במנחות סד. שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה תינוק ודגים רבה אמר פטור ורבא אמר חייב רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו ורבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו ע"ש.
והנה במועד קטן ב: המנכש והמשקה מים לזרעים משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום חרש רב יוסף אמר משום זורע אמר רבה כוותי דידי מסתברא מה דרכו של חורש לרפויי ארעא האי נמי מרפי ארעא אמר רב יוסף כוותי דידי מסתברא מה דרכו של זורע לצמוחי פירי הכא נמי מצמח פירי וכ' בתוס' ד"ה קא מרפוי ארעא כ' דבתר עיק המלאכה אזלי ודומה לחורש (לרבה) ורב יוסף אע"ג דעיקר המלאכה דומה לחורש מחשבת הפש לאו לרפויי ארעא ובהכי פליגי דרבה סבר לבתר המעשה מדמינן לה ולא אחר המחשבה ורב יוסף סבר בתר מחשבה אזלינן דהויא עיקר ולא אזלינן בתר הדמיון ע"כ
ועכשיו יבא איש טלז הליטאי ויחלק בין הדבקים שלא יהיו דברי הרמב"ם סותרים אהדדי דבמו"ק פסק כרב יוסף ובמנחות פסק כרבה?
???