אגרות משה או"ח א, כו
ובעצם משמע מלשון הרמב"ם והש"ע דבעריות כתבו והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות כמו שנסתכל במקום התורף, וע"ז כתבו והדברים האלו אסורין גם בחייבי לאוין ובפנויה כתבו אבל לא יסתכל דרך זנות, שהם שני ענינים דאם אינו דרך זנות אף שמתכוין ליהנות אינו אסור בפנויה ואין חוששין שיבא מזה לידי הרהור, דלא מכל דבר חוששין להרהור, וראיה דהא הרהור אסור אפילו בפנויה מדאורייתא כדאיתא בב"ש שם /אה"ע כ"א/ סק"ב ומ"מ להביט ביופיה כתב הב"ש שלהרמב"ם הוא רק איסור מדרבנן אפילו בא"א, ובפנויה לכו"ע מדברי קבלה מקרא דאיוב, אלמא דאין חוששין שיבא מזה להרהור וא"כ גם במתכוין ליהנות סברי שאין לחוש להרהור אך מ"מ בעריות וחייבי לאוין אסור מצד איסור הנאה מערוה שדבר זה עצמו אסור ולא אסרו זה בפנויה טהורה.
אבל עכ"פ יש גם לומר כהמ"ב שגם בפנויה אסור ואף שהוא שינוי בלשון מ"מ אולי הכוונה אחד, דלשם זנות הוא ליהנות וכן מפרש המ"ב אף שהוא דוחק.
לפי האג"מ אין סתירה מפיהמ"ש (שהסתכלות בפנויה מותרת) ליד החזקה, כיון שבהלכותיו הרמב"ם אוסר רק דרך זנות, ואילו בפיהמ"ש מתיר במקום שאינו דרך זנות (אף שנהנה מראיית צורה נאה). אבל כמו שציין האג"מ, המ"ב חולק, וסבור שאסור בכל גווני בפנויה, וחוזרת הסתירה מפיהמ"ש.
בכל אופן, בחו"נ לא שייך לומר חילוק בין נהנה מראייה, לבין נהנה מכך שהיא אשה, וודאי יבוא לידי הרהור וגם לפי דברי הרמב"ם בפיהמ"ש אין בזה היתר.