מאיר נפתלי כתב:אפשר כתב:[ירושלים לענ"ד לא היתה מחולקת אלא שתי עיירות מחוברות אחת לבנימין ואחת ליהודה ואכ"מ]
וכן הוא בסוף מדרש תדשא פרק כב - אם בני בנימין למה בני יהודה ואם בני יהודה למה בני בנימין, אלא שהיתה ירושלים לפנים שתי עירות אחת עליונה ואחת תחתונה, העליונה נפלה בגורל יהודה והתחתונה בגורל בנימין כו׳ עיי״ש עוד שמאריך.
דברי המדרש ידועים לי, יש גם גמ' סוף ערכין שהיו שתי ירושלים, וכתבתי בזה אריכות גדולה, מסתמא מעשר עד חמש עשרה עמודים, ואכ"מ.
ועכ"פ לענ"ד יש קצת מקום להבהיר קצת דברי קו ירוק, ואם כי לא התעסקתי בזה זמן רב, וגם אין בי עת לעיין בכל דברינו שכתבנו, אכתוב קצת מזיכרון, יש שני חלקים בירושלים של בנימין ושל יהודה, של בנימין לא כבשו עד זמן דוד, ושל יהודה כבשו מיד ושם הניח דוד ראש גליות עוד הרבה לפני שנעשה מלך, כמבואר בשמואל א', וירושלים שלא נכבשה היתה לבנימין כמבואר בריש שופטים, [ויל"ד על רש"י יהושע סוף פרק טו]. כאשר דוד כבש ירושלים לבנימין, הוא גם הוסיף על ירושלים ליהודה. אבל עיקרו של ירושלים ליהודה היתה תחת ידיהם, ויתכן שהיה בו איזה יישוב.
אגב, יש מקום להוסיף באב"ע בכמה דוכתי כותב שכל מה שמסתיים ב'ים' הוא לשון כפול, כגון ריחיים ע"ש שתי האבנים, ועל משקל זה ירושלים מורה על שני עיירות, הן אמת שיש לפרשו על ירושלים של מעלה, אבל פשטיה דקרא ופשטות לשון העם היה על שתי עיירות אלו, וא"כ היה זה קיים כבר בזמן יהושע, שהיו שתים.
ויש מקום לדון דמוכרח גם ע"פ דין לומר כן, כי לכאו' לפ"ד הר"ן דישיבת גוים לא שמיה ישיבה לענין כרכים המקופים חומה א"כ איך קוראים בירושלים בט"ו, הלא ירושלים לא נכבשה בזמן יהושע, וא"כ היתה חומה בלי יישוב, וה"ז כתל אבנים גרידא, אבל אם כבשו ושרפו את יהודה ונכבשה, י"ל שהתיישב ונעשה כרך מזמן יהושע. [אבל כ"ז לא מוכרח גמור כי יתכן שישיבת גוים לא נחשבה רק לגבי הדין דישב ולבסוף הוקף, וגם יתכן דמספיק שיהא חומה מזמן יהושע, ואילו ישיבה גם לאחר זמנו].
יצויין דלגבי ירושלים המקורית, יש עבודה יפה לאנצ"ת בערך ירושלים ובסוף הכרך שם, ואפשר להגיע לשירטוטים שלהם גם בבר אילן.
לגבי עקרון אקוה לכשאפנה אכתוב בל"נ.