עירובין כו: - מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה - טעם הדבר

[מיללער]

איפה ניתן למצוא הסבר יפה וטעמא דמילתא של 'חזי לאחריני' למה יוחשב עירוב מועיל בדבר שבעל העירוב אסור לאוכלו משום שהוא חזי לאחרים? הרי היתר העירובי הוא עפ"י דברי הראשונים שדעתו של אדם הוא במקום מאכלו, ואיפה יוחשב דבר האסור לו כ'מאכלו'?

ואם נמצוא טעם לזה, למה לא יספיק הטעם להתיר לערב גם בדבר האסור לכל כמו טבל או הקדש שלא נפדו, משום דחזי לבן נח?

[בברכה המשולשת]

את השאלה השניה נשאלתי בשיעור, ועניתי שגוי אינו בבחינת חבירו ולכן אינו מועיל, ולכאורה לגבי ישראל אחר- עצם זה שניתן להאכיל לאחר זה מאפשר לבעל העירוב להיות בגדר בעל-בית שם, המארח מישהו אחר, וזה עצמו מגדרי דירה.

[מיללער]

את השאלה השניה נשאלתי בשיעור, ועניתי שגוי אינו בבחינת חבירו ולכן אינו מועיל, ולכאורה לגבי ישראל אחר- עצם זה שניתן להאכיל לאחר זה מאפשר לבעל העירוב להיות בגדר בעל-בית שם, המארח מישהו אחר, וזה עצמו מגדרי דירה.

סברא נאה, אבל אין זה משמעות לשונו של רשיה"ק תחלת הפרק "וטעמא דעירוב, משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא" היינו שאנו מחשבים את המקום בה נמצא מזונותיו כעיקר דירתו על אף שלא היה שם בפועל כשקידש היום, האם שייך סברא כזו כשיש לו מזון שאינו יכול לאכול?

ואיידי דאיירינן בזה, בדפים האחרונים אנו לומדין על מי 'שמקום שביתתו' הוא 'שלא במקום עירובו' (לדוגמא ל"ב ע"ב שנתן עירובי באילן למעלה מעשרה ונתכוין לשבות למטה מעשרה, וכן הרבה ציורים), איפה זה שהעירוב במקום אחד ומתכוין לשבות במקום אחר, האם אין אנו אומרין שמקום שביתתו הוא בע"כ במקום עירובו כי שם הוא מקום מזונותיו?

[בברכה המשולשת]

בודאי שפשטות הסברא היא שעיקר מקומו זה מקום מזונותיו, ושמזונותיו זה מזונות הראויים לו- דווקא, אלא שהואיל ובגמרא יש הרבה אופנים שאינם כן, ע"כ אמרתי את הסברא לעיל.

[מיללער]

את השאלה השניה נשאלתי בשיעור, ועניתי שגוי אינו בבחינת חבירו ולכן אינו מועיל, ולכאורה לגבי ישראל אחר- עצם זה שניתן להאכיל לאחר זה מאפשר לבעל העירוב להיות בגדר בעל-בית שם, המארח מישהו אחר, וזה עצמו מגדרי דירה.

אתמול מצאתי שהגאון מרחשת מתקשה בזה, ומתרץ בדומה למעלתו, ובלשונו "שצריכים אנו שהעירוב יהי' ראוי למי שישנו בתורת עירוב" עכ"ל, והבנתי שזו סברא כמו שנכרי אינו יכול להיות שליח בגט לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=70

והנה ידוע שיש מחלוקת הראשונים בענין עירוב תחומין בפת (לאפוקי מערב ברגליו) אם זה מהני רק לדידן דקיי"ל תחומים דרבנן והם אמרו והם אמרו (כן פסק הטור או"ח סי' ת"ח) או שזה מהני אפי' לשיטת ר"ע ור"מ דתחומים (אלפיים אמה) הוא דאורייתא (שיטת הרמב"ן)

וחשבתי שבזה תלוי מחלוקת הת"ק וסמוכוס במתני' שלסומכוס בעי' דוקא סעודה הראויה להמערב ומשו"ז אין מערבין לישראל בתרומה דלא סגי בחזי לאחריני, ודוקא לנזיר ביין משום שאפשר לאיתשיל וחזי אף לדידי, שידוע שסומכוס תלמידו של ר' מאיר הוא (עי' מס' קידושין פרק האיש מקדש) ור"מ פסק תחומין דאורייתא (בפירקין), ומתקשה הרמב"ן איפה עקרו חכמים האיסור תחומין בתיקון העירוב, ותי' כי חז"ל נקטו לאמת שדעתו של אדם במקום מזונותיו, אבל לזה צריך דוקא סעודה הראויה לו ולא מהני חזי לאחריני, משא"כ הת"ק פוסק שתחומין דרבנן, והיתר העירוב הוא קולא שהקילו חכמים בבחינת הם אמרו והם אמרו, לזה הקילו אפי' עם סעודה דחזי לאחרים.

-
ידיד נפש, ק-ל מסתתר וכו' כבוד הרב ברכה משולשת מכובד בבברהמ"ז, אה עכשיו אני רואה שאין לנו מזומן

[פרי יהושע]

אצטרף באיחור רב לזימון, כנראה הוא פלוג' ברא' שיש שמשמע מהם שהטעם של חזי לאחריני משום שראוי להזמין, ויש שסוברים דאי ראוי לאחרים הוי גם כראוי לדידיה ורק אריא דאיסורא רכיב עליה, [ולפי זה נפל בבירא הפלפול של הרב מילר].

וליתר הבהרה אצרף כאן מאמר מפריי בעניין זה

עירוב במאי דלא חזי אלא לאחריני.docx

(22.5 KiB) הורד 128 פעמים

[אבןטובה]

הואיל אי מקלעי ליה אורחים חזי ליה פסחים מו:

[מיללער]

הואיל אי מקלעי ליה אורחים חזי ליה פסחים מו:

הואיל ומיקלעי אורחים הוי אוכל נפש, מה לזה עם עירוב?

[אבןטובה]

מ"מ לכם ולא לעכו"ם
וכיון דחזי לאורחים ישראל מקרי חזי ליה