לדעת רש"י וסיעתו ש'הוי' הוא לשון גניחה וצעקה, וגם 'אוי' הוא כן, יל"ע אם יש הבדל ביניהם, או שהן מילות שוות בהתחלפות האותיות (א-ה).
וחשבתי לומר, ש'אוי' הוא לשון צעקה, כמו אדם שצועק מרה מכאב חד או צרה גדולה. ו'הוי' הוא לשון אנחה, כמו אדם שנאנח מכאביו הממושכים וכו'. והבדל זה ניכר היטב בקריאות הספונטניות.
ונ"ל שלזה כיון רש"י, שבישעיה (א ד) כתב: כל 'הוי' שבמקרא לשון קובלן וקינה, כאדם הגונח מלבו וצועק 'אה'. ובמשלי (כג כט) כתב: למי אוי למי אבוי - לשון צעקה ויללה.
האם יש מקור לחידוש זה? או כלך לדרך זו - הנושא חן בעיניכם פירוש זה?