת, בלשון העברית השתקע הביטוי "עמי ארצות" דווקא כמדוקדק, ולא "עמי ארצים", כנראה מהטייה שגויה של המונח.
י. רבינוביץ כתב:על הטענה שעם הארץ בלשון רבים צריך להיות 'מבחינה דקדוקית טהורה' עמי ארצים, ואתה מוסיף לבאר כי זה מפני שלשון הרבים נסובה על האנשים ולא על הארצות. אומר את האמת לא הצלחתי להבין על איזו תורת דקדוק אתה מבסס את דבריך. אנא הסבר לי למה לדעתך הפסוק הנ"ל לא מדבר על אנשים אלא על ארצות?...
יגל כתב:לא חלקתי לרגע על מה תקין לפי אבן-שושן, אם לא הובנתי כראוי יובהר כי לדעתי אבן-שושן והמדקדקים שעמו טעו, והביטוי הזה הוא שיבוש, מאחר ולשון הרבים היא על האנשים ולא על הארצות (הביטוי 'עמי-הארצות' דומה לסלנג 'עמרצות' או 'עם-הארצות' בשורוק על בורות, ושניהם באים מנסיון מגוחך לשוות רושם דקדוקי מהוגן על תואר-סלנגי כמו 'עם-הארץ').
אוצר החכמה כתב:אני לא מבין את הויכוח כאן
הריבוי עמי הארצות בכל מקרה תקין לפי לשון חז"ל שמרבים את שתי המילים כמו בתי כנסיות.
וחיפוש קטן באוצר החכמה מראה שהיה שגור בפי הראשונים כמו תוספות והרא"ש
איני בקי דיי בדקדוק כדי להתווכח, אבל לכאורה יש חילוק פשוט בין בתי כנסיות שבהם הכנסיות אף הן רבות [כנסיה נפרדת בכל בית כנסת], לבין עמי הארצות, שכן הארץ היא אחת [כי הביטי עם הארץ מקורו ברדידות המון העם היושב בארץ וכמבואר לעיל].
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 319 אורחים