מבקש חכמה כתב:גם אם חותמים כ"רועי בקר" ותמהני על חתימה זו...
הרי שקבלת המערכת המשפטית יש בה בעייה וכפי שציינת בחכמה לעניין של חילול ה' ועוד האריכו בזה פוסקי זמנינו.
כמובן שעיקר הבעיה היא בכפיית צד אחד לבוא לערכאות. אבל גם אם באים ביחד מרצון יש בזה איסור וכפי שנפסק בשו"ע (חו"מ כו,ג).
ובאשר לשאלה מתי מותר לקבל גוי ראה בש"ך (כב,טו) שדן בזה והביא סתירה בראשונים, ואת דעת המחבר שמחלק בין קבלה לדין שאי אפשר לקבל, לקבלה לעדות שאפשר, דעת הרמ"א שלכתחילה אסור ואם דן לפניו מועיל בדיעבד, והש"ך עצמו סובר:
"ואם באנו לומר דלא פליג, נראה לומר דדוקא התם דמיירי להדיא שקנו מידו סתם לדון בדיני גויים דהוי אויבינו פלילים שמחזיק ערכותיהם ודתם, משא"כ בהך דהמרדכי שקנו על גוי אחד בפירוש, הרי שגוי זה נאמן בעיניהם, ולא משום שמחזיקים משפטי הגויים ודתם, רק שזה הגוי נאמן בעיניהם וסמכו עליו, דמהני כמו קיבלו קרוב או פסול. וחילוק זה נכון מאד. "
ומה שכתבת שהיום השתנה הדין, תמוה מאד בעיני וראה בשו"ת ציץ אליעזר יב,פב בשם הרצ"פ פראנק. ובשו"ת חוות בנימין כג.
אליהוא כתב:וכבר אמר הגרמ"מ שולזינגר דגם אם רועי בקר אפשר לקבל אבל ראשי בקר א"א.
ולעצם הענין. יש סברא הפוכה של מרן הגר"י סרנא שבארץ ישראל אין בכלל התר של ערכאות, שכל ההתר הוא רק בשופטים נכרים שלהם אין איסור רק לדון בפניהם ובזה התירו להציל עשוק כו' אבל כשהשופטים ישראלים שלהם בכל מקרה אסור לדון בדיני עכו"ם איך ידון בפניהם,
וזה סברא אלימתא מאוד ולא מצאתי למי שמיישב המנהג כיום.
אוצר החכמה כתב:אני לא חושב שזו תשובה טובה.
מה יהיה לפי דעתך אם השופט בערכאות יבא לשאול מה הדין אם מותר לו לפסוק לפי דיני המדינה או שהוא צריך לומר לבאים לפניו לכו ותדונו בדין תורה?
דעת_האברך כתב:שמעתי מעורך דין דתי מקרובי משפחתי שהינו משומעי לקחו של הגאון רבי אשר וויס, שלפני שנכנס למקצוע ישב כמעט שעה אצל הגרא"ו לשאול האם מותר לו לעסוק בעריכת דין בערכאות של ישראל, ואמר לו הגרא"ו שלדעתו אין כלל איסור של ערכאות על בתי משפט האזרחיים בישראל היום, אף שאינם דנים בדין תורה, ולא הבנתי את טעמו באופן ברור, אך לפי מה שכתבו כאן יש להבין דבריו כיון שאינם דנים מצד דת אלא מצד הגיון בלבד, וגם אין כאן פניה לגוים, וגם אצל בתי דינים של תורה היה בכל מקרה חותם על בוררות ולא מדין תורה.
[איני לוקח אחריות על הפסק, ואיני כותב אלא להעיר].
אוצר החכמה כתב:אני טוען שכוונת החת"ס היא שכיוון שהאדם הזה אינו ציית דינא ואין לנו ברירה אלא להפנותו לערכאות. והערכאות דנין כראוי כפי שצריכים לדון גויים א"כ הערכאות הם שליחים שלנו. אבל זה אינו עונה על הבעייה של השופט היהודי. שכיוון שהוא אינו דן כראוי כיהודי, שכן עליו מוטל לדון בדין תורה כמו שחייב לעשות כל יהודי א"כ איהו עביד איסור וחזרה שאלת לפנ"ע.
אפשר לענות שזה אינו נכון ואחרי שהמדינה אינה מאפשרת כפייה לפי דין תורה א"כ אין עצה לכפות על מי שאינו ציית דינא אלא ע"י משפט המדינה וממילא גם השופט היר"ש הפוסק בערכאות מותר לו לפסוק כך כי הרי אינו יכול להפנותם לדין תורה וממילא איהו גופיה נחשב כמציל עשוק מיד עושקו ולא כדן בערכאות. לזה התכוונת? נראה לי שזה קצת מחודש להתיר להיות שופט בערכאות ע"פ סברא כזו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 485 אורחים